גם אצלכם עד גיל ההתבגרות “הכול היה בסדר”, ואז הגיחו מריבות אינסופיות עם הבת המתבגרת? סמדר סלומון שמעה מדיאנה אידלמן למה המתבגרת מורדת דווקא באמא שלה, וגם קיבלה מתכון משופר לניהול יחסים תקינים בין השתיים. עושות סולחה
מי שלא רבה עם בתה המתבגרת שתרים את היד! על אף שאנחנו מחוברות לבנות שלנו בלב ובנפש, לעתים קרובות קשה לנו להימנע מלריב איתן. אין ספק, גיל ההתבגרות מאתגר אותנו, האמהות, כל שכן אם יש לנו לפחות בת אחת בבית. מרד הנעורים של הבת מופנה על פי רוב בעיקר אל האם, וגם האמהות עצמן נושאות על גבן מטענים לא רלבנטיים שעלולים “ללבות את האש”.
בכתבה הקודמת בסדרה יצאנו מתוך הספר “מחוברות- אמהות ובנות” (הוצאת הקיבוץ המאוחד) ושוחחנו עם כמה אמהות שסיפרו על הקונפליקט המטלטל את הקשר שלהן עם המתבגרת הפרטית. כעת אנו מבקשים למצוא מתכון לשיפור הקשר הזה, ולצורך כך פנינו לדיאנה אידלמן – מטפלת ומדריכה אישית-זוגית-עסקית, העוסקת ב”ניהול יחסים”. אידלמן לא פוטרת אותנו ב”כללי עשה ואל תעשה” (מערכת יחסית היא דבר מורכב מדי מכדי להכניסה לתוך מסגרת כללים), אולם היא מציגה תפיסת עולם וקו מחשבה שיכולים להנחות כל אם בניהול הקשר שלה עם בתה.
[fancy_box]
מקושרות
7 אבני דרך בשיפור הקשר עם המתבגרת
- קבלי את העובדה שבתך תיתן לך “ציונים”: אל תצפי מהבת שלך שתעריץ אותך ותאהב אותך כל הזמן, כי זה לא יקרה. לפעמים תקבלי ציון נכשל בעיניה – כאישה, כאם או כבת זוג.
- אל תפלי קורבן לעלבון: כשבתך מבקרת אותך, בדקי עם עצמך האם את גאה במי שהנך או שאת נופלת קורבן לעלבון. זה הזמן לבדק בית פנימי: האם את אוהבת את עצמך כפי שאת (גם אם הבת שלך לא).
- נתבי את הביקורת של בתך למקום חיובי: הבת מתחצפת ומדברת אלייך בגסות? זה הזמן לבוא ולהגיד לה: “בתי היקרה והאהובה, את לא חייבת לאהוב בי כל דבר אבל את חייבת לדבר אלי יפה”. רק בדרך הזו תמנעי מבתך להפוך למתעללת ולא מכבדת.
- לא נקמה, אלא חינוך: לעתים ניתקל במצב שבו בתנו תובעת זכויות (כסף, מפתח של הרכב), בזמן שהיא אינה ממלאת את חובותיה ומתייחסת אלינו בחוסר כבוד. במקרה כזה, עלייך להביא עצמך כאם, כאישה וכבן אדם, ולהעניק לבתך מודל לאופן שבו על אישה לנהוג מול חוסר כבוד. המסר הוא: “אני לא נותנת לך את הרכב – לא כנקמה או כעונש, אלא מכיוון שכאדם אני לא אתאמץ מול מי שלא מתייחס אלי בכבוד”.
- הפנימי את העובדה שהיא לא בת חמש: אל תשלי את עצמך שיש לך מקום להטיל על בתך מרות בדיוק כמו בימים שהייתה בגיל הרך. הורה המשלה את עצמו כך גורם לילד לכבד אותו פחות, ומוביל לכך שהילד יצליח למעשה להערים על הוריו.
