מאת דינה רשמן.
שייך לקטגוריית בריאות, גוף ונפש, הדרכת הורים, מאמרים
shutterstock_203001559

למה הבטן שלי כואבת? צילום: shutterstock

לא תמיד שלשולים וכאבי בטן אצל המתבגרים הם תוצאה של מתח בגלל בחינות הבגרות. אם תסמינים אלה נמשכים, יכול להיות שמדובר בתסמונת המעי הרגיז. מהי התסמונת הזו? איך מאבחנים, מטפלים ומונעים? ולמה ההתמודדות של בני הנוער היא מאתגרת כפליים?

 

תסמונת המעי הרגיז (IBS – Irritable Bowel Syndrome) היא הפרעה תפקודית שכיחה במערכת העיכול. כ-25 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה ברחבי העולם. תסמונת זו נפוצה מאוד אצל ילדים ומבוגרים, אך היא פורצת לעתים קרובות בגיל ההתבגרות – 20-15 אחוזים מהמקרים מאובחנים עד גיל 18 – ובולטת יותר אצל נערות בגיל ההתבגרות.
תופעה זו נובעת מליקוי בתנועתיות המעיים וסף רגישות נמוך לכאב בטן. ליקויים אלה גורמים לתסמינים האופייניים: כאבי בטן, תחושת נפיחות, עצירות ושלשול לסירוגין. אפשר לסבול מתסמין אחד או כמה ביחד לסירוגין. התסמינים יכולים להיות קלים או כאלה המפריעים לחיי היומיום. תסמונת זו נמצאת במקום גבוה כגורם לביקורים אצל רופא המשפחה ולהיעדרות מבית הספר או מהעבודה. שכיחות תסמונת המעי הרגיז בקרב נשים גבוהה יחסית ועומדת על 70 אחוזים יותר מאשר אצל גברים. נשים רבות סובלות מתסמינים קשים יותר במהלך ימי הווסת. עובדה המרמזת כי גם למערכת ההורמונלית יש חשיבות בתפקוד תקין של מערכת העיכול.

כואב פי שניים

ההתמודדות הכפולה של בני הנוער

ילדים ובני נוער, שאובחנו כחולים במחלות מעי דלקתיות, נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות רגשיות. התמודדות עם מחלה כרונית בכלל, ומחלת מעי דלקתית בפרט, היא משימה לא פשוטה עבור כל אחד. כשמדובר בבני נוער, ההתמודדות עלולה להיות מאתגרת יותר, מכיוון שהם נמצאים בשלב משמעותי בחיים – גיל ההתבגרות על כל המשתמע ממנו. שינויים רבים מתרחשים בגופם, ברגשותיהם ובסביבה החברתית שלהם. לא די בכך שהם נדרשים להתמודד עם כל השינויים האלה, עליהם לשלב גם התמודדות עם מחלת מעי דלקתית.
לפעמים, התסמינים עלולים להיות מביכים, מגבילים חברתית ואף עלולים לגרום למתח ולחרדה. המחלה פוגעת בדימוי הגוף וההערכה העצמית שלהם (משקל ירוד, מיחושים שונים, מחלה סביב פי הטבעת, שלשול תכוף). לרוב, הם לא משתפים חברים טובים ומתביישים לדבר על נושא מביך זה. כל יציאה מהבית דורשת התארגנות באוכל מתאים, מקום שיש בו שירותים. אלה הזקוקים לתפריט נטול גלוטן אינם יכולים לאכול פיצה, עוגות, פיתות ולחם ומרגישים מופלים, גם משאר בני המשפחה.
בנוסף, ההתמודדות עם אי הוודאות לגבי התפרצות המחלה, תופעות הלוואי של התרופות, האשפוזים והפחד מהעתיד פוגעים אף הם בתהליך הטבעי של מציאת ה”אני” בתוך החברה בגיל ההתבגרות. במחקרים נמצא כי פחות ממחצית מהילדים עם מחלות מעי דלקתיות מתמידים בלקיחת תרופות.

 

איך עוזרים להם?

