שי אלבג כותבת לאחותה הקטנה לירי החטופה בידי החמאס. לקרוא ולדמוע יחד איתה. יום עצמאות ראשון במדינת ישראל בו העצמאות עצמה נעדרת
אם בכל הסיוט הזה היו אומרים לי שגם ביום העצמאות את לא תהיי פה, הייתי אומרת שאין מצב. הרי איך אפשר לציין יום כזה כשאת עדיין שם?
איך אפשר לציין יום כזה כשלך ולכל כך הרבה אנשים טובים נלקחה העצמאות?
איך אפשר לחגוג לתפארת מדינת ישראל למדינה שלא הצליחה להגן עליך ב – 7.10 ובמשך 220 יום אחרי גם לא הצליחה להחזיר אותך.
עברנו יום הולדת של אבא, חנוכה, יום הולדת של גיא וניר, יום הולדת שלך, פורים, יום הולדת שלי, פסח, והנה גם ליום העצמאות הגענו.
7 חודשים שמצד אחד קרו בהם יותר מידי דברים ומצד שני כלום לא באמת קורה, כי עדיין לא חזרת הביתה. כי שום דבר לא שלם בלעדייך ועד שתחזרי גם שום דבר לא שווה.
גם היום אבקש ממך סליחה
יום העצמאות הזה בשבילנו זה פשוט עוד יום שעובר בלעדייך. עוד אירוע משפחתי ושמח שלא נציין. עוד תזכורת לחג לא חגיגי בכלל שמציין את כל מה שלך חסר. עוד יום שמציין את השמחה והחופש, את התרגשות והעצמאות, את כל מה שלקחו לך.
כמו בכל יום אני רק אחשוב עלייך, על איך את מעבירה את הדקה הזאת, על מה את חושבת עכשיו או מה את עושה. אחשוב איך התייחסו אלייך היום ומה נתנו לך לאכול. האם גם היום את לא זוכה לראות אור יום ולנשום.
וגם היום אני אבקש ממך סליחה. סליחה על כך שבתור אחותך הגדולה אני לא מצליחה להגן עליך כמו שאני צריכה. על כך שגם היום את קוראת לעזרה ואני לא מצליחה להציל אותך.
יש בי רק אמונה ותקווה גדולה כי אני מכירה אותך ויודעת כמה את חזקה ואופטימית. ואני יודעת שממש בקרוב את חוזרת, בקרוב נחגוג את החיים כמו שאת אוהבת כולנו יחד.
אוהבת שושקי
הכותבת שי אלבג היא אחותה הגדולה של לירי אלבג החטופה הנמצאת עדיין בעזה
*צילום ראשי: מתוך האלבום המשפחתי, מימים יפים יותר
