גניבות אצל מתבגרים

גניבות אצל מתבגרים הן התנהגות מדאיגה שיכולה לנבוע ממגוון סיבות.

ההבנה מדוע מתבגרים גונבים  היא חיונית לטיפול בהתנהגות הזו ביעילות,  ולמתן התמיכה הדרושה. 

הסיבות והגורמים

1. לחץ חברתי והשפעה חברתית – אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על גניבות אצל בני נוער הוא לחץ חברתי בגיל ההתבגרות. מתבגרים רגישים מאוד להשפעת בני גילם כשהם מחפשים קבלה ואישור במעגלים החברתיים שלהם. אם חבריו של נער או קבוצה חברתית  משתתפים בגניבה, הם עלולים להרגיש שמאלצים אותם להצטרף כדי להימנע מתחושת דחייה או תיוג כשונים. הרצון הזה לקונפורמיות חברתית יכול לעקוף את ההבנה שלהם לגבי מה נכון ולא נכון, ולהוביל אותם לעסוק בגניבה.
2. רצון לנכסים חומריים – בני נוער חווים לעתים קרובות רצון עז לנכסים חומריים, שאינם בהישג ידם, כגון: בגדים אופנתיים, מוצרי אלקטרוניקה ופריטים אחרים שעשויים להיות מעבר ליכולת הכלכלית שלהם. רצון זה יכול להתעצם על ידי לחצים חברתיים והצגת העושר החומרי כמדד להצלחה ופופולריות. כאשר מתבגרים מרגישים שהם לא יכולים להשיג פריטים אלה באמצעים לגיטימיים, הם עשויים לנקוט בגניבה כדרך להגשים את רצונותיהם ולהשתלב עם בני גילם.
3. גורמים רגשיים ופסיכולוגיים – בעיות רגשיות ופסיכולוגיות יכולות גם לשחק תפקיד משמעותי בגניבות אצל מתבגרים. בני נוער החווים מתח, חרדה, דיכאון או בעיות נפשיות אחרות עלולים לגנוב כמנגנון להתמודדות עם המצוקה הרגשית שלהם. פעולת הגניבה יכולה לספק תחושה זמנית של הקלה או התרגשות, לעזור להם לברוח מהרגשות השליליים שלהם. בנוסף, בני נוער מסוימים עשויים לגנוב כדרך להביע כעס, תסכול או זעקה לעזרה, במיוחד אם הם מרגישים מוזנחים או לא מובנים על ידי משפחתם או בני גילם.
4. חוסר פיקוח, הדרכה ומעורבות הורים – חוסר פיקוח, חוסר הדרכה וחוסר מעורבות הורים עלולים לתרום לתופעה של גניבות אצל מתבגרים. מתבגרים שאינם מקבלים תשומת לב מספקת, משמעת או הדרכה מוסרית מהוריהם עשויים להיאבק בפיתוח הבנה ברורה של גבולות והתנהגות אתית. ללא מעורבות הורית והצבת גבולות בגיל ההתבגרות, בני נוער עשויים שלא ללמוד את ההשלכות של מעשיהם או את החשיבות של כיבוד רכושם של אחרים. פער זה בהדרכה יכול לגרום להם להיות מועדים יותר לעסוק בגניבה.
5. חיפוש אחר ריגושים והתנהגות של נטילת סיכונים – ילדים בגיל ההתבגרות נוטים באופן טבעי לחפש ריגושים ולעסוק בהתנהגויות של נטילת סיכונים עקב השינויים ההתפתחותיים המתרחשים במוחם. בגיל ההתבגרות, המוח של המתבגר עדיין מתפתח, במיוחד האזורים האחראים לבקרת דחפים וקבלת החלטות. שלב התפתחותי זה יכול להוביל לנטייה גבוהה יותר לחיפוש אחר ריגושים ולקיחת סיכונים, כולל גניבה. פרץ האדרנלין הקשור לגניבה יכול להיות מושך עבור בני נוער, שאולי לא ישקלו במלואן את ההשלכות הפוטנציאליות של מעשיהם.
6. קשיים כלכליים – מצוקה כלכלית בתוך משפחה יכולה גם היא לגרום לבני נוער לגנוב. מתבגרים ממשקי בית עם הכנסה נמוכה או כאלה שחווים קשיים כלכליים עלולים לגנוב כדי להשיג צרכים בסיסיים, כמו: מזון, ביגוד או ציוד לבית הספר. במקרים כאלה, גניבות אצל מתבגרים יכולות להיות ניסיון נואש לענות על הצרכים שלהם כאשר משאבים אחרים אינם זמינים. טיפול בגורמים השורשיים למצוקה כלכלית ומתן תמיכה יכולים לעזור להפחית את הסבירות לגניבה במצבים אלה.

