שרון אדלר, שעובדת עם בני נוער ועם הורים, סבורה כי קיים עיוות באופן שבו אנו מחנכים את ילדינו. העיוות הזה יוצר בלבול גם אצלנו וגם אצלם, ונובע מאבדן הערכים הבסיסיים. איך המחאה החברתית יכולה לחולל שינוי ערכי ולהחזיר את ההורות השפויה אלינו הביתה
במסגרת עבודתי עם קבוצות של בני נוער במהלך החופש הגדול, פגשתי נערה בת 16 – נקרא לה תמי (שם בדוי) – שסיפרה לי שהיא עובדת במפעל, שמונה שעות כל יום, תמורת 16 שקלים לשעה. כששיבחתי אותה על עצמאותה וניסיתי לברר מה התוכניות שלה, היא סיפרה לי שהיא מצפה למשכורת כדי לרכוש משקפי שמש של ארמני ב-900 שקלים (“זה נחשב זול, זה במבצע”). במשכורת השנייה שתקבל היא מתכננת לקנות לפ-טופ, “אבל קודם כול המשקפיים”, היא אומרת.
תתפלאו לשמוע, אבל לפי כל ההגדרות הנערה הזו מגיעה ממשפחת מצוקה. אמא שלה עזבה את הבית זה מכבר, אביה הנרקומן נכנס ויוצא מבתי סוהר, והיא – מלבד היותה נערה מתבגרת היא גם מתפקדת כאמא לכל דבר עבור אחיה הקטנים.
ליברלים? לא אנחנו
תמי הפתיעה אותי לטובה. הנחישות שלה, הרצון להשיג את המטרה והחריצות שלה מעוררים השראה. עם זאת, לא נוכל להתעלם מהבעיה הערכית שעולה כאן. מה קרה לסדר העדיפויות שלנו? הרצון הזה להראות שאנחנו מצליחים ומוצלחים ושיש לנו על זה קבלות שניתן למדוד בכסף לא מדלג כמעט על אף אחד מאתנו.
תמי מבולבלת כמו כל בני דורה, שעבורם החיצוניות והחיבור למותגים יוצר את ההבדל בין נער דחוי לנער פופולרי. עצוב שנערה בעלת כוחות כמעט על אנושיים – המתפקדת כאם, עובדת למחייתה ולומדת, ממש “סוּפּר נערה” – אינה מעריכה את יכולותיה. גרוע מכך, גם הסביבה לא טורחת לראות כמה כוחות יש בה. מבחינה חברתית, היא לא מקבלת שום נקודות זכות על היותה עצמאית, מסורה ואחראית, והדרך היחידה עבורה להיות פופולרית היא באמצעות המותג.
העיוות הזה מתחיל בדרך כלל בנו, ההורים, והוא לא משאיר מקום להקניית ערכים בעלי משמעות. על איזה עיוות אני מדברת? בואו נודה – בהרבה בתים, חוץ מלהשתחוות ההורים עושים הכול. הילד במרכז העולם וההורים סובבים סביבו, לרצות אותו, להאדיר אותו.
ויש לזה מחיר, לא רק כלכלי. חוסר גבולות, שימוש בסמים ובאלכוהול, התחמקות מלשאת באחריות, סדר עדיפויות שגוי – כל אלה הם חלק מהסימפטומים של העיוות הזה.
כהורים במאה ה-21, מה שאנו שואפים עבור ילדינו זה שהם יצליחו, שיהיו חזקים. כמה הורים פגשתם שמדברים עם ילדיהם על ערכים של הקרבה ותרומה לחברה? איך אפשר בכלל לעשות את זה כשנמצאים במרוץ מטורף להחזיק את האופרציה הענקית והיקרה שבה אנו חיים: משכנתה, חוגים לילדים, שיעורי עזר ופסיכולוגים, טלפונים סלולריים, רהיטים חדשים לבית המשופץ…
בשני העשורים האחרונים, ההורים גיבשו לעצמם את האמונה שאם הם יעניקו לילד כל מה שהוא רוצה הוא יגדל להיות עם דימוי עצמי וביטחון רב יותר. בפועל קרה ההפך, והמצב רק הולך ומידרדר: ההורים מבולבלים וחסרי זהות בעצמם, אז איך הם בכלל יכולים להגיד לילד שלהם מה נכון ומה לא?
