מאת אורנה היילינגר.
שייך לקטגוריית בלוג אורח, הדרכת הורים

shutterstock. selfi

בני הנוער מגדירים מחדש את המרחב המקוון, ואנחנו מנסים לעקוב אחריהם. אורנה היילינגר, מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח, סוקרת את המגמות הקיימות בשטח.

היה היה פעם לפני 3-4 שנים עולם בו הילדים ובני הנוער, חיו בו והפחיד אותנו ההורים עד שיתוק. פייסבוק קראו לעולם הזה, ושם הם כתבו וקראו והגדירו מחדש את המונח חבר, וצחקו והתאהבו, ועדכנו (ונפגעו, ופגעו..), ואז הם זנחו אותו ועברו לעולמות אחרים. לא, לא בגלל שהמבוגרים גילו אותו, הרי הם מתוחכמים מספיק בשביל לתמרן אותנו, אם רק היו רוצים. הם עברו הלאה , כי הפייסבוק עייף אותם, הזדקן עליהם, היה להם אטי מדי.

אם היינו חדי אבחנה היינו יכולים לזהות כבר אז את המגמה אליה נוהים המתבגרים, אך לא הבנו את זה. היה לנו יותר נוח לחשוב שהם עזבו את הפייסבוק בגללנו. ואם לומר את האמת, בכל הקשור לילדים ובני נוער, פייסבוק נראה לי כעידן התמימות בהשוואה להתפתחויות הטכנולוגיות בשנים האחרונות.

למה הצעירים באמת עזבו את פייסבוק?

הצעירים היום פיתחו מיומנויות אחרות ומגוונות, אך קריאה של טקסטים ארוכים היא לא אחת מהן. זו ככל הנראה הסיבה  למעבר הקליל משהו שהם בצעו לעבר פלטפורמות של מסרים מידיים כמו ווטסאפ. מסרים קצרים, עניינים, שגם אותם הם לא קוראים עד הסוף (אחרת איך הם היו מסוגלים לעמוד בקריאת 700-1000 הודעות ווטסאפ ביום?). נותנת פתרון נפלא לצורך.  אפשר להחליט מי רואה אותי באיזו קבוצה, אני יכול להיות דובשנית בקבוצת המשפחה ודי סברס בקבוצת החברים. כולנו מכירים וזוכרים.  יודעים גם שלא ממש הפרענו להם  כשגם אנחנו פתחנו או הצטרפנו לכמה וכמה קבוצות ווטסאפ. כי לשלהם קיבלנו צווי הרחקה.

אז אנחנו בפייסבוק, והם, הם מותירים אחריהם נתיב מאובק כמו רוד ראנר.הווטסאפ זו רק תחנת השיגור לאפליקציות הבאות. ובאופן מפתיע, יש לומר, הווטסאפ שומרת על מעמדה בקרב מתבגרינו. ואחרי שהבינו המפתחים שמסר קצר עושה את זה, הייתה ההארה הבאה: למה להכביר מילים, אם אפשר פשוט לצלם?

וכך, אינסטגראם  נהייתה  הכתום החדש.  תמונה וטקסט קצר.  גדודי עוקבים, תמונות שאם אין די משבחים, מסירים מיד. צילום סלפי אובססיבי, ותנוחת ה- שפתיים /ציצי/ טוסיק  באותו “שוט” שעושה נפלאות . סלבים מאמצים בחדווה. שפים מצלמים מנה ראשונה. וילדינו מצלמים גם תמונות שאיך לומר.. לא היו שולחים לסבתא שלהם.

המרחב המקוון נע ומתפתח כל הזמן

ואז באה פייסבוק וקנתה אותם. (וכששלחנו ווסטאפ  למישהו, כמה שעות אחרי, הציעו לנו שנצרף אותו כחבר בפייסבוק. -סתם שנהיה מודעים). אני כבר מתנשמת, אך עדיין מצליחה לעקוב. עדיין מצליחה להשתמש ביישומים המופלאים האלו, למרות שאם הייתי יכולה לבחור, הייתי עוצרת כבר בווטסאפ.

