הבלבול רב. ככל שהמחאה מתעצמת ולצד חוסר בולט בהסברים במערכת החינוך, נותר לנו ההורים לעזור לילדנו לצאת מהסבך. גם אם הנושא מורכב, יש דרך לפשט את הדברים והפעם, לדבר על ערכים אוניברסליים. טור שלישי בסדרה על דמוקרטיה
ככל שעובר הזמן, מסתבר שהמאבק שקורע את הארץ הוא ויכוח בין עולמות ערכיים, שבאופן גס ניתן לחלקם לדתיים (ברמות שונות של אדיקות); שמרניים; וליברליים. אלא שהגדרות אלה עלולות לבלבל, במיוחד בחברה שמחלקת את עצמה לחלוקות גסות של ימין ושמאל. הרי יש ימנים ליברלים ויש שמאלנים ליברלים, ויש גם דתיים ליברלים. מה זה אומר? ומה לגבי ליברליזם כלכלי לעומת ליברליזם חברתי, נאו-ליברליזם, או סוציאל דמוקרטיה? מושגים אלה לא בהכרח נהירים לכולנו ולא נלמדים בבתי הספר והבלבול הזה מקשה עלינו וגם על בני נוער להגדיר לעצמם במה הם תומכים, וכיצד עמדתם לגבי אירועים מורכבים משקפת את עולמם הערכי.
השאלה היא “מה” נפסק ולא “מי”
כדי לצאת מהסבך, כדאי לשנות את שאלת הבסיס שאנו שואלים בדרך כלל מהשאלה “מי?” לשאלה “מה?”
מכיוון שביהמ”‘ש העליון נמצא במרכז הסערה שמטלטלת את המדינה, אביא דוגמאות שמתייחסות לפסיקותיו. בג”צ פסק שאישה זכאית למחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואים, וזאת בניגוד לפסה”ד של בין הדין הרבני. האם בג”צ נגד הדת? בג”צ פסק לטובת עותרות דתיות וחייב את מועצת כפר ורדים להקים מקווה ביישוב. האם בג”צ בעד הדת? בג”צ פסק נגד מינויו של דרעי לשר (לאחר שבפעם השלישית שהורשע בפלילים הודיע במסגרת הסדר טיעון שיפרוש מהכנסת). האם בג”צ נגד הכרעת הבוחר? בג”צ דחה פה אחד את העתירות שביקשו לאסור על נתניהו להרכיב את הממשלה בשל כתב האישום שהוגש נגדו. האם בג”צ בעד הכרעת הבוחר? שאלות כאלה מבהירות שהשאלה הנכונה איננה לטובת מיפסק בג”צ, אלא מה היו הנימוקים לפסיקה. ככלל, במקום לקבוע עמדה כלפי אירוע מסוים לפי השאלה מי אחראי לו, נכון לקבוע אותה לפי השאלה מה קרה שם. כך, אי אפשר להצדיק אלימות – לא בביה”ס ולא במדינה – לפי זהות האלימים, כי השאלה היא מה אסור בתכלית האיסור – אלימות, ולא מי עשה זאת.
לאמץ כללים אוניברסליים
אבל איך נגבש עמדה בדילמות ערכיות מורכבות, ובמיוחד בנושאים של דת ולאום ובמתח בינם לבין זכויות האדם?
הפילוסוף היהודי צרפתי החשוב עמנואל לוינס, ניצול שואה ושומר מצוות, טען שאין סתירה בין ערכים דתיים ותרבותיים לבין ערכים אוניברסליים, ושיש לשלב בין השניים. זאת, משום שערך אוניברסלי איננו מעדיף תרבות אחת על פני האחרת אלא זהו ערך שאיננו משעבד אף אחד ואף אחת. כך למשל, עבדות לעולם לא תהיה ערך אוניברסלי, גם אם רוב העולם יחשוב שהיא לגיטימית. זאת, משום שהיא משעבדת את בני-האדם שאיתרע מזלם להיות עבדים. באותה מידה, גם אם לא באותה עוצמה, ערכים שבשמם נמנע שוויון זכויות מנשים או להט”בים, למעשה משעבדים את אותן נשים ולהט”בים, שנדרשים לחיות על פי תפיסת עולמם של בעלי הכוח שכופים עליהם את ערכיהם. ניקח לדוגמא את האיסור החרדי על נשות הקהילה לכהן בכנסת. אישה רשאית לבחור להימנע מהשתתפות פוליטית מתוך כבוד לערכי הקהילה שלה, אבל כפיית איסור כזה משעבדת אותה לתפיסותיהם של בעלי הכוח בקהילתה. באותה מידה, מי שרואה בנטייה מינית כזאת או אחרת חטא, רשאי להחזיק בדעתו, אך לא לשעבד את הלהט”בים לתפיסת עולמו. לכך בדיוק התכוון לוינס כשאמר שללא כללים אוניברסליים בני-אדם מופקרים לחסדי קהילותיהם. מאותה סיבה גם המרחב הציבורי צריך להיות חופשי. מסעדה לא כשרה איננה כופה על שומרי כשרות לאכול בה, ואיננה מונעת ממסעדה אחרת לשמור על כללי הכשרות לטובת המעוניינים. אך כפיית כללי כשרות בכל המסעדות משעבדת את מי שאינם שומרי כשרות לערכים של אחרים.
הגנה על מיעוט ללא שיעבוד
מדינה דמוקרטית אמורה לאפשר לכל האזרחיות והאזרחים לחיות על פי דרכם, וחלוקת הכוח בין הרשויות נועדה להגן עליהם מפני פגיעה בזכויותיהם על-ידי הרוב, השלטון, או בעלי כוח אחרים. לשם כך נדרש בית משפט עצמאי, שכפי שמראות הדוגמאות שהבאתי, איננו קובע איזה ערך הוא “טוב” ואיזה ערך הוא “רע”, אלא אילו מעשים של השלטון על זרועותיו השונות משעבדים בני-אדם לכוחם ולערכיהם של אחרים. כמו בחיי בית הספר, כך גם ביחס לבית-המשפט, השאלה שעלינו לשאול איננה האם הפסיקה היא תמיד “לטובתי”, אלא האם אני רוצה שיהיה מי שיבחן את מה שקרה לי בכלים מקצועיים אוניברסליים, ויוכל להגן עלי במקרה שהשלטון או הקהילה בה אני חיה ישעבדו אותי לערך שפוגע בזכויותיי ומונע ממני להיות שווה לאחרים.
לממשלה ישנם כלים רבים לקיים את מדיניותה, ואילו לאזרחיות והאזרחים אין כל יכולת להתגונן מפני פגיעה בזכויותיהם, מלבד פניה לבית המשפט העליון בתקווה שיגן עליהם ברוח הערכים האוניברסליים.
הכותבת היא ראש המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במכללת סמינר הקיבוצים
