איך נלמד את ילדינו מהי דמוקרטיה באופן מעשי ויומיומי? איך מיישמים את יכולת הבחירה ואיך מפנימים שוויון בתוך המשפחה ומחוצה לה?
דמוקרטיה = שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט והממשלה הנבחרת עלי דו, ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות.
האם עצם העובדה שאנחנו חיים במדינה בה המשטר הוא דמוקרטי הופכת אותנו להיות אנשים דמוקרטיים?
האדם הבוחר
אדם צומח, גדל ומתפתח להיות אדם בוחר, להכיר באפשרויות המונחות לפתחו, לשקול אותן ולקבל החלטה. לקבל החלטה משמעה לבחור בברירה אחת על פני האחרת.
עד כמה אנחנו ערים ומודעים לבחירות שאנו עושים?
כמה החלטות אנחנו מקבלים ביום? בשעה?
אני משערת שרובנו אינם מודעים לכמות הרבה של החלטות אשר אנחנו מקבלים בכל דקה, שעה ובכל יום. מסתבר כי מדובר ב-35 אלף החלטות ביום, כאלפיים החלטות בכל שעה. יש לנו נטייה לעצור, לחשוב ולהתבונן על החלטות גדולות ומשמעותיות, או כאלה שאנו מתייחסים אליהן ככאלה. אולם, האמת היא שכל היום וכל העת אנחנו עושים בחירות ומקבלים החלטות.
האתגר הטמון בקבלת החלטה הוא הצורך לבחור, הידיעה כי עלינו לוותר על דבר אחד כאשר אנחנו בוחרים באחר. אני מוותרת על שמירת הדיאטה שלי ובוחרת לאכול עוגה, אני מוותרת על פרויקט מכניס ובוחרת לנסוע עם חברות לחו”ל.
לתרגל אחריות על הבחירה
אתגר נוסף הוא הבנת המהות של הבחירה – כאשר אני בוחר אני אחראי על הבחירה שלי. אנחנו גדלים להתבטא באופן המניח את האחריות על אדם אחר, על המצב, על המציאות, על החיים, על הממשלה ופחות להכיר באחריות שלנו על הבחירות שאנו עושים. “היא לחצה עלי מאוד, היא כל כך נידנדה לי, בסוף החלטתי ללכת איתה למסיבה”. אמירה אשר מניחה את האחריות על כך שהלכתי למסיבה על החברה שלי. ובעצם, אני עשיתי בחירה – בחרתי ללכת למסיבה.
אנחנו ההורים לא אחת מסדרים לילדים שלנו את העולם, פותרים להם את הקשיים, מארגנים להם את המציאות ובכך מונעים מהילדים שלנו לחוות את האחריות אשר באה עם הבחירה. למשל, כאשר אני מדברת עם המורה של הבן שלי ומבקשת ממנה לערוך לו מבחן נוסף, אני לא מאפשרת לו לפגוש את התוצאות הטבעיות של הבחירה אשר הוא עשה.
בהתערבות זו אני לא עוזרת לו לצמוח להיות אדם אחראי, מודע וערני לבחירות אשר הוא עושה. ואני כל כך מבינה אותנו – הבאנו ילדים לעולם ואנחנו רוצים שיהיה להם טוב, אנחנו רוצים שיצליחו, אנחנו רוצים שיהיו מאושרים ושמחים. אנחנו לא רוצים שיהיה להם קשה, אנחנו רוצים למנוע מהם את הקושי אשר אנחנו חווינו, אבל כך אנחנו גם מונעים מהם לגדול, לצמוח ולגלות את הכוחות שלהם.
כאשר הם חווים את המחיר של הבחירה, מתאפשרת להם למידה והם יוכלו בעתיד, בפעם הבאה, לעשות בחירה אשר עשויה להתאים להם יותר, כזו אשר לוקחת בחשבון עוד מרכיבים. וזה עשוי להיות דבר מצמיח ומקדם עבורם.
ככל שנוכל לנהל את המשפחה שלנו מתוך תפיסת היחסים כדמוקרטיים – יצירת אפשרויות בחירה בתוך גבולות, נוכל לעזור לילדים שלנו להתאמן בבחירה ובקבלת החלטות.
עד כמה הילדים שווים לנו?
מי הוא אדם דמוקרטי? זהו אדם הרואה את האחרים בחברה כשווים לו בזכויותיהם ואינו שואף להתנשא ולהטיל עליהם את מרותו
עד כמה אנחנו ההורים מתייחסים אל ילדינו כשווים לנו? אנחנו מתנגדים והודפים את מה שהם מרגישים, משדרים שזה לא לגיטימי – לא לגיטימי לרצות עוד קינוח, לא לגיטימי לרצות לחזור מאוחר בלילה מבית חברים, לא לגיטימי לרצות ללכת למסיבה. לעיתים אנחנו מתבלבלים בין הרצון שלנו להנחיל ערכים וגבולות בדרך של השפעה לבין השאיפה שלנו שיסורו למרותנו, רק כי אנחנו אמרנו, כי אנחנו החזקים.
אז מה עושים כדי לטפח בילדים שלנו את היכולת להיות אנשים בוחרים?
- נותנים לגיטימציה ומקום לרגש ולרצון של הילדים באופן כן ואמיתי
- מסבירים מהו הערך החשוב לנו ומהו הגבול אשר נגזר ממנו
- מאפשרים בחירה בתוך מסגרת, מאפשרים לילדים להתאמן בקבלת החלטות
- מאפשרים לילדים לחוות את המחיר הנלווה לבחירות שהם עושים, לא מתוך תוכחה אלא, מתוך ליווי אמפתי
- מעודדים התנסות, למידה והכרות של הילדים שלנו עם העולם בו הם חיים, נמנעים מ”לשדוד” להם את ההתנסות
משוחחים על בחירה, על מחירים ורווחים, לא מתוך תוכחה אלא על מנת להרחיב למידה.
הכותבת היא מדריכת הורות ומשפחה מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר, לאינסטגרם של יהודית אוליבר