וכך, לא הספקנו להתענג על כל הטוב הזה והגיעה עוד הברקה בשמי הדיגיטל – הסנפצ’ט. וזה אומר, נצלם נשלח וימחק לעד. נכון , כולנו התפכחנו והבנו “שימחק” זה עניין של הגדרה. וצילום מסך זה עניין שבשגרה. אבל דווקא סנפצ’ט נותרה בעיקרה תמימה, כשנוספו לה פילטרים מחויכים, ואפשרות ליצור סיפור יומי ועוד מיני ירקות. עכשיו המצלמה היא היא הכתום החדש. אחרי שקיצרנו את הטקסט, למה לכתוב בכלל אם אפשר לצלם? קודם תמונה ואח”כ סרטון. ושני מנגנונים מופלאים בסמרטפון שלנו התחילו לעבוד- המצלמה והוידאו. וזה לא נגמר.

האפליקציות הישנות והטובות מיישרות קו,  ובמקום טקטסט בווטסאפ למה שלא נקליט את ההודעה? (פייר תודו שזה מעצבן) ופייסבוק מוסיפה את השידור החי, ועוד. עכשיו אני מדברת על שמועות בלבד (בדוקות בדוקות – ממקור אמין). בואו נכיר ביחד: מיוזיקלי- מאפשרת לבחורינו הטובים ליצור קליפ בן 15 שניות, בו הם עושים ליפסינג וריקוד למוסיקה מוכרת. ויש עוד: האוס פארטי- מסיבה בסמרטפון, או בעצם שיחת ועידה ויזואלית בין מספר חברים. ככל הנראה  לא נועדה רק  לקבוצת הלימוד שלהם.

האפליקציות השונות, גם הרשתות החברתיות הן פלטפורמות נטולות אופי. אוהבת לקרוא להן- טופו. את הקדרה אנחנו וילדינו מבשלים. נכון שעידן הפייסבוק נראה עכשיו כמו עידן התמימות? אז,  לפחות יכולנו לראות מה הם עושים. המגמה ברורה, אנו עוברים מעולם הטקסט לעולם התמונה והקול. זה משפיע על הסמרטפונים שלנו, זה משפיע על המחשבים (לאלו שעדיין משתמשים בהם), וזה צריך להשפיע על הדיאלוג שלנו עם הילדים.

הגיע הזמן לדבר עם הילדים

אני מודה כי די ויתרתי על הצורך לדעת ולהכיר עד תום את יכולותיה וחידושיה של כל אפליקציה חדשה שצצה חדשות לבקרים. אימצתי את ההבנה של המגמה, ועליה אני מדברת עם בני. יש סדר כללים למצב שבו מצלמה ומיקרופון  מופעלים. ואלו הכללים: לא חושפים ולא מצלמים את מה שמחר נצטער עליו, ולשם כך אפשר לתת להם את מבחן לוח המודעות בבית הספר. כמו כן, מוודאים יציאה מושלמת מהאפליקציות הדורשות מצלמה וקול , ועוד בדיקה אחת בשביל השקט של אמא. בנוסף,משננים כמו מנטרה את נצחיות המרחב המקוון כדי שיכנס להם לראש. שיחה פתוחה  על הכיף באפליקציות ועל האתגרים, איזה אתגרים, סכנות!

הכי חשוב בעיני, תורידו את האפליקציות החדשות. שחקו איתן, כדי שתבינו. ואם זה קשה טכנולוגית, ניתן לקורא עליהן. ושלא יפתיעו אתכם.

הכותבת היא מנהלת “המרכז לאינטרנט בטוח” של איגוד האינטרנט

הקו הפתוח של איגוד האינטרנט מסייע לציבור הגולשים בכלל ולבני הנוער או הוריהם בפרט. 03-9700911 @ safe@isoc.org.ilבאתר.