  • תמיכת הסביבה: מחקרים רבים מצאו כי תמיכה חברתית מהסביבה הקרובה – הורים, מחנכים או חברים – עוזרת מאוד להתמודדות עם המחלה, מפחיתה את רמת המצוקה ומשפרת את איכות החיים של מתבגרים שלקו בתסמונת המעי הרגיז.
  • קבוצות תמיכה: השתתפות בקבוצות תמיכה יוצרת לחולים ולבני משפחותיהם הזדמנויות להיפגש ולחלוק עם חולים נוספים את ניסיונם, את פחדיהם ואת הידע שרכשו לגבי הבעיה המשותפת. משפחות שהשתתפו בקבוצות תמיכה במשך שנה דיווחו על שיפור מהותי ביכולת שלהן להתמודד עם האתגרים שהמחלה מציבה, על הפחתת התחושה השלילית כלפי המצב, ועל היענות טובה יותר לטיפול.
  • האחריות על הטיפול: הטיפול בילדים ובבני נוער עם מחלות מעי דלקתיות חייב לכלול תכנית של העברת אחריות לטיפול במחלה לילד עצמו. בגילאים שונים מצופה מהילד לדעת על דבר מחלתו ועל הטיפולים שהוא מקבל, ובהמשך אף להתמצא במינונים. התרופות ניתנות בתחילה על ידי ההורים, אך לקראת סיום גיל ההתבגרות – יש להעביר את האחריות ללקיחת התרופות לידי בני הנוער עצמם. התהליך חייב להיות מוטמע בכל פגישה עם הרופא כך שבהגיע המטופל לגיל הבגרות כבר תתמקד השיחה באופן טבעי בנער/ה ולא בהורה המלווה.

 

הסימנים והתסמינים

תסמיני המעי הרגיז אינם ספציפיים ומופיעים גם במחלות אחרות ומשתנים מאדם לאדם. התסמינים הנפוצים ביותר הם: כאב בטן או עווית, תחושת נפיחות, ריבוי גזים, תדירות יציאות שאינה תקינה (שלוש יציאות ביום או פחות משלוש בשבוע), צואה רירית, צרבת, כאבים בחזה, עייפות, חרדה ודיכאון.
רוב החולים מפתחים תסמינים קלים בלבד ורק אצל אחדים מהם התלונות גורמות לסבל ממשי ולהפרעה תפקודית. במרבית החולים, תסמונת המעי הרגיז היא מצב כרוני, אך ייתכנו תקופות שבהן עוצמת התסמינים חמורה ותקופות שבהן היא נחלשת או נעלמת לגמרי. כאשר התסמינים קשים ואינם מגיבים לטיפול התזונתי המקובל וכאשר יש פגיעה בתפקוד היומיומי נדרשת התערבות תרופתית.

 

תהליך האבחון

האבחנה נעשית על ידי שלילת בעיה אורגנית אחרת (הכרוכה בשינוי במבנה המעי עקב דלקת, התנוונות או שינוי ממאיר) ועל ידי הערכת התסמינים. כאבי בטן או אי נוחות ביטנית הנמשכים לפחות שלושה חודשים ובעלי לפחות שניים מתוך שלושת המאפיינים הבאים:
1. יש הקלה בכאבי הבטן לאחר היציאה
2. כאב הבטן מופיע בתכיפות ליציאות
3. חל שינוי במרקם היציאות (יציאות קשות או רכות)

 

מה גורם לתסמונת המעי הרגיז?

הגורמים עדיין לא ידועים אך נוטים לראות תסמונת זו כשילוב של כמה גורמים, כמו: שינויים במערכת העיכול, אי סבילות למזונות מסוימים, הרכב שונה של חיידקי המעי, הפרעה בתנועתיות המעי, רגישות יתר של מערכת העצבים השולטת בפעילות המעי. יש גם עדויות לכך שלמערכת העצבים המרכזית יש השפעה על תפקוד המעי הגס ולכן במצבי מתח, חרדה ולחץ נפשי – התסמינים מוגברים.

 

מתי לפנות לרופא?

התסמונת עלולה לגרום לאי־נוחות ניכרת ולפגיעה באיכות החיים אך לא למצבי חירום. כאשר הסימפטומים הופכים למטרידים מומלץ לפנות לרופא המשפחה לשם שלילת מחלות אחרות, כמו אלרגיה למזון, זיהום במעיים או פעילות יתר של בלוטת התריס. במקרים מסוימים ימליץ הרופא על ביצוע בדיקות דם ובדיקות צואה כדי לוודא שלא מדובר במחלה שונה. מקרים אלו כוללים סימפטומים כמו: ירידה בלתי מוסברת במשקל, נפיחות או גוש בבטן או באזור פי הטבעת, דימום מפי הטבעת.

