מאת ספיר ליפקין, בת 16.
שייך לקטגוריית בלוג אורח, בצפר, חינוך
ולתגיות:

Independence day - not for school. shutterstock

 

“האם נוכל לחגוג יום העצמאות גם למערכת החינוך? רחוק מכך. כי חינוך הוא בטח לא התחרותיות שמערכת החינוך זורעת בקרב התלמידים, או ההמרה שהיא ביצעה בין ערכים חשובים לבין ‘מכונת ציונים’. תלמידת תיכון במכתב נוקב שהשר שלנו חייב לקרוא!

 
במלוא 68 שנים למדינת ישראל ועל רקע זיקוקי הדינור שמפיצים לנו אור בשמיים, אני מצטערת להשבית מעט את השמחה אבל חייבת להזכיר לכם שהכול מתחיל ונגמר במילה אחת: ח-י-נ-ו-ך. האם נוכל לחגוג יום העצמאות גם למערכת החינוך? רחוק מכך. כי חינוך הוא בטח לא התחרותיות שמערכת החינוך זורעת בין התלמידים, או ההמרה שהיא ביצעה בין ערכים חשובים לבין “מכונת ציונים”.
אתם בטח קוראים את הטור שכתבתי וחושבים לעצמכם: ״הנה עוד תיכוניסטית עצלנית מתלוננת על כמה שקשה לה״. זהו שלא, אפשר להגיד עליי הרבה דברים, אבל להתעצל ולקטר במקום ללמוד ולהשקיע הם ממש לא חלק ממני. למרות זאת, כל מי שקצת מכיר אותי יודע שיש דברים שאינני מסוגלת לעבור עליהם בשתיקה, והתחושה שלי שמערכת החינוך עושה הכול מלבד לחנך היא אחד מהם.

מלמדים אותנו “להקיא”

אולי לכם נשמע לגיטימי שמערכת החינוך מודדת את תלמידיה ב”נכשל” ו”עובר”. אולי לדעתכם זה סביר שיש תלמיד שמקבל 100 גם אם הוא אינו לומד לבחינה, ואילו תלמידה אחרת המקדישה זמן רב ללמידה וסופגת אינספור נכשלים שמנפצים לרסיסים את מעט הביטחון העצמי שהיה לה. אתם יודעים מה? גם אני יכולה להתבלבל ולחשוב שזה לגיטימי, מפני שמערכת החינוך שלנו חינכה אותי לחשוב כך במקום לחנך אותי לחשיבה עצמאית ולעיסוק בנושאים חשובים. היא חינכה אותי בעיקר לשנן חומר כמו רובוט, ובסוף “להקיא” אותו על דפי הבחינה.
אני בטוחה שתהיתם לא פעם מדוע בני נוער שותים אלכוהול וצורכים סמים במקום להתעסק בלמידה לבחינות הבגרות אשר יחרצו את עתידם. אין לי ספק שגם חיפשתם אשמים למצב העגום הזה והצבעתם מיד על אותם בני הנוער והוריהם, אומרים לעצמכם: ״רק הם הביאו את זה על עצמם״. אבל לא כך הדבר! על כולם להכיר בכך שיש למערכת החינוך חלק לא מבוטל באחריות לתמונה הבעייתית שמתגלה לנגד עינינו פעם אחר פעם.
המטרה שלי היא לא לחפש אשמים למצב או, חלילה, להצדיק את בני הנוער והוריהם – גם עליהם מוטלת אחריות לא מעטה כלל. אבל ברגע שמערכת שאמורה לחנך את התלמידים עושה בדיוק ההפך ובעצם מאפשרת לקבוצה כה גדולה של בני נוער לפנות לאמצעים אחרים המעמידים את בריאותם בסכנה, אנחנו בבעיה חמורה.

שר החינוך, לטיפולך!

אני כלל לא מאשימה את המורים והמנהלים – רובם רוצים בטובתנו ועושים הכול כדי שנצליח. הם אינם אשמים במצב. הם מלמדים באופן שמשרד החינוך מכתיב להם, וזאת מסיבה אחת פשוטה: הם חייבים להישמע לממונים עליהם. אבל הממונה עליהם כנראה אינו מבין שהחינוך במאה ה-21 במדינה מפותחת כמו שלנו חייב להיראות לגמרי אחרת.
לגמרי אחרת זה אומר לשלב טכנולוגיה בלמידה בכיתה. לגמרי אחרת זה אומר לגרום לתלמידים לדון בנושא ולהבין אותו, לא רק לשנן אותו כמו רובוט. לגמרי אחרת זה ללמד מתוך ידיעה שתלמיד שווה יותר מהמספר שהוא קיבל במבחן. לגמרי אחרת זה לחנך את התלמידים לחשיבה עצמאית ולדרך ארץ לפני שמלמדים אותם מה כתוב בתכנית הלימודים. לגמרי אחרת זה לחנך את התלמידים להתנדב ולא לכפות עליהם להתנדב כתנאי לקבלת תעודת בגרות. בקיצור, לגמרי אחרת זה ההפך מכל מה שמערכת החינוך עושה. מערכת החינוך צריכה לצאת לעצמאות מהכבלים שלה כדי שתוכל להתחיל לחנך באמת!

הכותבת היא תלמידת כיתה י’ במרכז הארץ

תחנות בדרך למערכת חינוך אידיאלית (2013): מה יושם ומה לא?

32 תלמידים בכיתה? ד”ר רמי קאליר חושב שאנחנו לא בכיוון!

רשימת קריאה להורים: המלצות על ספרי עיון ופרוזה