מאת שני נחשון. 28.02.13
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, קשב וריכוז

 

אבא של טלי זועם: “למה בתי לא מבקשת שאעזור לה ללמוד למבחנים?”, הוא מתקשה להבין. אבל טלי סובלת מקשיי התארגנות, וכדי שאביה יוכל לעזור לה היא צריכה לארגן את חומרי הלימוד, להסביר לו מה הם לומדים ולמצוא את הדפים – שאין לה שום מושג היכן היא הניחה

 

 טלי, תלמידת כיתה י”א במגמת מחשבים, היא ילדה מדהימה עם יכולות חברתיות משובחות וקשיי למידה רבים. לא קל לה בבית הספר, אך רק ביום ההורים האחרון הוריה הפנימו את העובדה הזו. הם חטפו נזיפה מהמחנכת ומהיועצת על כך שטלי כמעט שלא מתפקדת, אינה מגישה עבודות במועד ואינה מתכוננת למבחנים. ממצאים כאלה היו מרגיזים כל זוג הורים ממוצע, אך במקרה של טלי אביה כעס במיוחד – מכיוון שגם הוא בצעירותו למד במגמת מחשבים, שלט היטב בחומר הלימודי והיה נכון מאוד לעזור לה. אלא שטלי בחרה מרצון שלא לבקש את עזרתו.

על שני נחשון

מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות במסגרות “רגילות”; מנחה סדנאות בהתמודדות עם דחייה חברתית ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז.

בוגרת תואר ראשון במכללות אורנים וגורדון, תואר שני באוניברסיטת חיפה, אימון אישי ל-ADHD  במכללת  ICA והדרכת הורים במכון אדלר.
לאתר של שני

“אין לי מושג איפה הנחתי את הדפים”

ימים ספורים לאחר יום ההורים הם ביקרו אצלי בקליניקה, וקיימנו שיחה סביב עניין הסיוע. אבא התלונן על כך שטלי כהרגלה לא לוקחת את הלימודים באותה רצינות שבה היא מתייחסת לבילויים, וכי התחושה שלו היא שבתו מממשת אחוז נמוך מאוד מהפוטנציאל הלימודי שלה. “טלי לא עושה כלום בבית ולעתים, כששורה עליה המוזה, היא נעזרת בחברים ולומדת איתם למבחן. זה מוציא אותי מדעתי”, אמר אביה. ואילו טלי, שבדרך כלל קשה להוציאה משלוותה, החלה לפתע לבכות ולצעוק לסירוגין. “אתם לא מבינים כלום, אתם חושבים שאני לא רוצה להיות תלמידה טובה”?, שאלה בזעם, “שאני לא רוצה להצליח ושכולם יבקשו ממני עזרה, במקום שארגיש תלויה בחברים שלי ואדבק כל פעם למישהו אחר כדי שיעזרו לי ויצילו אותי לפני המבחן”?
“אז למה את לא מבקשת ממני עזרה?”, שאלה אביה בקול רם, כמעט בצעקה, ואף היכה בידו על כורסאות הקליניקה המעוצבת שלי.
“כי אני לא יכולה”, טלי פרצה בבכי. “בשביל לקבל ממך עזרה לימודית, אני צריכה לארגן את חומרי הלימוד, להסביר לך מה אנחנו לומדים, מה ייכנס לבחינה ועל מה לוותר…אני צריכה למצוא את הדפים שאין לי מושג איפה הנחתי אותם – וזה כל כך קשה. אילו הייתי יכולה לעשות זאת, הייתי כבר לומדת לבד”.

 הכלה, שיקוף וחמלה, לצד אחריות!

 חשתי צער, הן בשביל טלי והן בשביל אביה, אך הסיפור הזה לא הפתיע אותי כלל. זהו מצב שמוכר לי היטב בקרב תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז.
קיים קושי גדול מאוד עבור הורים לעמוד מול ילדם האבוד ולא להצליח לעזור לו, למרות שלכאורה יש להם את הכלים לעשות זאת. הפרעת הקשב שיש לטלי, כפי שהיא מתוארת באבחון וכפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלה, משבשת את היכולת להתגייס למטלות הנתפשות כ”לא מספיק אטרקטיביות/מעוררות”. זאת ללא קשר אגב לדרגת חשיבותן. בנוסף על כך, נמצא אצלה קושי בתפקודי ניהול הדרושים לצורך התארגנות עם משימות שמורכבות מרצף פעולות. השילוב בין שני הקשיים הללו יוצר אצל טלי מצב שבו היא מצד אחד נתקלת בקשיים וצוברת פערים בבית הספר, ומצד שני – מתקשה לקבל סיוע מאביה עקב קשיים בארגון חומרי הלמידה.
הוריה של טלי, כמו שאר ההורים לילדים עם קשיי קשב ו/או למידה, חייבים להבין את הקושי שלה ולהכיל אותו על מנת שיוכלו לעזור לה. עליהם להבין, לפני הכול, כי טלי אינה ‘אשמה’ ואינה מזלזלת. היא בסך הכול קורבן של הלקויות שלה, ולכן יש להצטרף אליה בחמלה ובהכלה.
בהמשך יש לקיים שיחה עם טלי ולשקף לה את קשיי ההתארגנות לצד קשיי הלמידה, ואז לסייע לה בבחירת סיוע. טלי אמנם אינה אשמה בלקויות שלה, אך חשוב מאוד לזכור כי היא אחראית ללמידה שלה וכי זו צריכה להתקיים. לכן, לאחר שמשקפים לה את הקשיים יש לסקור בפניה את הצעדים שבהם ניתן לנקוט: לעזור לה לארגן את חומרי הלמידה שיש בילקוט, להיכנס לאתר בית הספר ולהתעדכן בו על בסיס קבוע, לעודד אותה לבקש עזרה מחבר לספסל הלימודים, ועוד.

 טיפ להורים
בכל דרך שבה תבחר טלי או ילדכם לקבל סיוע בלימודים, עליכם לכלול: הכלה, שיקוף ובחירה. ללא שלושת המרכיבים הללו תתקשו לסייע לילדכם בהתמודדות עם בעיות הקשב וקשיי הלמידה בבית הספר.

“אמא אומרת שאני עצלנית. זה נכון?”

לא תמיד ההתאמות לתלמיד מיושמות כהלכה במערכת החינוך 

על טיפול באמצעות “נוירופידבק” בקשיי קשב וריכוז 

הפרעת קשב