- שיתוף, הקשבה, שיח: כאמא חשוב שתעבירי גם לבתך את האחריות לפתרוןבעיות, ושתבני יחד עמה גשר לפערים בין העמדות של שתיכן.נהלו דו שיח, שתפו, דברו. זה הדרך היעילה ביותר לפתרון קונפליקטים.
- היי לה למשענת: בכל מצב, בכל שלב, גם אם בתך הפרה מרות או חוק בבית, העבירי לה את המסר: “אם תסתבכי, אם יהיה קשה, לפני הכול פני אלי ואעזור לך. אני כאן בשבילך, גם אם עשית טעות בעולם הגדול”.
העצות באדיבות דיאנה אידלמן
[/fancy_box]
כדי למרוד צריך ביטחון
אידלמן מאמינה כי הגורם העיקרי לקונפליקטים שנוצרים בין אם לבת נובעים ממטענים שאנו מביאות עמנו ומערימים קשיים על הקשר.”פעמים רבות אנו שבויות בתוך הקונספט של היחסים שהיו לנו עם הורינו”, היא מסבירה. “לפני הכול חשוב שנזכיר לעצמנו שהילדה שלנו גדלה אצלנו, לא אצל הורינו. לכן, מה שהיה נכון ביחסים שלנו עם הורינו בתקופה אחרת אינו רלבנטי כרגע”. אידלמן מציינת למשל את הנטייה שלנו לראות בתגובות של הבת שלנו ‘משהו נוראי’, מכיוון שאנחנו הגבנו בצורה שונה לחלוטין להורים שלנו. “אולם את מערכת היחסים שלנו עם בנותינו, עלינו ליצור מתוך הקשר שנולד עמן ובהתייחס לקונטקסט החברתי של התקופה הנוכחית”.
רבות מספרות על קשר נהדר עם הילדה, עד שהיא מגיעה לגיל ההתבגרות. למה זה קורה?
“מרד הנעורים מעסיק הורים רבים ובפרט אמהות, מכיוון שלעתים קרובות ההתמרדות של הבת באמא שלה היא קשה יותר להכלה ברמה הרגשית. אולם חשוב להבין שהעובדה שהילדה מעזה להתמרד, לבקר את אמה ולעתים גם להתרחק ממנה, נובעת פעמים רבות מכך שהאם יצקה לתוך הקשר הזה ביטחון. אם ואב שנתנו תחושה שהם יכולים להכיל את כל המאבק הפנימי שמתחולל אצל בתם- בין רצונה להיות הילדה שלהם לבין רצונה לצאת לדרכה בעולם – דווקא הם עשויים להיתקל בדברים שייראו להם קיצוניים. במילים אחרות, התנהגות כזו עשויה לנבוע מתחושת הביטחון שיש לנערה – הידיעה שיש לה לאן לחזור. זוהי בדיקת זהות הנחוצה להתפתחות, ורצוי ועדיף שהיא תתרחש מול ההורים, ולא מול אנשים אחרים או בסיטואציות פחות רצויות”.
שלושה רבדים בכל אמא
לדברי אידלמן, בעוד שבגיל הרך וטרם התבגרותן בנות סומכות על אמא שלהן, בגיל ההתבגרות הן כבר שבויות בין שני קצוות: מצד אחד הן רוצות להיות “כמו אמא”, ומנגד – כדי לצאת לדרכן העצמאית הן חייבות להראות במה הן שונות מאמא שלהן. עקב כך הן הופכות לעתים קרובות לביקורתיות יותר, כשמטרתן היא להעביר את המסר: ‘אני שונה מאמא שלי’, ובתוך כך למצוא כל מה שלכאורה ‘לא בסדר’ אצלה. “התהליך הזה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדיבור לא ראוי כלפי האם, במעשים מתריסים ובשבירת הכללים. אולם התפקיד של האם הוא לא לאפשר לבתה ‘לירוק לבאר שממנה היא שותה’. לקרוא לאמא ‘מטומטמת’, או להגיד משפט כמו: ‘את לא מבינה כלום מהחיים שלך”, או ‘מי את בכלל’– כל אלה מבזים את האם”.
