מאת צאלה מיינרט. 13.07.17
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים

לא כולם חושבים שהחופש הגדול הוא זמן לבילויים עם החברים. עבור אלפי בני נוער הקיץ הוא דווקא הזמן שבו הם מרגישים בודדים מתמיד. אבל גם לנו, ההורים, יש יכולת להשפיע על מצבם החברתי והנפשי

לצד כל אפשרויות הבילוי וההנאה שהחופש הגדול טומן בחובו, הוא יכול גם לכלול ולהעצים בדידות חברתית של בני נוער. במקרים כאלו, הילד לא מקיים קשרים חברתיים עם בני גילו, או מקיים קשרים במינונים נמוכים במיוחד, מסתגר שעות בבית (לרוב מול המסכים), ונמצא רוב שעות היום עם עצמו.

בדידות חברתית כרוכה ביכולת של המתבגר לפתח תקשורת בינאישית, ביכולת להיות עם אחרים ובניסיונות עבר שהוא חווה. אם, לדוגמא, הילד חווה בידוד מקבוצות מסוימות או חרם, הרי שאלו ישפיעו על הרצון והיכולת שלו לפתח קשרים בעתיד. יכולות אלה וניסיון העבר, מביאים לכך שבסופו של דבר יש ילדים שהם מאוד מקובלים, נמצאים בהרבה חברויות פיזיות ווירטואליות, מנהיגים, יוזמים ותמיד במרכז העניינים, ולעומתם ילדים שהם יותר מבודדים, פחות נמצאים, פחות מעיזים, פחות יוזמים.

בחלוקה גסה ניתן להתבונן על שני מצבים של בדידות חברתית: בדידות ידועה שהילד חי אותה גם בזמן השגרה, בתקופת הלימודים. ולעומתה יש בדידות חברתית שנחשפת בזמן חופשה, מכיוון ששגרת הלימודים טשטשה אותה עקב המפגשים עם תלמידי הכיתה ובית הספר בשעות הבוקר, והמפגשים בחוגים ובתנועות הנוער בשעות אחר הצהריים.

מציאות מדומה כתחליף לחברים

פעמים רבות, מתבגרים הסובלים מבדידות חברתית, מוצאים ברשתות החברתיות מפלט. הם יכולים ליצור בהן חברויות, ואפילו לשחק עם אנשים באופן שעשוי לעקוף את הקשיים שיש להם בעולם האמיתי. לכאורה זה דבר חיובי, אך אסור לשכוח שברשתות יש גם סכנות, כמו התפתות לקשר בעייתי, או חיים בתוך אשליה של מציאות מדומה, שעלולה לגרום לחוסר טיפול בבדידות האמתית.

בעיה נוספת יכולה לבוא דווקא מהמגרש הביתי: קיימים מצבים בהם ההורים מודעים לבדידות החברתית ולמקור שלה, ולעיתים אף נמצאים בליווי ובטיפול, ולעומת זאת ישנם מצבים שהבדידות החברתית היא גם בתוך הסביבה הקרובה של הילד, משמע המשפחה שלו. במצב זה, ההורים לא מודעים לבדידות, או שהם מודעים אליה אבל באופן לא מודע רק מעצימים אותה.

אופי תגובתם של ההורים לנושא הינו משמעותי ומשפיע על הטיפול. ככל שהילד מסוגל לשתף במה שעובר עליו, ויש לו את מי לשתף, מצבו טוב יותר. עם זאת הורים רבים מתייחסים למצבו החברתי של הילד כחשוב יותר מהישגיו בלימודים והם עלולים, באופן לא מודע, להלחיץ ולגרום להעמקת תחושת הבדידות של הילד.

כמה המלצות להתמודדות עם ילד מבודד חברתית:

1. אל תבודדו אותו גם בבית. פעמים רבות סגנון ההתמודדות של ההורים אל מול הבדידות החברתית של הילד הוא שיפוטי, מבקר, מאשים ותובעני. מקורו בדרך כלל בסיפור האישי של ההורים עם הנושא – אם ההורה היה מקובל, אז לעיתים הוא לא מבין איך הילד שלו לא כזה ולמה הוא לא מרים טלפון, יוזם ונפגש עם החברים. אם ההורה לא היה מקובל, אז הוא מבין מה עובר על הילד אבל לא מוכן בשום אופן שיחווה את אותן חוויות. כך קורה שגם אם ההורה חושב שהוא יודע מה הילד צריך לעשות, לא בטוח שהילד יכול לעשות זאת.

2. אל תאיימו. אל תתעמתו עם הילד עם משפטים בסגנון “כך יראו חייך בעתיד אם לא תעשה משהו עכשיו”.

3. תנו לילד להרגיש אהוב רצוי ומשמעותי בבית. שאלו אותו במה אתם יכולים לעזור לו על מנת לשנות במעט את ההתנהלות. כך תגדילו את הרצון שלו לשתף אתכם ולהוות מקור חוזק עבורו.

4. צרו מצבים בהם התקשורת עם הילד מאפשרת לו לחשוף את הרגשות שלו, הרצונות שלו ואת הקשיים שלו. היו מקור לאוזן קשבת ולתמיכה בצרכים של הילד. בררו מהם הקשיים שלו ואיך היה רוצה להתמודד איתם, מתוך אמפתיה. שלב זה חשוב במיוחד מאחר ולעיתים מה שמפריע להורים לא מפריע לילד עצמו, ולא נדע זאת עד שנברר. לדוגמא, הורים מעוניינים לראות את הילד במרכז המעגל, יוזם ומזמין, אבל יכול להיות שהצרכים של הילד בשלב זה של חייו אחרים.

5. בחרו יחדיו דרכי התמודדות. לאחר השיחה עם הילד, בירור הקשיים והרצונות שלו, בחרו יחדיו מהי הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם הנושא.

6. עבדו איתו על מקורות החוזק שלו, על סיטואציות בהן הצליח. לדוגמא אם הצליח להזמין חבר, אם הצליח ללכת למסיבה, הצליח להיות במקום חברתי במקום להיות בודד.

7. זכרו שבדידות חברתית היא בדרך כלל לא מבחירה. עזרו לו להבין שהוא לא אשם בבדידות שהוא חווה.

8. אל תהססו להיעזר בגורמים מקצועיים. בדידות חברתית היא לעיתים נושא מורכב, שהמקור שלו לא תמיד ידוע. לפעמים הוא נשען נדבך על נדבך ומתפתח, והבדידות החברתית היא ביטוי למשהו שהילד חי איתו. במידת הצורך אל תהססו לפנות לסיוע.

לסיכום, ההתמודדות עם בדידות חברתית של מתבגרים הנה נושא מורכב הכרוך במודעות וזמן. צריך סבלונות ואין פתרונות קסם. נדרשת עבודה על חיזוק יכולות, עבודה על הכוחות ועידוד התנסויות חיוביות. חשוב לשים לב לקושי, לברר אותו עם הילד ולהוות עבורו מקור תמיכה והעצמה על מנת שלא יחווה בדידות גם בבית. חשוב לעשות זאת ברגישות, לא להאשים ולא להטיל דופי וביקורת, אלא להיות מודעים למה שהילד צריך ומסוגל בשלב זה של חייו בהרבה אמפתיה ואהבה.

הכותבת היא ראש המרכז להורות ומשפחה, מכללת סמינר הקיבוצים