האתגר המסוכן החדש הוא סממן נוסף להתמכרות של הצעירים לאדרנלין הגבוה, לתחושת השייכות, ולחיפוש ריגושים. “בני הנוער של היום התרגלו לסיסמה: ‘מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר’, והם לוקחים אותה לקיצוניות”
ביממה האחרונה הוצפנו בידיעות על האתגר החדש שכבש את אפליקציית טיק טוק. אתגר שבמסגרתו צעירים מחברים לקרוסלה מנוע, ומסתובבים בה במהירות. אתגר שלמרבה הצער הסתיים במספר צעירים שנפצעו, כשחלקם נמצאים במצב אנוש.
האתגר הזה אמנם חדש, אבל הוא מצטרף לשלל אתגרים שצצים מדי יום ברשתות החברתיות, למשל: אתגר סופרמן שהיה לפני מספר חודשים, ובו צעירים העיפו את חברם באוויר, אתגר הסחרחרה שהיה לפני שנה, ועוד.
למה הם בכלל נמשכים לאתגרים האלו?
הניסיון שלנו ,המבוגרים, הוא כמובן להבין מדוע הצעירים כ”כ נמשכים לאתגרים האלו, ולכך יש מספר סיבות: קודם כל הצורך הגבוה באדרנלין-לנוער של היום יש סף ריגוש מאוד גבוה, הצורך לספק אדרנלין שוב ושוב לא מוצא שובע ובא לידי ביטוי באתגרים מהסוג הזה.
הם התרגלו לקצב חיים מהיר ומטורף וחלק מזה זה גם האתגרים. בני הנוער של היום התרגלו לסיסמה: “מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר”, והם לוקחים אותה לקיצוניות. הם מתורגלים בקצב חיים מהיר, ודוגמה לכך ניתן לראות במעבר המהיר ממדיה למדיה. לא סתם הם צופים בטלוויזיה ובמקביל עונים לסמסים, שולחים משפטים לכל חברי הקבוצה בוואטסאפ, ותוך כדי גם מעיפים מבט באינסטגרם. הם רגילים לכך שהכל מהיר מאוד, ושהרבה דברים קורים בבת אחת. זה חלק מהשגרה שלהם, והם לא באמת מכירים משהו אחר. תוסיפו לכך סרטונים מהמלחמה, לחץ מאזעקות, וקיבלתם מתכון של חיים על הקצה.
על הרקע הזה המילה ‘אתגר’ הפכה למילה טרנדית, למשהו שבני הנוער מחפשים הן ברמת הריגוש והן ברמת הפיצוח. זה נראה להם מצחיק ומגניב, וככל שעושים יותר ויותר סרטונים בטיק טוק זה הופך לוויראלי, דבר שמעצים את הכוח של האתגר עצמו.
בגיל ההתבגרות , שנמשך כיום מגיל 9-30 , המוח מתפתח עד גיל 25, וזה אומר שבניגוד לאנשים מבוגרים אצל בני הנוער האונה שאחראית על שיפוט וקבלת אחריות עדיין לא התפתחה עד סופה, ויש נטייה היא להחלטות אימפולסיביות, וכן הם נוטים להקצנה וקיצוניות. הצעירים רוצים לאתגר את עצמם, להרגיש שהם לא מפחדים, שהם יכולים להעז ולעשות. הרבה פעמים יש הערכת סיכון לא נכונה, יחד עם איזו תחושה של “לי זה לא יקרה”.
כמו כן יש את תחושת השייכות- בגיל ההתבגרות, שלפי מחקרים מתחיל כיום בגיל תשע לערך ונמשך עד גיל 30, כחלק מגיל ההתבגרות וממאפייניו, המתבגרים עוברים תהליך של היפרדות מההורים. במקביל, קבוצת בני גילם נעשית חשובה יותר ויותר עבורם. מחקרם מראים כי למעמדו החברתי של המתבגר ולמידת המקובלות החברתית שלו יש השפעה רבה על כל תחומי חייו – החל מהסתגלות כללית, דרך תפיסת העצמי, הערכתו העצמית ועוד. בשלב זה יש עלייה ברצון שלו להתאים עצמו לחבריו ולדרכי התנהגותם.
הרצון להשתייך לקבוצת השווים, של בני גילי, ולהרגיש חלק מהם. ולכן, כשעולה אתגר בטיקטוק, והופך לוויראלי הם מרגישים לחץ להשתתף. לעיתים הלחץ הוא לא מהם עצמם אלא לחץ חברתי. חלק מזה הוא הצורך להראות שאני לא פחדן, שאני מעז.
האלגוריתם- כשהאתגר הופך לויראלי יש לי תחושה שכולם עושים ומצליחים, ואני מקבל יותר ויותר סרטונים כאלו שנראים לי מגניבים וכיפיים.
אז מה עושים?
מבחינתנו ההורים- הבשורה הטובה היא שמחקרים מראים שלנו ההורים יש השפעה על הילדים, וככל שהשיח בבית הוא פתוח כך הסיכוי גדול יותר שהילדים לא ייקחו סיכונים.
ולכן חשוב לשוחח על כך עם הילדים, להראות להם את הידיעות על האתגרים ולא לחשוב שאם לא נראה להם אותם נצליח להגן עליהם. להפך, חשוב להראות לקיים שיח, לשאול שאלות. כמו כן להסביר את ההשלכות במקרה של פציעה וכד’. שלא נדע כמובן.
כמו כן, חשוב להסביר להם על עמידה מול לחץ חברתי- לשאול אותם איך הם מתמודדים כשכולם עושים משהו, והם לא רוצים? איך הם מגיבים?. מחקרים מראים כי חלק מרכזי בהתמודדות עם לחץ חברתי הוא תפיסת העצמי של הילד, והביטחון שלו בעצמו. החוקר קופרסמית בדק כבר בשנות ה-70, כחלק ממחקריו שעסקו בנושא דימוי עצמי של ילדים, את הקשר בין הערכה העצמית של הילד ותפיסת דימויו העצמי, לבין מערכת היחסים שלו עם הוריו. תוצאות המחקר הראו כי הורים שמתעניינים בנעשה בקרב ילדיהם, כאלה שבמשפחתם יש כללי התנהגות ברורים, שנותנים לילדים באופן עקבי חיזוקים חיוביים, ובביתם יש תקשורת חיובית המבוססת על שיח – הם אלה שלילדיהם יש הערכה עצמית גבוהה.
ובכלל, כדאי לעודד חשיבה ביקורתית- לדבר איתם: למה הם חושבים שאנשים עושים אתגרים כאלו, מה הסכנות לדעתם, ועוד. וכן, להעניק להם בתקופה הנוכחית הרבה תמיכה, ואהבה ופחות ביקורתיות ושפוטיות.
הכותבת היא חוקרת תרבות ילדים ונוער, מנכלית פורטל “עשר פלוס”, ומחברת הספר “שוקולד לארוחת בוקר“.
