הרתיעה הטבעית שלכם כהורים ממשחקי מחשב מובנת אבל כדאי אולי לאמץ גישה אחרת, להרפות ולשתף פעולה. זו הזדמנות לבילוי מקרב בעל יתרונות רבים שגם העולם הטיפולי כבר מכיר בהם
אתם מרגישים שהבן או הבת שלכם מתנתקים מהווי הבית, הם הולכים בבית הספר וכשהם חוזרים, הם מסתגרים בחדר, מתיישבים מול המחשב ומתחברים ישירות למשחק הפופולארי העכשווי. ההורים בקבוצה של בית הספר מדווחים שגם אצלם זה כך, חלקם ממש לחוצים. הבת או הבן לא מעוניינים להשתתף במפגשים משפחתיים או חברתיים. וגם אם הצלחתם להכריח אותם, הם מיד מתחברים למשחק דרך הטלפון, ומתנתקים.
לוותר על הוויכוחים ולשחק עם הילד
למרות שהתופעה מוכרת מחברים, כאשר אתם כהורים מרגישים שאתם לא חלק מהיום יום של ילדיכם, הדבר עשוי להדאיג. כמי שמלווה נערים ונערות, ומשפחות כבר שנים רבות, ולאחר סקר מעניין שערכתי, אני מבקשת להציע לכם גישה אחרת. במקום להילחץ, או להיכנס לוויכוחים מתישים על בסיס יום יומי על זמן מסך, הצטרפו לילד/ה שלכם למשחק, התחברו אליו דרך העולם שלו.
בסקר אינטרנטי קצר שערכתי פניתי להורים לבני נוער בגילאי 18-10 ושאלתי כמה שאלות שעניינו אותי. שאלתי את בני הנוער האם ההורים שלהם משחקים איתם? האם היו רוצים שהוריהם ישתתפו איתם במשחק? שאלתי את ההורים האם הם משחקים עם ילדיהם, והאם היו מעוניינים לעשות זאת.
רוב הילדים רוצים שהוריהם ישחקו איתם
הסקר כלל 221 ילדים ובני נוער (בנים בלבד) בגילים 18-10 ו- 174 הורים. תוצאות הסקר הראו כי 61% מהילדים ובני נוער היו רוצים שהוריהם ישחקו איתם. רק 12% מהם אמרו שלא היו רוצים זאת. בקרב ההורים התוצאות היו שונות: 64% מההורים ענו כי אינם משחקים עם ילדיהם כיום. 41% העידו כי אינם מעוניינים להצטרף למשחק משותף ו- 43% ענו שתלוי במשחק. בשורה התחתונה הסקר הראה שלמרבה ההפתעה, הילדים היו רוצים שהוריהם יצטרפו למשחקים, ורק 11% מההורים עושים זאת.
כתבתי למרבה ההפתעה, אבל אם מבינים מה עומד מאחורי הרצון הזה, זה לא מפתיע כלל. קונסולות משחק כגון X-box, SPS, ומשחקים כמו מיינקראפט, פורטנייט ואחרים, הפכו לאחת הפעילויות המועדפות על ילדים ונוער. מגפת הקורונה והסגרים הרבים שכפתה עלינו רק העלתה את מספר המשחקים באופן משמעותי. מרבית בני הנוער היום מבלים שעות ארוכות במשחקים אלה, ואם אנחנו ההורים רוצים לחזק את הקשר שלנו איתם, כדאי שנצטרף אליהם וכך נתחבר אל עולמם. הם מבקשים זאת.
פעילות שיש בה יתרונות
וכן, אני יודעת שהעומס היום יומי הוא לעיתים בלתי אפשרי, וכן, אני מבינה שיש לכם רתיעה שלא תהיו טובים בזה, אבל שווה לנו להתאמץ. נכון שכשהם היו קטנים זה לא היה בדיוק משאת נפשנו להרכיב איתם פאזל או לגו אבל עשינו את זה בכל זאת כי ידענו שזה חשוב להתפתחות שלהם? אז גם כבני נוער הפעילות המשותפת היא חשובה. שכן מלבד הזדמנות לבילוי משותף, למשחק לצד הילד.ה שלכם יתרונות רבים:
- הראשון והבולט ביניהם הוא להיווכח בכישורים המיוחדים של ילדנו, לתת להם להפגין את יכולות המשחק שפיתחו, ולחזק אותם על כישורים אלה. הם רוצים להשוויץ בהם בפנינו בדיוק כמו שרצו להשוויץ באיך הם מבקיעים גול.
- המשחק המשותף מאפשר גם לנהל שיח, להגיע למקומות שפחות מתאפשרים ביום יום ללא תווך המשחק מסיח הדעת.
- דרך המשחק אנחנו יכולים לראות היכן יש לילד קשיים בכישורים כגון משחק קבוצתי, התמודדות עם הפסד, תכנון לטווח ארוך ועוד. ואז ליזום שיח סוציו-חינוכי על תכנים אלה באופן שלא יתפס על ידי הנער כ”חופר” או “כבד”.
- המשחק המשותף הוא גם הזדמנות לילדים להפגין בפני הוריהם את כישורי המנהיגות שלהם מול משתתפים אחרים במשחק.
- המשחק המשותף יאפשר לנו ההורים לעקוב אחר התכנים אליהם חשופים ילדנו, לשקף ולתווך תכנים כגון אלימות מופרזת, ולפתח שיח על מצבים אלו.
- המרחב הביתי יאפשר ביטחון ומקום להעלאת רגשות.
המשחק ככלי טיפולי
משחקי קונסולה מהווים בין היתר כלי טיפולי ששימושו מתרחב בתחום טיפולי הפסיכותרפיה. במקרים רבים בהם מטפלים חוו קושי בתקשורת מול בני נוער, מצאו מטפלים את משחקי המחשב מאפשרים תקשורת לא מאיימת, ובניית יחסי אמון של מטפל -מטופל. המחקרים הרבים בנושא לימדו עוד שמשחקים אלה זרזו את יחסי אמון בטיפול. כמו כן, התערבויות טיפוליות באמצעות משחקים אונליין נמצאו יעילות גם בהפחתת אימפולסיביות, הגברת יכולת השפעה אישית, שיפור הדימוי העצמי, וניהול רגשות שליליים כמו: כעס, חרדה ועצבות.
מה שלפני מגיפת הקורונה נצבע בעיקר בצבעים של חשש מהתמכרות, השפעות אלימות ועוד, הפך בחסות המגיפה לפעילות מומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי כאמצעי יעיל לתקשורת חברתית.
אז במקום לריב איתם עוד פעם שיסגרו כבר את המשחק הזה, תציעו להצטרף אליהם.
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בחוויות במייל [email protected]
הכותבת היא מטפלת באומנות ו- EMDR, דוקטורנטית לסוציולוגיה ותרפיה באומנות