מה אפשר לעשות במצב כזה? הרי הילדה כבר לא בת חמש, אי אפשר לשלוח אותה להירגע בחדר.
“התפקיד של האם הוא לא ליפול קורבן לעלבון ולא לאפשר לבתה לבזות את האישה שהביאה אותה לעולם. לבזות את אמא זה בעצם ביזוי עצמי, כי מתישהו בחיים הבת תצטרך להתמודד עם הדרך שבה היא דיברה אל אמה.
“בשלב הזה של המרד, כל אמא צריכה לדעת שהיא עומדת מול בתה לא רק בתפקיד האמא, אלא גם כאישה וכאדם. בכל אם מתקיימים שלושת הרבדים הללו, ומתוכם היא צריכה לפעול ולהגיב”.
אז איך באמת מגיבים?
אם לדוגמה את שוקלת לתת לבתך ‘הטבה’ כמו זוג נעליים חדש, שהיא לא ממש חייבת, ואילו היא מדברת אלייך לא יפה ולא מכובד – אפשר בהחלט לשתף אותה בהתלבטות ולהגיד: “כאמא שלך אני רוצה להעניק לך את הנעליים, אבל כאישה אני רוצה ללמד אותך שכל אישה ראויה ליחס של כבוד, ואת לא כיבדת אותי. גם כאדם אני מבינה שאינני יכולה להניח לך להתנהל בצורה מגעילה, כי אני לא רוצה שתהיי בן אדם כזה'”.
שיח נשים: כך תעשו זאת נכון
כאמהות לבנות מתבגרות אנחנו מרבות להתלבט בשאלות כמו: מהו ‘המרחק הנכון’ שעלינו לקחת מהן? אילו גבולות עלינו להציב בקשר? אילו איסורים הם לגיטימיים ונכונים?. את כל השאלות הללו ממליצה אידלמן שנשאל מתוך מקום של דו שיח ופתיחות:
- שתפו אותן במידת הביטחון והאמון: כל אמא צריכה לשאול את עצמה באילו דברים היא יכולה לסמוך על הבת שלי ובאילו דברים קשה לה יותר לסמוך עליה, ולשתף בממצאים האלה את בתה. “ספרו לה במה אתן בוטחות בה באופן מלא ובמה אתן חוששות לה, ומתוך השיח הזה תוכלו להחליט יחד על גבולות שיאפשרו לה מצד אחד לחוות את גיל ההתבגרות ומצד שני להישמר מפני פגיעה. הדבר נכון לגבי שעות חזרה הביתה, יציאה עם בנים, בדיקת המיניות שלה מול עצמה ומול הבנים, היכולות שלה ועוד”.
- בנו יחד איתה גשר בין הילדה שבה לנערה שבה: שיחה פתוחה וכנה תאפשר לכן ליצור את הגשר בין שני הקצוות: המקום שבו האם רואה את הבת כילדה, בזמן שהבת רואה עצמה כנערה בוגרת. אידלמן מדגימה: “אם הבת חושבת שהיא יכולה לחזור מבילוי בשעה שתיים בלילה בעוד האם חולקת על כך, עלול להתפתח קונפליקט שבו הבת תצעק על אמה: ‘את לא נותנת לי לנשום’, או ‘את לא מבינה כלום’. בדיאלוג הזה חובת ההוכחה החלה על האם היא להראות שהיא ‘כן מבינה’, ושאם היא תסמוך על בתה היא תאפשר לה יותר; חובת ההוכחה החלה על הבת היא להראות שאפשר לסמוך עליה כמו על נערה בוגרת ואחראית”.
לסיום אידלמן מזכירה לאמהות שהמטרה של כולנו היא להיות שלמות עם הבחירות שעשינו בקשר עם המתבגרת ולזכות בשקט נפשי – ככל שרק ניתן. “את אלו נוכל להשיג באמצעות בניית גשר, שיתוף והעברת מסר לבת המתבגרת: ‘אני פה כדי לצעוד יחד איתך בתהליך של הפיכתך מילדה לנערה'”.
לכתבה הקודמת בסדרה: על הקשר המורכב בין אם לבת
