הבן שלי, בכיתה י”א, התחיל לשחק עם החברים שלו פוקר. כבר בשנה שעברה גיליתי שהוא משתתף מדי פעם במשחקי הימורים ברשת, אבל זה היה בלי כסף. כעת, כשהם משחקים בימי שישי בלילה, אני חוששת שזה יידרדר לכספים גדולים ולהתמכרות של ממש. איך אנחנו אמורים להגיב לכך?
[credit]מאת:משה טוביה.27.09.11[/credit]
הורים רבים אינם מודעים מספיק לחומרת התופעה של הימורים בקרב בני נוער, והם אפילו לא מודעים לכך שזו עבירה פלילית. מה שמתחיל במשחק קלפים חברתי “רק בשביל הכיף” עלול להידרדר מהר מאוד להתמכרות, ומה שמתחיל ממשחק על “שקלים בודדים” הופך להימור על כסף גדול – המושג לרוב מההורים שלא בידיעתם. נזק רב, עוגמת נפש ואמון שנשבר עלולים להיות מנת חלקם של הורים אלה וילדיהם.
בני נוער נמצאים בקבוצת סיכון מיוחדת בנוגע להימורים, מכמה סיבות: נטייתם הכללית להתנהגות מסכנת, מנגנוני שליטה עצמית פחות מפותחים, הבנה לא בשלה של ערך הכסף ורגישות רבה ללחץ חברתי. כדי להיאבק בתופעת ההימורים בקרב צעירים נחוץ שיתוף פעולה בין גורמים רבים (משרד החינוך, משרד הרווחה, הרשויות המקומיות, גורמי אכיפת החוק וגופים המורשים להפעיל הימורים). אולם במקביל, כהורים עלינו לשאת באחריות על ילדינו המתבגרים, ונוכל לעשות זאת בדרכים הבאות:
מסר ברור של מה מותר ומה אסור: העברת מסרים שתואמים את הערכים שבהם אנו מאמינים, מה ראוי ומה לא, גם אם נראה לנו שהמתבגר מתייחס לכך בביטול. כך למשל, נברר עם עצמנו מה היחס שלנו להימורים, נגדיר היכן עובר מבחינתנו הגבול בין משחק חברתי שבו קיים גם מרכיב של הימור לבין הימור מסוכן שנעלם בו מרכיב המשחק, ונשוחח על כל אלה עם הילדים.
שיחה של תיאום ציפיות (אוטונומיה לצד סמכותיות): קשר המבוסס על אמון מחייב אותנו להיענות לצורך של המתבגר שלנו באוטונומיה ויחס מכבד, אך גם בהצבת סטנדרטים ברורים להתנהגותו – בגישה אסרטיבית, אך לא חודרנית מדי. תיאום ציפיות בין ההורה לילד יתבצע במהלך שיחה שתיוחד לנושא משחקי הקלפים עם חבריו בימי שישי. השיחה תאפשר לכם לקיים פיקוח ובקרה מדי פעם בהשתתפות הילד, ועל בסיסה לחדש את ההתנהלות בהתאם.
עדיף אצלכם בבית:אם זה אפשרי, הציעו את ביתכם – הסביבה שנמצאת בשליטתכם, ההורים – כמקום פתוח שבו המתבגר וחבריו ירגישו בנוח לשחק. מצב כזה מבטל את הצורך להתנהל בסתר – התנהלות שעלולה להוביל להידרדרות.
מפגש משפחתי שבועי:מפגש שבועי קבוע, למשל סביב ארוחת ליל שישי משותפת, הוכח כדרך יעילה למנוע הידרדרות של ילדינו ולשמור על המעגל המשפחתי התומך. במהלך ה”כינוס המשפחתי” הזה נוטים הילדים לשתף את בני משפחתם בחוויותיהם, ואילו להורים מתאפשר להעביר מסרים רצויים (תוך הקשבה), להכיר את החברים של הילדים ולתת תחושה של אכפתיות ושל קיומו של “מבוגר אחראי”.
פנייה לעזרה:אם הורה מאמין בשלב מסוים שיש בסיס לחשוד כי חלה הידרדרות בהתנהלות של המתבגר/ת, חשוב לפנות ללא היסוס לגורמי טיפול שיסייעו בהערכת המצב ויעניקו טיפול.
המשיב הוא עובד סוציאלי בכיר בלשכת הבריאות ועוזר הפסיכיאטר המחוזי בדרום, חבר בצוות “מה הבעיה”, המרכז לייעוץ פסיכולוגי מיידי בטלפון
רוצים לדבר על זה? פורום הורים למתבגרים בתפוז
תגובה אחת
אני בחור שעבר את אותו הדבר בדיוק. בכיתה ט’ התחלתי לשחק פוקר,ולפעמים הייתי נוסע למועדונים לשחק במכונות מזל.
אף פעם לא חרגתי מהתקציב ולא העליתי את סכומי ההימורים.
ההורים שלי חשדו בי וכל הזמן ניסו שאני אודה…”אתה משחק קלפים”?? תמיד הכחשתי כי ידעתי שהם לא יבינו-קלפים נשמע מסוכן, מחתרתי.
עשיתי את זה בעיקר משיעמום ולאחר מכן…התאהבתי בזה.
אחרי הצבא הפסקתי לגמרי עם ההימורים(דרך אגב,אני לא שולח טוטו או לוטו) ולאחר שמשחק ההולדם נכנס חזק לארץ, חזרתי לשחק.
עכשיו אני מבוגר עם ילדים, שפעם בשבוע נוסע לשחק. אני קורא ספרים בנושא ולומד הרבה על המשחק (הרבה חושבים שזה הימור-זה ממש לא,זה כישרון משחק) ואם הילדים שלי ירצו לשחק כמתבגרים, אתן להם ספרים בנושא, אפילו אלמד אותם לשחק ואיך לנהל תקציב הימורים.
יש היום פוקר בטלוויזיה (מה שלא היה בזמני), אליפויות עולם, טורנירים. זה כבר לא מחתרתי כמו פעם – וככה צריך להתייחס לזה.