למה הילדים שלנו וגם אנחנו קשורים למוזיקה? מה היא עושה לנו? איך נכיר את המוזיקה שהילדים שלנו מאזינים לה וננצל את זה להתקרבות ביננו לבינם?
שאלתם את עצמכם פעם למה ילדים אוהבים מוזיקה? גם כשהם קטנטנים ועוד יותר כשהם מתבגרים. הסיבה הפרוזאית הראשונה היא שילדים וכולנו למעשה, מאזינים למוזיקה כברירת מחדל. היכולת לשמוע נוצרת עוד ברחם, משלב היותנו עוברים. עוברים נחשפים ומגיבים לצלילים ומוזיקה. בהיותם ברחם הם לא רואים, לא טועמים ולא ממששים. חוש השמיעה הוא בעצם החוש היחיד שפועל. מוזיקה נמצאת בכל מקום ומשפיעה על המוח שלנו בדרכים רבות. מהר מאוד ילדינו הקטנטנים מבינים את זה ובוחרים במשחקים המייצרים מוזיקה, מבקשים להקשיב לשירים ומזמזמים אותם בשפתם.
מוזיקה היא ענף להיאחז זו ליצירת בטחון
בשלב מאוחר יותר הם מלמדים את עצמם להיעזר במוזיקה בכל מיני רגעים. המתבגרים שלנו משתמשים באוזניות כדרך נפלאה ליצירת מרחב פרטי והצעירים מגבירים ווליום כדי להוציא אנרגיה (מכירים אתjust dance ? משחק נהדר שהוא win win לכולם). מוזיקה היא ענף להיאחז בו כמקור לתחושת ביטחון. כשנמצאים במקום חדש, בין אנשים זרים, שיר מוכר שמתנגן ברקע מייצר אזור בטוח.
מוזיקה היא הדרך להישאר מעודכנים במה שקורה היום במדורת השבט של הדור הממוסך. מה נכון ללבוש, מי ניצח בריאליטי ואיפה קונים עוד מאבק ה-FOMO הזה.
מעל לכל והכי חשוב, האזנה למוזיקה היא חוויה כיפית. בלחיצת כפתור או בהחלקת מסך אפשר לצאת למסע ביקום מקביל. מסע מסעיר בו לכל החושים יש חלק. לאחר כמה דקות נוחתים חזרה לאותו מקום ממנו יצאנו, רוויים בתחושות ורגשות שלא תמיד ניתן לתאר, וכמו בסופו של כל טיול, מיד מתכוננים לפעם הבאה.
מה הקפטן הוק שלך?
אם ננסה לאפיין את המוזיקה הפופולרית של הדור הנוכחי ולפי תוצאות מצעדי ההשמעות, נלמד שהיא מורכבת ממקצב גבוה (כך בעצם היה תמיד), שירה מהירה המגיעה מעולם ההיפ הופ והספוקן וורד ולחנים היושבים על מנעד שבין הים תיכוני למגוון הזרמים הלטיניים.
כל ספינה מוזיקלית נוצצת צריכה את קפטן הוק שלה שישיט אותה בנתיב המהיר ביותר בין האוזן ללב המאזין. “הוק” הוא אלמנט החוזר על עצמו לאורך השיר. צליל ייחודי, מילה מסוימת או מהלך מוזיקלי שכבר מהאזנה ראשונה נוכל לשייך אותו לשיר מסוים. הוקים מפורסמים ויעילים הם קרקורי התרנגולת של נטע ברזילי, “בוא תראה מה פספסת” ו”קלללללללללללל”. ים ההוקים הוא גדול ואינסופי.
המוזיקה של הבית תהפוך לפסקול של החיים
מקורות הצריכה מגיעים כמעט מכל כיוון. בגני הילדים ובבתי הספר מלמדים מוזיקה הקשורה לחגים ומסורת ולעונות השנה. המנעד תלוי מאוד במורים ובמרחב הפעולה הניתן להם. לפסי הקול של הסדרות והסרטים יש חלק חשוב במה נכון לשמוע מבחינתם. נעים לגלות שעורכי המוזיקה מקפידים לשתול שירים ישנים בסדרות ובסרטים החדשים. אפילו במשחקי המחשב, גם אם זה כדורגל או משחקי מלחמה, יש מוזיקה בקטעי המעבר.
