מאת אסתי זקהיים.
שייך לקטגוריית השלמות שלך היא הפלוס שלי!
esti-zakhaim

צלם: שרון שטלברג

“אני רוצה שהבנות שלי ייהנו מגופן בכל משקל שבו יהיו, אני לא מדברת איתן במונחים של ‘רזה’ או ‘שמנה’, אלא על בריאות ושמחה בגוף שלהן. אני מסתכלת עליהן בהערצה, אומרת להן כמה הן אהובות ורצויות, ולא מוסיפה על כך שום תנאי. לא ציונים ולא משקל”

אני אמא, אני אישה, ואני מאמינה גדולה בפמיניזם. מרגיז אותי שנשים אומרות שהן לא פמיניסטיות. נראה אותנו הנשים מצביעות, לומדות, עובדות מחוץ לבית, נהנות מהזכות לומר “לא!”, בוחרות מה נהיה כשנהיה גדולות – כל זה בלי הפמיניסטיות שנלחמו על זכויותינו רק לפני מאה שנים. פמיניזם זה להכיר בערך עצמי כשווה בין שווים, אני לא צריכה להיות גבר כדי להיות שווה. אני גם לא צריכה להיות עם גבר כדי להיות שווה. אני לא מגדירה את עצמי לפי אבא שלי, לפי בעלי או לפי בני. אני לא מגדירה את עצמי לפי המשקל שלי! והמשקל שלי לא יגדיר אותי, את מידת ההצלחה שלי או את מידת השמחה שלי בחיים.

בישראל עדיין שורר שיח פטריארכלי מסורתי מהסוג המדכא, המקטין, המעצים נשים רק דרך האימהות שלהן. עדיין שולט השיח שבו אם אינך אמא – את אדם לא שלם. ואם את לא רוצה להיות אמא, את סוג של פריק, של מפלצת. משהו אצלך בטוח לא בסדר. ויש עדיין שיח מסרס, שאותו הפנמנו, לפיו עלינו להיות במשקל מסוים ובגודל מסוים תוך ציות לאיזשהו מודל נעלם ובלתי אפשרי. כן, עלינו להתאים את עצמנו לתבנית שטחית ועלובה כדי שנוכל להצליח ונהיה שוות.

עושה לביתי (ולבנותיי)

אני רוצה שהבנות שלי ייהנו מגופן בכל משקל שבו יהיו, אני לא מדברת איתן במונחים של “רזה” או “שמנה”, אלא על בריאות ושמחה בגוף שלהן. אני מסתכלת עליהן בהערצה, אומרת להן כמה הן אהובות ורצויות, ולא מוסיפה על כך שום תנאי. לא ציונים ולא משקל. בעיניי הן מושלמות ושלמות, ואני אומרת להן זאת על בסיס יומי. כשהן יוצאות לעולם מוקפות באהבה ועם ערך עצמי ודימוי עצמי גבוהים, כך אני מאמינה, הן תוכלנה לשאת את האכזריות שם בחוץ – אם זה בכיתה, בחוג לבלט, או במבטים והערות שנזרקות לאוויר. אני מדברת איתן על הייחודיות שלהן, מאירה את הטוב שבהן, ומנסה להיות בעבורן מודל טוב לחיקוי. אני עצמי אינני מושלמת, ואני מדגישה זאת. אני שלמה ולא מושלמת. אני מלמדת אותן לנצל את המיטב שבהן, כי זוהי הדרך הטובה ביותר לחגוג את כל מה שנפלא במי שהן. מגיעות להן אהבה, הצלחה, זוגיות,  והנאה מגופן – בלי כל קשר למשקל גופן. הן לא המשקל שלהן, הן עולם ומלואו. ומה שהן – הכי טוב.

אני מדברת על הגוף כאילו היה רכב או מכונה. אני יודעת שזה עלול להישמע לכם קצת מפגר, אך האנלוגיה הזו עובדת בכל הנוגע לתחזוקה של תזונה וספורט ושמירה על איזונים. זה קצת כמו מילוי דלק, האחריות לבדוק שמן ומים ולקבל טיפול מדי פעם.

אני רוצה שהבנות שלי ייהנו ממין. אני לא חושבת שההנאה קשורה רק באהבה, ואני לא מצפה מהן “לשמור את עצמן”. אני רוצה שהן יחגגו את הנשיות שלהן, את הגוף שלהן – אבל רק עם מי שהן יבחרו ומתי שהן יחליטו! אני מנסה ללמד אותן להיות אחראיות על הגוף שלהן, שהגוף והנפש שלהן יקרי ערך והן אדוניות לעצמן ולגופן. שאף אחד לא יכריח אותן, לא ישפיל אותן ולא יגרום להן לחוש לא בנוח. שאף  אחד לא יגיד להן כמה הן צריכות לשקול, ומה יפה ומה לא יפה. שהן לא תשתמשנה בגופן כמניפולציה, ושלא יתנו לאף אחד לגרום להן לחוש לא שוות או לא נשיות או לא “באמת” אוהבות – אם הן בוחרות שלא להיענות לחיזוריו. שלא יתנו לאיש לגרום להן לעשות משהו בכפייה, ושלא יסחרו ולא ירמסו  את אהבתן  לגוף המדהים שלהן!

אני רוצה להאמין שאם אצליח להעביר להן את כל זה, עשיתי את שלי בעולם הזה והייתי אמא טובה מספיק.

הכותבת היא יו”ר שח”ם; שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה (“טיפול נמרץ”, “אליפים”, “רוקדים עם כוכבים”), זוכת שני פרסי אופיר על תפקידיה ב”עפולה אקספרס” ו”לילסדה” ומועמדות על “הכוכבים של שלומי”.  מנחת קבוצות בשילוב אמנויות ופוטותרפיה, מעבירה סדנאות בשפת גוף, מחתנת זוגות ואמא לשלושה ילדים.