ההתנהגות של המתבגרת השתנתה בקיצוניות. היא מתחצפת, מתמרדת, מתחמקת ולא מקשיבה. הוריה תוהים האם הסיבה לשינוי היא תסמיני גיל ההתבגרות, הולדת האח, או חוויה שלילית שהם אינם מודעים לה. איך יוכלו לדעת מה עובר על הילדה, והאם דווקא שינוי כלשהו בהתנהגותם עשוי להוביל לתוצאות רצויות? אימון ברשת
טלי היא אמא לארבעה ילדים, שהבכורה ביניהם היא בת 14 והצעיר בן שבעה חודשים. היא מספרת כי בחודשים האחרונים השתנתה ההתנהגות של בתה הגדולה מקצה לקצה: “היא מתחצפת אלינו, נעלמת מהבית ולא מודיעה היכן היא נמצאת, מסרבת לעזור ומסתובבת בבית כל הזמן עם פרצוף חמוץ. ניסינו לדבר איתה ולברר מה קורה, אבל היא מתחמקת ולא מעוניינת לשוחח. היא מחכה שנסיים להגיד מה שיש לנו, ואז עולה לחדרה ומסתגרת בו”.
האם מוסיפה במכתבה שהיא מאוד מודאגת מהתנהגות הבת וכי היא אינה יודעת למה לייחס את השינוי. “אין לנו מושג אם זה קשור ללידת התינוק או שפשוט עובר עליה משהו, ואולי אלה הם בכלל תסמינים של גיל ההתבגרות. מכיוון שיש לה השפעה רבה על שני האחים האמצעיים, הצעירים ממנה, אנחנו חוששים שמא תמריד גם אותם. הרי היא מספקת להם דוגמה רעה והם מעריצים אותה…”.
[fancy_box]
לשכת המאמנים בישראל היא עמותה רשומה, שמטרתה לבסס את המקצועיות של המאמנים בישראל. העמותה פועלת כאיגוד מקצועי עבור המאמנים בארץ ומבססת את פעולותיה על שלושה עמודי תווך עיקריים:
סמכות: קביעת הסטנדרטים המקצועיים הנדרשים מכל מאמן בישראל.
אתיקה: ועדת אתיקה, הפועלת תחת הקוד האתי של הלשכה ויוצרת את הערכים וההתנהגות המחייבת את המאמנים בישראל (הן כלפי המתאמנים והן כלפי המאמנים האחרים).
מחקר ואקדמיה: מתוך שאיפה מתמדת למצוינות וקידום תחום האימון בישראל, מפעילה לשכת המאמנים את קבוצת המחקר והאקדמיה הבודקת ומתעדכנת בצורה תמידית ורציפה בכל המחקרים, השיטות והגישות האימוניות המתקדמות בעולם.
משהו מציק לכם? מאמן מלשכת המאמנים יעניק לכם הכוונה אישית בכל יום ג’
מגזין “עשר פלוס” מארח מאמנים בכירים מלשכת המאמנים בישראל, שיעניקו מדי שבוע התייחסות מפורטת, חומר למחשבה ועצות מועילות למצבים, שאלות, התלבטויות וחששות הקשורים לנושאי משפחה, התבגרות, קריירה וזוגיות. אתם מוזמנים להעביר אלינו פירוט של הקשיים שבהם נתקלתם, ואנו נפרסם באתר את המכתב ואת ההכוונה המקצועית בכל יום שלישי. תוכלו כמובן להשתמש בשמות בדויים, סודיות מובטחת. את מכתבכם תוכלו להעביר אלינו באמצעות יצירת קשר או בעמוד הפייסבוק שלנו
[/fancy_box]
הצצה לעולם המתבגרת
שינוי קיצוני בהתנהגות, כמו זה שטלי מתארת, עלול לעורר בהורים דאגה רבה במיוחד בשל החשש שמא המקור לו נעוץ באירועים חמורים בחיי הבת – אליהם ההורים אינם מודעים. בתה של טלי חווה את גיל ההתבגרות – תקופה שמאופיינת ברגישות גבוהה מאוד, ובהחלט עלולה להוביל לתגובות קיצוניות. העולם של בני העשרה נתפס על ידיהם לא פעם במונחים של שחור-לבן, גם בכל הנוגע לאופן התייחסותם לסביבה. לנו כמבוגרים לא קל לפענח את תגובות בני הנוער ולהבין מה עומד מאחוריהם, והם מצדם אינם ששים לשתף אותנו בקורותיהם, ולרוב גם מעדיפים שלא להקשיב לנו. הם מגלים את העולם ורוצים לחוות אותו באופן עצמאי, בלי שלמבוגרים תהיה שליטה כלשהי עליו.
