עצמאות למתבגרים שלנו

כולנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו להיות בוגרים עצמאיים ובטוחים בעצמם. איך נכון לגדל ולפתח ילדים עצמאיים? ואיך העצמאות שלהם קשורה בעצם להיקשרות ולתמיכה רגשית?

על עצמאות והיקשרות, או למה לפתח עצמאות קשור יותר מהכל לתמיכה רגשית?

עצמאות.  אצל ילדים זו אולי המושג החשוב והשחוק ביותר, בהקשר של הקשר מול הורים. אנחנו שואפים שהילדים שלנו יהיו עצמאיים, אבל באותה נשימה מפעילים עליהם הורות הליקופטר. אנחנו רוצים לתת להם חופש, אבל גם רוצים שהם יעשו מה שאנחנו רוצים.

מה זאת בכלל עצמאות?

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים ילדים עצמאיים?

כמו בהרבה תחומים בהורות, אנחנו אומרים עצמאות, אבל מתכוונים למגוון רחב של מיומנויות: אנחנו חושבים למשל, על השלב בו הילדים שלנו יהיו מבוגרים, ומבקשים עבורם שיהיו מסוגלים לתפקד בחייהם כמבוגרים באופן מוצלח, שידעו לשים גבולות לאחרים, שישלימו את המשימות שלהם ויצליחו בהן, ושגם יוכלו להתחבר לאנשים מסביבם ולהתאים את עצמם להקשרים ולדרישות חברתיות.

איך מפתחים את שלל המיומנויות האלו?

הנה כמה דרכים לפיתוח העצמאות:

1. אפשרו חשיבה עצמאית: לילדים יש מרחבי בחירה והחלטה מוגבלים מאוד. תחשבו על זה, מישהו קובע להם מה לעשות כמעט בכל שעות היום. כדי לפתח עצמאות, הילדים שלנו צריכים להתאמן בחשיבה עצמאית, לייצר היסקים ולבחור בחירות עצמאיות. לכן, הדבר הראשון שאנחנו יכולים כדי לעודד עצמאות, הוא לאפשר לילדים שלנו מרחבי בחירה והחלטה, כאלה שאנחנו לא מתערבים בהם. בגיל הרך זה יכול להיות מה לובשים לגן ומה אוכלים לארוחת ערב, ובגיל ההתבגרות לתכנן את הטיול המשפחתי, להחליט מה עושים עם הכסף שהרווחנו ועוד. חשוב להדגיש שבמרחבי הבחירה וההחלטה של הילדים שלנו אנחנו יכולים לייעץ, אבל כל החלטה צריכה להיות מקובלת עלינו, גם אם אנחנו לא מסכימים איתה.
2. תנו להם אחריות: גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בהבנה של אחריות. ככל שתתנו לילדים שלכם תפקידים ומשימות שיאפשרו להם להרגיש חשובים, מסוגלים ומשמעותיים, זה יעזור להם לפתח כישורי אחריות ולהפוך להיות מבוגרים עצמאיים.
3. ספקו תמיכה והכוונה: אחד הדברים הכי קריטיים בתהליך פיתוח עצמאות של אנשים הוא הידיעה שהם יכולים להתמך על ידי אחרים. לצערי, הרבה משיטות הנחיית ההורים מדריכות הורים לעשות בדיוק ההיפך בתהליך הטבעי של היפרדות בגיל ההתבגרות, ולשלוח את הילדים “להסתדר לבד”. זה, יחד עם התהליך של ספרציה- אינדיבידואציה, שנמצא בשיאו, גורם לזה שהילדים שלנו חושבים שעצמאות זה “להסתדר לבד”. הבעיה שכשמתבגרים “מסתדרים לבד”, הם לא כל כך מסתדרים. הם זקוקים לתמיכה ולהכוונה שלנו.

היקשרות לצורך היפרדות

בשלב זה, הורים בדרך כלל אומרים לי, “נכון שהם צריכים אחריות, תמיכה והכוונה ומרחבי בחירה עצמאיים, אבל הם לא מוכנים להקשיב לנו, ומחליטים בלי היגיון”. לטובת זה, הרשו לי להציג לכם את הכוח הכי משמעותי בבניית עצמאות מתוך תמיכה אצל מתבגרים, והוא כוח ההיקשרות.   

היקשרות היא תיאוריה שפיתח פסיכיאטר הילדים ג’ון בולבי, המתארת את החשיבות של הקשר של ילדים עם ההורים שלהם לתפקוד העצמאי שלהם כמבוגרים. מחקרים רבים שפורסמו מדברים על החשיבות וההשפעה של סגנון ההורות שלנו על ההיקשרות של הילדים שלנו, וכמעט בכולם נמצא שהורים שיודעים לתמוך בילדים שלהם ולחזק אותם, לעודד אותם ולדבר איתם, בצד היכולת שלהם להיות נוכחים באופן מלא בחייהם של הילדים שלנו, מסייעים לילדים בכל תחומי החיים שלהם – מהישגים לימודיים ועד ליכולת לתחזק קשר זוגי.

ובהקשר הזה, חשוב להסביר שעצמאות והיקשרות הן שני צדדים של אותו מטבע, והם משפיעים הדדית זה על זה בתהליך הפיתוח האישי והחברתי של האדם.

להחמיא עוד ועוד

ואיך נראית הורות מקשרת בגיל ההתבגרות? מאחר וההיקשרות של כל הילדים בעולם (גם המתבגרים וגם אלה בני ה40) מחוזקת על ידי מתן מענה לצרכים רגשיים, ומאחר והצורך הרגשי המשמעותי של ילדים בגיל ההתבגרות הוא בניית זהות דרך הבנת הכוחות שלהם, אנחנו רוצים לחזק את הילדים שלנו, להחמיא להם – להחמיא להם על בחירות שלהם ועל הדרך שהם קיבלו את ההחלטות שלהם, גם אם הן לא לגמרי מצאו חן בעינינו ולאפשר להם מרחבים של בחירה והחלטה, עם תמיכה שלנו.

הורים שיאפשרו מרחבים כאלה לצד עידוד, יגדלו ילדים עצמאיים, בטוחים בעצמם ומבוגרים המסוגלים להתמודד עם משימות החיים באופן מוצלח וכזה המקדם את מטרותיהם.

הכותבת היא יועצת ומנחת הורים למתבגרים ולצוותי חינוך. לאתר של אלה, לעמוד הפייסבוק של אלה