אבל, כמו בכל דבר, השורשים נמצאים במוזיקה המתנגנת בבית וכאן הורים יקרים, כמאמר השיר “God is a DJ”, אתם הרשות העליונה. המוזיקה בה תניקו אותם בבית תהפוך עם השנים לפסקול החיים שלהם ותעצב את טעמם המוזיקלי ואת האישיות שלהם ולכן שווה מאוד להשקיע. חשפו אותם לכמה שיותר טעמים וריחות מוזיקליים ותנו להם לבחור.
כוח המשיכה הרגשי
באופן טבעי, ככל שהם גדלים ובוחרים בעצמם מה לשמוע הטעם המוזיקלי שלהם עובר תהליך של עיצוב. לרגעים הוא מתביית לכיוון מסוים ואז שוב משתנה אבל זה תמיד יושב על רגש. לכוח המשיכה יש חוקים שונים כשהקרקע עשויה מרגשות והחוקים נקבעים לפי מה שקורה להם בזמן הנתון בו הם מקשיבים למוזיקה שלהם.
גם אנחנו הקשבנו למוזיקה שנוצרה כדי לכבוש אותנו מהרגע הראשון, גם אנחנו התלבשנו והסתרקנו כמו הכוכבים אותם הערצנו. אם כבר להעריץ מישהו, מוזיקה היא הסיבה ההגיונית ביותר בעיני. אנחנו גדלנו בעולם פחות רועש ואינטנסיבי מבחינה ויזואלית. המדיות בהן צרכנו מוזיקה היו ערוצי טלוויזיה בודדים ותחנות רדיו מעטות ואם רצינו לשמוע שיר מסוים לפי בחירה, קנינו אותו בחנויות המוזיקה או שכבנו במארב ליד הרדיו טייפ עם אצבעות בהכן על כפתור הrecord- עם הנקודה האדומה. לטיקטוק שלנו קראו MTV. לשם רצית להגיע בשביל להיות משהו. ואם כבר הגעת לשם, ולא משנה מה עשית או כמה חשפת, אז ראו אותך. לא היה מסך אחר לדפדף אליו.
ביחס ישיר להתפתחות המוטציה הטלוויזיונית ושלל תסמיניה, גדל המרחק בין הקנקן ובין משמעות התוכן הנמזג לתוכו. אם נוסיף לזה את פתיל הסבלנות ההולך ומתקצר, נקבל את המתכון המדויק של איך עובד עולם הפופ בעידן הנוכחי.
חומרים טובים לשיחה
בתור הורה לילדים צעירים אני נותן כבוד להווה התרבותי שלהם. במקום להיכנס לוויכוח סתום אני צולל איתם לתכנים שלהם, מחפש את הדברים הטובים ויש לא מעט כאלה.
יש הרבה מה ללמוד ובעיקר ללמד מהשפה הבוטה והמיניות המתפרצת בשירים של הילדים שלנו. איך והאם הקללות תורמות לשיר? איך יוצרים אינטימיות ומיניות מכבדת? איפה עובר הגבול בין הפנטזיה של הקליפ למציאות ואיך פורצים את גבולות היצירה באומנות ככלל ובמוזיקה בפרט ויוצרים את הדבר המגניב הבא? כל אלה חומרים טובים לשיח וחשיבה משותפת.
מעניין אלו מהשירים של היום ישרדו את מבחן הזמן ויהפכו לקלסיקות ואיך תשמע המוזיקה של דור הפוסט-טיקטוק.
הכותב הוא אבא לשני בנים, עורך מוזיקלי, כותב על מוזיקה ומנחה סדנאות להורים וילדים (8+), הרצאות (15+) והרצאות לבני הגיל השלישי בנושא סגולותיה של המוזיקה.