 

לכתבות נוספות במדור “שפת האכילה”

תזונה חופשית: דנה מודאגת מהרגלי האכילה של ילדיה בחופש הגדול

הורות בעידן הרזון: מוציאים את המילה “דיאטה” מהלקסיקון המשפחתי

 

הטיפול

הטיפול הרפואי מוגבל יחסית ומטרתו להקל על גורם הסבל העיקרי: הכאב או היציאות (שלשול/ עצירות) ושיפור איכות החיים. זהו טיפול משולב הכולל שלושה מרכיבים עיקריים:
טיפול תזונתי: פעמים רבות שינוי תזונתי יכול להוביל לשיפור משמעותי בתסמינים. מספיקה הימנעות מאכילת המזונות העלולים לעורר את תסמונת המעי הרגיז, כמו למשל רגישות לסוכר או לסורביטול, או זיהוי מוצרי מזון הידועים כמעוררי גזים כמו שעועית, כרוב, בצל טרי, ענבים, תמרים, צימוקים, קפה (קפאין), משקאות מוגזים, בירה ועוד.
ישנן עדויות שדיאטה דלת FODMAPs (פחמימות הניתנות להתססה), כלומר דלה בלקטוז, בפרוקטוז וגלקטוז ודלה בסוכרים אלכוהוליים יכולה לעזור להפחית את הסימפטומים ב-IBS. רכיבי מזון אלה אינם נספגים היטב ויכולים לעבור התססה על ידי חיידקים במערכת העיכול מה שמוביל לגזים, להתנפחות ולהפרעה בתנועתיות של מערכת העיכול.
בנוסף, מומלץ לסגל אורח חיים מאוזן יותר בכל הקשור לתזונה – להקפיד על אכילת ארוחות מסודרות, להימנע מארוחות גדולות, לאכול בישיבה ולפנות זמן לאכילה, להגביל את שתיית משקאות ממותקים ומוגזים, להימנע מצריכת ממתיקים מלאכותיים כמו סורביטול ומזון מתובל, ולהמעיט במוצרי החלב. כאשר התלונה העיקרית היא עצירות, כדאי לאכול מזון עשיר בסובין, סיבים בלתי מסיסים (תאית, ליגנין) המצויים בירקות, בפירות ובדגנים מלאים ולהימנע מצריכת מוצרים מכילי גלוטן.
טיפול תרופתי: לעתים יש צורך גם בטיפול תרופתי המשתנה בהתאם לתסמינים ולקבוצת הגיל.
במקרה של עוויתות במעי – יינתן טיפול נוגד ההתכווצויות סמוך לארוחה.
במקרה של שלשול (ולאחר שתוספת סיבים לתפריט לא עזרה) – יינתנו תרופות המעודדות פעילות מעי כמו לקסטיב אימודיום או מגנזיום ציטראט.
ניתן גם לקנות כדורים המכילים את אנזים הלקטאז שמקל על עיכול מוצרים מכילי לקטוז או להוסיף פרוביוטיקה.
טיפול התנהגותי-קוגניטיבי: מטרת הטיפול היא שיפור איכות החיים ורכישת כלים מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, הפסיכולוגיה החיובית וגישות הקשיבות (Mindfulness) והקבלה (Acceptance). כלים אלה מסייעים למתבגר לנהל את אכילתו מתוך הכרה בקיום התסמונת בחייו. באמצעות טיפול זה המתבגר יכול ללמוד איך להתמודד עם מתחים ומצבים רגשיים ובכך יימנו מצבים שיעוררו את פעילות תסמונת המעי.
מקובל גם טיפול בביופידבק – טכניקה המסייעת בהפחתת מתח השרירים והאטת קצב פעולת הלב במטרה להשיג הרפיה. אפשר להיעזר גם בטיפולים משלימים כגון: דיקור סיני, רפלקסולוגיה, תרגילי נשימה, תרגילי הרפיה ודמיון מודרך.

 

הכותבת היא דיאטנית קלינית, מטפלת בהשמנה ובהתנהגויות אכילה ב“מרכז שפת האכילה“ של איילת קלטר