ל”ג בעומר – מי עושה השנה מדורה?

אירועי החודשים האחרונים הקשים כל כך, הופכים את המדורות לטריגר. האם בני הנוער בכל זאת יקיימו מסיבות מדורה כסדרן או שיאמצו נוהל חדש. ואיפה אנחנו ההורים בסוגיה הזו?

כמו אירועים אחרים בלוח השנה, מאז ה-7 באוקטובר, שום דבר בשנה הזו כבר לא רגיל. חגים לא נחגגים עם כל הלב, ועבור חלק מהאנשים החשק והטעם עברו לגמרי. למה של”ג בעומר יהיה שונה?

רבים מדי ראו את בתיהם נשרפים

בשנים קודמות, מראה המדורות עשוי היה אולי לעורר אצלנו שאלות של פגיעה אקולוגית, שאיפת עשן, דאגה לקטנים שמסתובבים קרוב מדי והתמודדות עם הגדולים יותר שבחסות האש השתכרו בלי הכרה. השנה, התמונה אחרת. אם ראיתם טלוויזיה ביום האסון ואחריו, אם המתבגרים שלכם ראו והם בטח ראו לא מעט, הרי ששריפות הבתים הברוטליות והאכזריות שהיינו עדים להם במיוחד בישובי העוטף, עלולים להיות טריגר לפוסט טראומה המשותפת לכולנו. אנשים רבים פונו מבתיהם, נלכדו או יצאו בנס ממלכודות אש, חלקם ראו את ביתם בוער, אחרים, תושבי קריית שמונה למשל וישובים צפוניים אחרים, רואים מדי יום את פגיעות הטילים שהורסים באופן שיטתי את יישובם. ויש את אלו שחזרו לבתיהם ומצאו עיי חורבות, ואלו שעדיין מתאבלים על קרוביהם וחבריהם שאינם עוד. נשאלת השאלה, האם נכון השנה להאיר את הארץ במדורות ל”ג בעומר? זו שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו ולהתלבט בה. כנראה שאין תשובה אחת, נכונה או לא נכונה אבל האוטומט כבר לא עובד.

האסון שנגע והשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו שינה את המבנה הרגשי הקולקטיבי ולא נוכל להתעלם מזה. הלחימה שעדיין נמשכת משאירה פצעים פתוחים אצל לוחמים ולוחמות שהיו בשטח ואצל בני המשפחה שלהם. אב שנחשף לאחרונה לסרטון שהחמאס הפיץ בו נראה טיל פוגע ישירות בנגמ”ש בעזה, כשביתו הפרמדיקית היתה בו ובנס יצאה בחיים, לא בטוח שיגיב בשלוות נפש למדורה בשכונה מתחת לאף.

כשהכל היה רגיל, דיברנו בעיקר על אלכוהול

בשנים שעברו דיברנו פה על הפגיעה האקולוגית החמורה שמתלווה למדורות, לשריפת העצים וחומרים אחרים שכולנו שואפים גם ממרחק רב. אלון מודן שהיה תלמיד תיכון לפני כמה שנים קרא לבני הנוער לגלות אחריות, לשמור על כדור הארץ ולהימנע מהדלקת מדורות, למען הדורות הבאים. לא ידוע עד כמה קריאות מהסוג הזה נגעו בקהל היעד.

יותר מזה, בשנים שעברו דיברנו כאן על הקלות הבלתי נסבלת בה בני נוער קונים אלכוהול ומתדלקים את עצמם לפני ובמהלך המדורה, שהופכת למסיבה לילית חסרת מעצורים. סיירות ההורים עבדו שעות נוספות בניסיון לעזור ולהשגיח, לעיתים בתסכול רב. דיברנו איתם על גבולות, על אמון וגם על הנוסטלגיה התמימה יחסית שלנו, דור ההורים. ניסינו לתמרן בין הרצון לשחרר את החבל ולתת להם עצמאות, לבין הצורך לוודא שיעברו את הלילה שלמים ובריאים.

לעודד נורמליות או לשנות מסורת

יש שיטענו שדווקא השנה, בני הנוער זקוקים לפורקן. כמו שמסיבות הטבע החלו לפרוח מחדש מאז האסון, כך אולי גם חלק מבני הנוער ימצאו מזור שמגיע יחד עם האדרנלין שמסיבה לילית עשויה לספק. לא בטוח שהטיעון הזה מחזיק מים, אבל היד שלנו על הדופק נדרשת כאן יותר מתמיד וברגישות שיא.

המועצות האזוריות, הנהגות היישובים ובתי הספר לא יוצאים השנה בקריאה חד משמעית לא לערוך מדורות. אולי גם להם לא ברור מה נכון ומה צריך בשנה כל כך לא נורמלית – לעודד נורמליות או לשנות את המסורת, במיוחד לאור העובדה שרוב ילדי הארץ שכחו או לא ידעו מעולם מה מקור המסורת המדורתית (איפשהו בצומת מרד המכבים, פינת רבי עקיבא ומותו של שמעון בר יוחאי. חפשו במקורות). אם עד לרגע זה לא נפלה אצלכם או אצל המתבגרים שלכם החלטה, אולי דווקא מזג האוויר השרבי הקיצוני שצפוי לפי כוחות הכבאות, ישפיע לכיוון ההימנעות. הרי לצלות מרשמלו אפשר גם בבית. בטוח מצאו לזה פתרון בטיק טוק.

ובכל מקרה, תוך הסתכנות שנישמע זקנים – עודף זהירות עוד לא הרג אף אחד.

הכותבת היא עורכת “עשר פלוס”