זיהוי גניבות אצל מתבגרים – דגלים אדומים

זיהוי סימני הגניבה אצל בני נוער והידיעה כיצד להגיב ביעילות היא חיונית לטיפול בהתנהגות ולמניעת ההסלמה שלה. להלן כמה אסטרטגיות לזיהוי גניבות אצל מתבגרים:

• רכוש בלתי מוסבר – אחד הסימנים הברורים ביותר לגניבה הוא כאשר נער או נערה משתמשים לפתע פריטים חדשים ללא הסבר ברור כיצד השיגו אותם. זה יכול לכלול בגדים, מוצרי אלקטרוניקה, כסף או חפצי ערך אחרים שהם לא יכולים לרכוש  באמצעים לגיטימיים כמו מתנות או משרה חלקית.
• שינויים התנהגותיים – שימו לב לשינויים פתאומיים בהתנהגותם. בני נוער שגונבים עשויים להיות חשאיים יותר, מודאגים או מתגוננים. הם עשויים גם להראות סימני אשמה, כגון: הימנעות מקשר עין או תוקפנות כאשר הם נשאלים על חפצים חדשים.
• פריטים חסרים – דגל אדום נוסף הוא כאשר בני נוער גונבים מההורים וחפצים או כסף נעלמים מהבית, מבית הספר או ממקומות אחרים שהמתבגרים מבקרים בהם. אם זה קורה שוב ושוב, חיוני לשקול את האפשרות של גניבה.
• השפעה חברתית – שימו לב לשינויים במעגל החברתי של המתבגרים. התרועעות עם בני גילם, כאלו שיש להם היסטוריה של גניבה או שנוטים להתנהגות כזו, יכולה להגביר את הסבירות שהמתבגרים שלכם יעסקו בגניבה.
• דוחות בית ספר – מורים ויועצי בית ספר עשויים להבחין בשינויים בהתנהגות או לדווח על מקרים של גניבה בבית הספר. שמירה על תקשורת פתוחה עם צוות בית הספר יכולה לעזור לזהות כל בעיה שמתעוררת.

הילד גונב, מה עושים? אמצעי מניעה ואסטרטגיות לפעולה

אם אתם חושדים או יודעים שהמתבגרים שלכם עוסקים בגניבה, עקבו אחר האסטרטגיות הבאות שיעזרו לכם למנוע ולעצור את הבעיה:

• תקשורת פתוחה – גשו למצב בגישה רגועה ולא שיפוטית. קיימו שיחה פתוחה עם המתבגרים על החששות שלכם. הבהירו שאתם רוצים להבין את ההתנהגות שלהם ולעזור להם, במקום פשוט להעניש אותם.
• הגדירו גבולות ברורים – קבעו כללים ברורים ועקביים לגבי התנהגות מקובלת וההשלכות של גניבה. ודאו שהמתבגרים מבינים את הגבולות הללו ואת החשיבות של כיבוד רכושם של אחרים.
• לטפל בבעיות הבסיסיות – נסו לזהות ולטפל בכל הבעיות הבסיסיות שעשויות לתרום להתנהגות זו. זה יכול לכלול לחץ חברתי, מצוקה רגשית או צרכים שלא נענו. מתן תמיכה רגשית ופנייה לעזרה מקצועית, כגון ייעוץ או טיפול, יכולים להועיל.
• למדו אמפתיה ואחריות – עודדו את המתבגרים לחשוב על ההשפעה של מעשיהם על אחרים. דונו בהשלכות של גניבה, לא רק עבורם אלא גם עבור הקורבנות. קידום אמפתיה ואחריות יכול לעזור להם להבין מדוע גניבה היא פסולה.
• פיקוח וניטור – הגבירו את הפיקוח ועקבו מקרוב אחר הפעילויות של המתבגרים שלכם. זה יכול לעזור למנוע מקרים נוספים ולתת לכם הבנה טובה יותר של האינטראקציות וההשפעות היומיומיות שלהם.
• חיזוק חיובי – חיזוק התנהגות חיובית עם שבחים ותגמולים חיונית. עודדו והכירו בהתנהגות כנה ובמאמצים לתקן. חיזוק חיובי יכול להניע את המתבגרים שלכם להמשיך לעשות בחירות טובות יותר גם בהמשך.
• ערבו את הרשויות במידת הצורך – במקרים חמורים, ייתכן שיהיה צורך לערב רשויות כגון אנשי חינוך או רשויות אכיפת החוק. זה צריך להיות מוצא אחרון ולהיעשות מתוך כוונה לעזור למתבגרים להבין את חומרת מעשיהם ואת ההשלכות האפשריות.
• חפשו עזרה מקצועית – אם הגניבה נמשכת או אם אתם חושדים בבעיות פסיכולוגיות עמוקות יותר, שקלו לפנות לעזרה של פסיכותרפיסט, יועץ או עובד סוציאלי. התערבות מקצועית יכולה לספק תמיכה ואסטרטגיות מיוחדות להתמודדות עם התנהגות זו.

לסיכום,

הבנת הסיבות לגניבה אצל בני נוער חיונית להורים, למחנכים ולמטפלים. על ידי טיפול בגורמים הבסיסיים, נוכל לעזור להנחות בני נוער להתנהגויות בריאות יותר וקבלת החלטות טובה יותר. מתן סביבה תומכת, תקשורת פתוחה והכוונה מתאימה יכולים להפחית משמעותית את שכיחות הגניבות בקרב מתבגרים ולקדם את רווחתם הכללית.