ניסינו להיות ליברלים, אבל מה שלא הבנו זה שאין שום דבר ליברלי בכך שאנחנו מאפשרים לילדים שלנו לעשות מה שהם רוצים. אדם ליברל הוא אדם מתקדם, חושב ומעמיק, חסר דעות קדומות, פתוח לרעיונות חדשים. בואו נסתכל לתוך עצמנו: האם אנחנו באמת הורים כאלו? האם אנחנו פועלים בחיי היומיום מתוך המקום הנכון של מחשבה ורגש, או בעיקר מתוך שיפוטיות ופחד?
איך כל זה קשור למחאה?
במרכז המחאה החברתית הגדולה שמתחוללת בימים אלה עומדת הדרישה “לחיות בכבוד”. איזה מין ערך זה כבוד? המילה הזו טומנת בחובה המון ערכים אחרים, שהמילה “כבוד” רק מרמזת להם.
אז אנחנו מוחים על הזכות הבסיסית של האדם “להתפרנס בכבוד”. נכון, לרובנו יש מה לאכול ואיפה להניח את הראש בלילה, אך אנחנו רוצים קצת יותר. אם אפשר, למשל, לצאת מהמינוס הקבוע בבנק, ליהנות מפירות העבודה ולא רק להתפרנס בדוחק…
לימדו אותנו שההשכלה היא חשובה ביותר. שהיא מרחיבה את אפשרויות הבחירה, ושהיא מביאה לצד עבודה קשה הרבה כבוד והצלחה. הערך העליון, לפיכך, הוא הצלחה. אבל מה מסתבר?
שגם אם נעבוד קשה ונסתובב באקדמיה עשור שלם ונהיה מוצלחים וטובים בתחומנו, עדיין לא נוכל לנסוע לחוץ לארץ יותר מפעם בחמש שנים, לאכול במסעדות ולקנות רכב חדש. זה פשוט לא מספיק. שלא נדבר על רכישת דירה.
ערך ההצלחה פשט את הרגל, ואנחנו חיפשנו אשמים ומצאנו. ההצלחה הפכה לשחיתות, האהבה הפכה לשוחד למקורבים, האמת הפכה לשקר.
בואו נתעשת מהבלבול
אנחנו מוחים כי רימו אותנו. אבל לא רק הממשלה, אלא גם ההורים וגם מערכת החינוך – מי שהבטיחו לנו שאם רק נלמד נצליח. ובעיקר אנחנו מוחים, כי דברים לא מסתדרים לנו. ואנחנו מבולבלים. בהיצמדות שלנו לערך ההצלחה איבדנו את המשמעות, את הערכים החשובים באמת, ולכן אנחנו לא יודעים מה בדיוק לדרוש.
אבל אם נתעשת לרגע מהבלבול הזה ונסתכל פנימה, נבין בדיוק מה אנחנו רוצים! מאחורי הרצון “לחיות בכבוד” מסתתרים ערכים בסיסיים ויפים שמתאימים תמיד, בכל זמן ולכולם: צדק, הוגנות, רווחה. ערכים שקצת שכחנו בעשורים האחרונים, ערכים שהשאיפה החזקה ל”הצלחה” הצליחה להסתיר.
הכותבת היא מטפלת באמנות ובתנועה, מנחת קבוצות של מתבגרים ומעבירה הדרכה להורים למתבגרים
www.sharonadler.co.il
איך נקנה לילדינו הרגלים נכונים בלימודים?
חינוך לנשיות במאה ה-21 הוא אחד האתגרים ההוריים
איך נעזור למתבגרים להתמודד עם הפרסומים על אסונות בארץ ובעולם?