שליטה היא מילת המפתח, היות שגם בגיל 14 קשה לנו לשחרר את החבל ולאפשר לילדינו להתחיל להתנהל באופן עצמאי. עם זאת, חשוב לברר את פשר ההתנהגות של הילדה. כדי להבין האם מדובר בסממנים של גיל ההתבגרות או בחוויה יוצאת דופן שהמתבגרת עוברת, חשוב לגלות מעורבות ולהישאר עם יד על הדופק.
סיבות רבות יכולות להוביל לשינוי בהתנהגות של ילד או ילדה החווים את גיל ההתבגרות. ייתכן שבתה של טלי מציבה לעצמה כיום סימני שאלה על דברים שהיא נהגה לקבל בעבר ללא הסתייגות; אולי היא מורדת כנגד מוסכמות העבר ומפנה את המרד שלה כלפי ההורים כדרך של הבעת עצמאות; גם אם בעבר התנהלו היחסים בינה לבין הוריה על מי מנוחות, ייתכן כי היום היא פשוט אינה מוכנה לקבל שום דבר כמובן מאליו.
ועוד דבר: ייתכן כי כל הערה, שאלה או הצעה של ההורים לבתם המתבגרת – על אף שאלו מגיעות ממקום טוב, מתוך רצון להקל, לסייע ולייעץ – מתפרשות כיום על ידה כהתערבות של הוריה בעניינים שלה ולכן מעוררות בה תגובות של “דווקא”. ועם כל זאת, חשוב שלא לבטל את האפשרות שייתכן כי הילדה עוברת חוויה לא נעימה מול בני גילה ושהיא נמנעת מלשתף את הוריה בעניין.
מעורבות ללא התערבות
כדי לנסות לראות את התמונה המלאה, אני מציעה להורים במקרה הזה לשאול את עצמם את ארבע השאלות הבאות:
- מתי שמתם לב לשינוי בהתנהגות של בתכם? האם השינוי החל רק לאחר לידת התינוק?
- האם הבחנתם בשינוי כבר בתקופת הלימודים, והאם הוא התרחש במקביל לשינויים במסגרת הלימודית או החברתית של הילדה?
- מהם הסממנים בהתנהגות הבת שלא הופיעו בכלל קודם לכן?
- איך היא מעבירה את החופש הגדול? האם יש לה חברים/חברות?
אם ידוע לכם על מישהו מבני המשפחה, כמו סבא או סבתא או מקורבים אחרים לילדה, שהקשר שלה עמו הוא קרוב במיוחד – נסו לבקש ממנו “לגשש” מולה בניסיון להבין מה עובר עליה. ייתכן כי היא תרגיש נוח יותר לשתף בקורותיה אדם קרוב שאינו אחד ההורים שלה.
ועוד עצה חשובה לסיום: לעתים, דווקא כשאנחנו מורידים פרופיל, מפחיתים את המתח מעצמנו ודואגים פחות, דברים מתחילים להסתדר (גם מתבגרים נוטים “להרגיש” אותנו, לא רק פעוטות). לכן, אני מציעה לטלי להמעיט בהפניית שאלות לבתה לגבי המתרחש בחייה ולהימנע מעימותים איתה. המטרה היא “להרגיע את הרוחות” ולבחון האם יתרחש שינוי כלשהו בהתנהגותה בעקבות השינוי בהתנהגותכם.
בהקשר הזה, תוכלו לשאול את עצמכם את השאלות האימוניות הבאות. אלו קשורות למילת המפתח שהזכרתי קודם, הרלוונטית מאוד לסוגיות של הורים בגיל ההתבגרות של ילדיהם – שליטה:
- מהי שליטה מבחינתכם, ואיך היא באה לידי ביטוי מול ילדיכם?
- האם ואיך אתם יכולים להפחית את מידת המעורבות והשליטה בחיי הילדים שלכם?
- אילו הורים תהיו מבחינתכם כאשר תעשו זאת?
בהצלחה
הכותבת היא מאמנת אישית לפריצת דרך בקריירה ובחיים האישיים, חברה בלשכת המאמנים בישראל
הנער מרביץ? הילדה פוגעת בעצמה? על הקשר בין אלימות לאילמות בגיל ההתבגרות
טראומה מפגיעה מינית: סימנים המעלים חשד והדרכים להתמודד עם הגילוי
