סביבה ואיכות הסביבה הם נושאים חשובים שקשה מאד רק לדבר עליהם. צריך גם לעשות, להראות ולשמש דוגמה. כולנו יכולים לעשות שינוי לטובה והוא מתחיל בבית
מדוע כלל לא יעזור לנו לדבר עם הילדים על סביבה, על איכות הסביבה ועל נושאים דומים? משום שכמו בכל אקט חינוכי, מה שהם רואים קובע יותר ממה שאומרים להם, וככל שהפער בין המילים למעשים גדול יותר, תחושת הזיוף מציקה. למשל, אם אני אומרת להם שעדיף לא לבזבז, אבל בכל יום שישי זורקת חצי מקרר כי כל המוצרים רקובים ופגי תוקף, החטאתי את המטרה. או אם אני מעודדת אותם לשימוש חוזר, אבל הם רואים אותי כל שבוע עם שמלה מפונפנת וחדשה שנערמת בין אחיותיה בארון, פספסתי לגמרי.
לפעול מלמטה בשביל שינוי מלמעלה
שינויים גדולים באמת, מתרחשים גם מלמעלה וגם מלמטה. הלמעלה שלנו הוא מקבלי ההחלטות, למשל ועידות אקלים, תוכנית האו”ם וממשלות שמקדמות את כל מה שקשור לקיימות למעננו ולמען הדורות הבאים. הלמטה הם… אנחנו. אלה שמתחילים להבין את חשיבות הנושא ומוכנים לחשוב, לדבר ולפעול כדי להתעורר.
תכלס, אנחנו נמצאים בתקופה בה הילדים יכולים ללמד אותנו אקולוגיה. תוכניות חינוך, חוגי העשרה ושיעורים יעודיים מייצרים תשומת הלב לעולם ולסביבה. אבל תמיד טוב יותר שיש הלימה בין מה שילדים חווים בחוץ, לבין מה שקורה בתוך הבית. אם אנו מלמדים אותם את החשיבות של ניקיון המרחב הציבורי ואז הם רואים מישהו מבני המשפחה זורק עטיפה מחלון הרכב, זה צורם. אם מוציאים אותם לטבע ומספרים להם כמה חשוב לשהות בחוץ, אפילו בשביל הבריאות של הגוף והנפש, אבל בבית כולם כל הזמן מול המסך ובתוך המזגן, יש סתירה.
מהי הדרך הנכונה לקרב ילדים למצב האקלים בעולם?
כלל ברזל ראשון שלמדתי בעצמי, הוא לפתות מכיוון של השראה וענין ולא מתוך פחד. סיפורים על ההתחממות הגלובלית, או על חורבן העולם, לא אמורים לעניין ילדים, וגם אם כן, הם מחברים אותם ממקום נמוך ומאיים. כבר פורסמו מחקרים על חרדות וקשיים נפשיים של ילדים (ואף מבוגרים) בשל מצבו של כדור הארץ. פחד לא תורם לשום דבר ולאף אחד.
הדרך שמצאתי לקרב את ילדיי, היא באמצעות אמנות ותרבות. אנחנו רואים יחד סדרות על בעלי חיים, כמו “להציל את חיות הבר” בכאן 11, קוראים יחד ספרים המתמקדים ביחסי אדם וטבע כמו “משפחתי וחיות אחרות” של ג’רלד דארל, ומקשיבים לפודקאסטים, כמו למשל הפודקאסט שלי – “סיפור ירוק”, העוסק ביזמות אקולוגית, ויש בו כמה פרקים שילדים יהנו מהם מאוד. למשל על דבורים, שבטים של ציידים לקטים בעולם וגם על הקשר בין יהדות וסביבה.
אם נחזור להתחלה, לדבר זה לא מספיק. צריך גם לעשות, צעד צעד. כל אחד לפי הכישרון והיכולות שלו. אני מראה לילדיי כיצד אני משתמשת בכישורים שקיבלתי ולמדתי, על מנת לחולל שינוי בעולם. במשך חמש שנים כתבתי את הספר “לשחות את הים” – על מאבק אקולוגי על החוף. הילדים שלי ראו אותי כותבת ומוחקת, נופלת וקמה ומתוך שראו את המסע שלי, הבינו כיצד רותמים עשייה לטובת ריפוי אדם ואדמה.
הכותבת מקדישה את חייה כדי לחולל תהליכים ויחסי קרבה בין האדם לטבע. היא הקימה עסק חברתי, “פשוט בטבע שלך”, ש-50% מהרווחים שלו מוקדשים להמשך טיפוח יחסים בין האדם לעצמו, לזולתו ולעולם.
מיה מפעילה פודקאסט “סיפור ירוק” (בשיתוף עמותת שינוי אקלים), שם היא מראיינת יזמי אקולוגיה שהגו רעיון, הובילו מאבק או חוללו שינוי בתחום הסביבתי. יש לה גם מדור באותו נושא במאקו בשם “שמיטה”.
מיה מתגוררת בפרדס חנה, מעוז אקולוגי, אקטיביסטי וחברתי.
ספרה הרביעי, “לשחות את הים”, ראה אור זה עתה.
