צוחקים על “שיימינג”: האם סאטירה תעבוד על נוער? דביר חזיזיאן כמקרה מבחן
נער מחונן מגלם את מצבו המחפיר של הנוער: מקלל ומכפיש, עושה שיימינג לכל מה שזז, ומעורר תגובות הנעות בין גיחוך לזעזוע. האם גם הצעירים שצפו בסרטונים שוב ושוב הבינו את המסר? שלי מסבירה למה אנחנו חייבים לתווך להם גם (ואפילו בעיקר) סאטירה
