מה עושים כשהדור הצעיר פונה ל-AI לייעוץ תזונתי, בלי סינון, בלי בקרה, ובלי שההורים יודעים?
הן רק בנות 14 אבל הן מדברות על דיאטה, סופרות צעדים והולכות למכון כושר כדי להתחטב לקראת הקיץ. הלהיט התורן לכל הסיפור הזה הוא , איך לא? אפליקציות AI, שנותנות להן מענה זמין, מהיר, קל ואפילו מספקות אמפטיה. ואיפה ההורים? ברוב המקרים הם בכלל לא יודעים.
לאחרונה ניתן לראות כי יותר ויותר בני נוער מספרים כי הם משתמשים באפליקציות בינה מלאכותית, כאלו הייעודיות לדיאטה, או בצט GPT על מנת לבנות לעצמם תפריט למשקל. האמת היא שלא היה בזה שום דבר רע אם הצורך היה אמיתי, ואם המידע שהם היו נותנים היה מדויק.
הבעיה היא שזה לא מה שקורה בפועל: בני הנוער מכניסים לאפליקציה מידע שאינו נכון, כגון: גיל מבוגר יותר, משקל שונה, ועוד, היות והרעיון מבחינתם ברור- להוריד במשקל כמה שיותר מהר, ולהגיע למשקל יעד שהם החליטו עליו.
מה עובר עליהם?
הנערות מעידות כי הן רוצות שתהיה להן בטן שטוחה ורווח בין הירכיים, הבנים מבחינתם רוצים מראה שרירי, ובטן מחוטבת. כך נוצר מצב בו חלקם מעמיסים על הצלחת מלאי מזון ( כדי להעלות מסה), שלא תמיד הוא בריא , מעמיסים חלבון ללא איזון והתאמה או הפוך- הם אינם אוכלים במשך שעות , מתאמנים בטירוף ללא התאמה לגילם, יכולתם או מצבם הבריאותי.
תוסיפו לכך את מה שקורה ברשת- המוני גורואים שמעלים סרטוני כושר בטיקטוק או בלוגריות של מכשיר חיטוב זה או אחר שמעלות תמונות “מושלמות ” באינסטגראם,
ההשפעות הרגשיות והפסיכולוגיות הנלוות לענין אינן פשוטות. בני הנוער מודעים כיום למראה ולמשקל שלהם, מגיל צעיר, ושופטים את עצמם ואת המראה שלהם בעיני אחרים על סמך הנשקף אליהם מהרשתות. הם עוקבים אחר המתרחש ברשת מתוך חיקוי והשוואה, או אז עולה השאלה: אז מה איתי? ועולה גם הביקורת העצמית, זו שמדרבנת אותם לרזות, להתאמן, להראות מושלם.
וכל זה מגובה במחקרים המעידים עד כמה הבעיה גדולה. סדרת התחקירים של וול סטריט גורנל “תיקי פייס” המעידה על כך שהחשיפה לאינסטגראם עלולה לגרום לדימוי גוף שלילי בקרב מתבגרים, ולעודד הפרעות אכילה, דיכאון ומחשבות אובדניות. כמו כן תביעת ענק שהייתה כנגד טיקטוק, אליה חברו 14 מדינות בארה״ב העלתה כי גלישה בטיקטוק עלולה לפתח בקרב ילדים דימוי גוף שלילי, נטיות לדיכאון, וכן כי בנות אינן מוכנות להעלות סרטונים ללא פילטר.
הקלות הבלתי נסבלת של הבינה המלאכותית
הסיבות לכך, ברורות למדי. כיום, במצב בו הילדים רואים בצ’אט GPT לא רק כלי עזר ללימודים, אלא גם בן שיח זמין ונגיש לשיחות אישיות, הם מרגישים בנוח לשתף אותו במחשבותיהם ורגשותיהם, לבקש פתרונות ועזרה בתחומים שונים. הצ’אט מספק תשובות מיידיות וללא שיפוטיות, מה שמעניק לילדים תחושת ביטחון. הבעיה היא שכאשר ילדים פונים לבינה מלאכותית בנושאי תזונה ודיאטה ,במקום למבוגרים או ליעוץ מקצועי, הם עלולים לפתח מגוון בעיות, החל מדימוי גוף שלילי, דרך התעסקות אובססיבית במזון ובכושר, ועד בעיות כמו אנורקסיה ובולמיה.
הפן הרגשי והפסיכולוגי שמהווה הצ׳ט עלול לגרום להם לרדת במשקל ללא צורך, בתמיכת הצ׳ט כמובן. בעיקר כי הצ’אט אינו מסוגל לזהות אם הדובר משקר, לספק יעוץ מקצועי במקרה של בעיות רפואיות שונות או להגיד לילד שהוא בכלל לא צריך דיאטה. הצ׳אט לא מספק ייעוץ נכון לאורח חיים בריא או מזהה מצבים רגשיים מורכבים. במקרים של מצוקה נפשית, הילדים עלולים לא לקבל את התמיכה הנדרשת, מה שעלול להחמיר את מצבם.
אז מה התפקיד שלנו, ההורים?
להיות מודעים ולשוחח עם הילדים: חשוב לשוחח עם הילדים על ההבדלים בין תקשורת עם בינה מלאכותית לתקשורת עם בני אדם, ולעודד אותם לפנות לבני משפחה, צוות ביה״ס או אנשי מקצוע במצבי מצוקה.
לשאול שאלות ללא שיפוטיות: כדאי לשאול שאלות על שגרת הכושר שלהם, ועל בכלל- מה הם עושים במכון כושר, האם הם התייעצו עם הצאט וכו.
להסביר על יתרונות וחסרונות הבינה המלאכותית: מומלץ להסביר להם שהצאט אמנם נשמע אישי אבל נותן לנו מידע שבנוי על בסיס מאגר כללי.
דוגמה אישית: חשוב לתת להם דוגמה אישית, וכן להסביר שזה בסדר להתאמן, לאכול בריא ולהעלות לאינסטגראם- אך כל זה צריך להיות תוך איזון ופיתוח כישורים אחרים.
וכן יש לשים לב לסימני אזהרה: במקרה בו הילד מתאמן בטירוף, מתעסק באוכל, קונה כמויות חלבון או להיפך- אתם כמעט לא רואים אותו אוכל, חותך את האוכל לחתיכות קטנות ואוכל שעות, קר לו כל הזמן או לובש בגדים ארוכים בקיץ- כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
הכותבת היא חוקרת תרבות הילד והנוער, מנכ״לית פורטל עשר פלוס להורים ומחברת הספר ״שוקולד לארוחת בוקר״.
