מבצע “מגן וחץ” בעזה הכניס את כולנו לכוננות. מזהירים אותנו שהמצב עומד להסלים, מקלטים נפתחו וגם מערכת חינוך בהיערכות חירום. איך אנחנו כהורים צריכים להתנהג כדי להיטיב עם ילדינו ועם עצמנו כמשפחה?
המציאות הישראלית מזמנת לנו מצבים של התמודדות עם מתח בטחוני ברמות שונות ברחבי הארץ. ממש עכשיו, מבצע “מגן וחץ” הכניס את כולנו לכוננות חירום. פרופ׳ דורית ארם מהעמותה למען הילד בגיל הרך ניסחה את מודל “מחומש ההורות” המציע חמישה עקרונות להתנהגות מיטבית עם ילדים בזמן חירום.
מעל לכל ניצבת המודעות. חשוב שאנחנו ההורים נהיה במודעות. שנדע מה קורה לנו, מה המצב מזכיר לנו, איך הגוף שלנו מגיב.
בחוויה הקשה של התקפת טילים יש שני מצבים: אזעקה ושהייה במרחב המוגן. במרחב המוגן אין יותר סכנה, יש פחד. כדי להתמודד עם הפחד צריך לעשות עבודה פנימית ולעזור לעצמנו לחזור למצב מאוזן בדרך המתאימה לנו. אפשר לנשום נשימות עמוקות, להקשיב למוסיקה וכו’. אנחנו, המבוגרים גם צריכים לאוורר רגשות וכדאי שנעשה זאת עם חברים ולא עם הילדים שלנו.
נוסף על כך, בואו נקל על עצמנו ונתרגל חמלה עצמית. אין טעם לנזוף ולהלקות את עצמנו אם נהגנו לא בדיוק כפי שתכננו. מעבר למודעות מודל “מחומש ההורות” מתייחס לחמישה עקרונות של הורות מיטיבה, שיסייעו לכם בהתנהגות בימי חירום.
1. שותפות
החלטות משותפות עם בן/בת הזוג: מה עושים במקרה של אזעקה? איך פועלים: מעירים את הילדים הגדולים, מוציאים את הקטנים מהמיטה לממ”ד? יורדים למקלט השכונתי? לחדר המדרגות? האם נוסעים לאזור בטוח יותר? איך מארגנים את הילדים? מהי חלוקת התפקידים בין ההורים (מי אחראי על מה)?
כהורים מוטל עלינו לשמור את עצמנו, לחזק את בן/בת הזוג, לגבות זה את זה ובמקביל לפנות למקורות תמיכה מתאימים – חברים, משפחה, צוות חינוכי – ולפעול יחד איתם.
2. מנהיגות
אנחנו המנהיגים של ילדינו ומנהיגות חשובה במיוחד בזמן חירום. עלינו להוביל ובשעת אזעקה להיות ממוקדים ושקטים ככל האפשר.
הילדים רואים ושומעים אותנו, גם המבוגרים שבהם רגישים לתגובות שלנו ולכן כדאי להימנע מהתנהגויות של לחץ, פאניקה והרמת קול. עוד קודם, עלינו לחשוב על המצב ולתכנן את ההתנהלות במידת האפשר: לאסוף נתונים ולבדוק את הסביבה (ממ”ד, מקלט, חדר מדרגות וכו’). בנוסף, עלינו ליזום הסבר לילדים בהתאם לגילם, ולהיות מרגיעים.
במקביל ולאורך כל זמן החירום, עלינו למלא אחר כל ההוראות של פיקוד העורף ולנהוג באחריות. אם אפשר רצוי למנוע מהמתבגרים הצעירים יותר חשיפה מוגברת לחדשות.
3. אהבה
רצוי להרבות בקרבה גופנית: מגע וחיבוקים תמיד עוזרים, אבל לא לחנוק את הילדים (לא להפוך אותם למרגיעים שלנו). ניתן לייצר הסחות דעת, לפתח שיחה ולעודד ביטוי של רגשות, וביטוי חששות שלהם. הומור עשוי לסייע – משחקי מילים, דגדוגים. זה הזמן לשמור על ה”ביחד” של המשפחה ואם אחד מאתנו, ההורים, מתוח ועצבני – להבהיר לילד שזה מדאגה ושאין בנו כעס כלפי הילד.
4. עצמאות
תנו לילדים מידע אמין בהתאם לגיל ולמקום ההתפתחותי שלהם, בלי להציף. תנו להם אחריות אישית – גם כן בהתאם לגיל. המתבגרים יכולים לדאוג לקטנים יותר, המתבגרים הצעירים יכולים להיות אחראים לקחת חפצים שלהם, ספרים, משחקים, מים לכולם וכד’.
כמובן, יש להודות ולעודד אותם על הסיוע. גם ילדים בוגרים זקוקים לתודה והערכה.
5. כללים
לא לוותר עליהם. שמרו על סדר יום: קימה ושינה בזמנים קבועים, ארוחות מסודרות, קיום חובות קבועים כמו סידור המיטה והחדר וכיו”ב. סדר יום ישמור על ילדינו מבלבול ופחדים. יחד עם זאת הראו גמישות, זה לא הזמן להתעקש על מה שלא באמת חשוב.
נקווה לימים שקטים.
הכותבת היא חברת הנהלת העמותה למען הילד בגיל הרך, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך, ראש המגמה לייעוץ חינוכי, החוג לחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
