מזה למעלה משנה שאנו נמצאים במצב המכונה ‘דחק מתמשך’, נעים בין הרצון להיאחז בחיים, לשמוח, לחיות, לבין תחושות כאוס, בלבול ואף חרדה. כיצד נוכל, כהורים, לשמש עבורם עוגן בסערה?
כבר שנה שהשגרה התערערה, ואולי ניתן לומר כי הכאוס הוא הוא השגרה החדשה. כן זום, לא זום?, כן יהיו אזעקות היום לא יהיו אזעקות היום? אלו רק שתי דוגמאות הבאות לסמן את אחד הדברים הראשונים המתערערים אצל ילדים בתקופה זו- תחושת השליטה.
לא סתם בימי שגרה מדובר רבות על חשיבותם של גבולות וסדר יום בקרב ילדים- הדבר מספק להם תחושת שליטה, אחריות ומפתח חוסן ויכולת התמודדות עם מצבים.
בהעדר אלו, כאשר השליטה נלקחת מאיתנו, ולאורך זמן, אנו עלולים לראות אצל ילדנו פגיעה בתחושת המסוגלות, הבטחון והוודאות באשר לרציפות שגרת החיים.
אלו יכולים לבוא לידי ביטוי בתחושת נזקקות גבוהה לנו ההורים, רגרסיה התנהגותית, חרדה, קשיי הרדמות ועוד. תגובות נורמליות למצב בהחלט לא נורמלי.
כיצד נחזיר להם את תחושת השליטה ?
אז מה בכל זאת נוכל לעשות כהורים כדי לסייע לילדנו לצלוח תקופה זו, ולהחזיר להם, ככל שניתן, את תחושת השליטה בחייהם?
- מצמצמים, כמה שניתן, חשיפה לרשתות- הזכירו לילדכם כי יש ברשתות העצמה של מידע, וכי אם יש להם שאלות אתם כאן עבורם.
- במידה ועולות שאלות- לענות את המינימום ההכרחי. ענו רק על מה ששאלו אתכם. ילדים שואלים בדרך כלל את שהם מסוגלים להכיל מנטלית ורגשית. אל תציפו במידע. אם אינכם בטוחים בתשובה כדאי שתבררו עימם, קודם לכן, למה חשוב להם לדעת? למה הם שואלים? נסו להבין מתשובותיהם אם נחשפו למידע, מה מקור המוטיבציה לשאלה. אפשר בהחלט להגיד- אני לא בטוח.ה, בוא נבדוק יחד.
- החזרת השליטה- תנו להם תפקיד בהליכה לממ”ד/מקלט- למשל שיהיו אחראים להביא את המפתח, לארגן את הממ”ד, או כל משימה אחרת. מתן תפקיד מחזיר את תחושת השליטה. חזקו אותם כשהם מצליחים בכך, והזכירו להם כי אתם זקוקים להם- הדבר מעלה את הערך העצמי במצב בו הוא עלול להשחק.
- אל תצפו בתקופה זו מעבר למינימום הנדרש- למשל, זה לא הזמן לצפות להצטיינות במתמטיקה, יש להם מספיק על הראש. להגיד שאתם מבינים. לחמול.
- כאן ועכשיו- טיפ הזהב. להזכיר כל הזמן: האירוע התחיל ועכשיו כשיצאנו מהממ”ד/מקלט, ועכשיו האירוע נגמר. עכשיו אנחנו בסדר. אחרת בראשם ובגופם כל הזמן יש אירוע מתמשך. מה יהיה בהמשך?, אנחנו לא יודעים, אבל גם אם תהיה אזעקה בהמשך- גם היא תתחיל ותגמר.
- לחבק, לחזק שייכות- אני איתך.
- במידה ומתעורר התקף חרדה לשאול שאלות קונקרטיות- לתת משימות קונרקטיות, כגון: תעביר לי את המפתח, תוריד את השמיכה, ועוד על מנת להשאיר אותו פעיל ומתפקד.
- למדיה בזום- כדאי שתהיו בקשר עם הצוות חינוכי בייחוד אם הילד מתקשה עם הזומים/נמנע.
ולסיום- אתם מכירים את ילדכם הכי טוב מכל אדם אחר. חשבו למה הוא זקוק? מה עוזר לו בעיתות משבר, מה הכי חסר לו בתקופה זו?
ומעבר לכך , פשוט אהבו, צרו מפגשים חברתיים, חבקו, הזכירו להם שאתם כאן. זהו העוגן ההורי הכי טוב שניתן לתת.
הכותבת היא פסיכותרפיסטית ומרצה, מטפלת בילדים ונוער, עוסקת בחינוך, טיפול והדרכת הורים.
