לרגל סיום השנה האזרחית, נירית צוק מסכמת מה הכי עניין או הטריד אותנו כהורים בשנה החולפת ועל מה נדבר בשנה הבאה
בעוד רגע מסתיימת שנת 2022, ואני מנסה להבין מה היה לנו פה? באיזה אופן השנה הזאת הייתה שונה מקודמתה? אלו מגמות ייחודיות היו בה, ומה צופן לנו העתיד?
כמה זמן מסך נחשב לסביר?
אני נזכרת בכל ההרצאות שנתתי השנה בערים שונות, מהדרום למרכז לצפון, וחושבת על ההורים, הילדים ובני הנוער שפגשתי. מבחינת ההורים אין ספק כי אחד הנושאים המרכזיים שמטרידים אותם כיום הוא נושא המסכים. בניגוד לשנים קודמות, הרי שהשנה ניכר כי ההורים מבינים שהמסכים פה על מנת להישאר ומחפשים דרכי התמודדות. כאשר אחת השאלות המרכזיות של ההורים היא מה אני עושה כשהילד שלי נמצא זמן רב במסכים?
אז בואו נדבר על זה. לפי סקר בזק האחרון הרי שבזמן הקורונה כולנו, מבוגרים וילדים היינו במסכים 12 שעות ביום. כיום, לפי נתונים עדכניים לשנה זאת ילדים יושבים בממוצע כ-5 שעות ביום מול המסכים, ובימי חופשה כ-8 שעות ביום. האפליקציה שבה 95% מהילדים משתמשים כיום היא ווטסאפ, ואי אפשר להתעלם מטיקטוק שזוכה למספר הורדות גבוה ביותר.
אבל בואו נודה על האמת: גם אנחנו המבוגרים נמצאים זמן רב מול המסכים. אם בשנים קודמות מה שעניין את ההורים היה כמה זמן לכל היותר הילד שלי יכול להיות במסכים, הרי שכיום המחקר מראה כי מה שחשוב הוא הידיעה היכן הילד נמצא במסכים, לאיזה תכנים הוא נחשף. יש יותר רצון להכיר את עולם התוכן שלו, את האפליקציות השונות, ולהבין מה הוא עושה שם. האם הילד נמצא באפליקציה שמעשירה את עולמו ומלמדת אותו? אם כן, הרי זה מבורך. אחוז הילדים שלומדים שפות ומעשירים את הידע שלהם הולך וגדל, חיובי לכל הדעות. אם הוא רק מבלה שעות פנאי רבות בבהייה מול טיקטוק או אפליקציות אחרות, זהו באמת הזמן שכדאי לתחום אותו.
מה זה הגיימינג הזה?
נושא נוסף שמטריד את ההורים הוא נושא הגיימינג. האם הזמן שהילד שלי מבלה מול משחקים שונים הוא בסדר? וכאן השאלה קצת יותר מורכבת. ישנה גישה כללית המתנגדת למשחקי גיימינג בטענה כי אלו אלימים אבל רצוי להסתכל על כל משחק לגופו. בואו נאמר כי GTA הוא באמת משחק אלים שבו הגיבורים שליליים ויש בו עינויים, רציחות וסקס.
מתוך GTA
אבל ישנם משחקים אחרים שדווקא מפתחים יצירתיות, קשר עין יד, חשיבה מהירה, ויש להם הרבה יתרונות. כמו כן, אם הילד משחק עם חברים זה אפילו מפתח קשרים וכישורים חברתיים. בהרצאות שלי אני מספרת להורים על משחק פורטנייט ששיחקתי עם הילד שלי, ואיך השיח ביננו על גיימינג הפך לשונה לאחר שהבנתי מהו המשחק ואיזה אלוף הילד. ולכן כדאי להתאמץ ולשחק עם הילדים, להבין מדוע הם כ”כ מתלהבים מהמשחקים, ואז לערוך איתם הסכם (מתי משחקים, כמה זמן, עם מי משחקים, ועוד).
איך מתקשרים?
חלק מההורים מדברים דווקא על הקושי לתקשר אל מול המתבגרים. הם מבטאים תחושה שהילד לא רוצה לשמוע, לא מגיב, לא תמיד משתף פעולה. הרצון שלנו כהורים הוא, מצד אחד להציב גבולות ומצד שני להיות בתקשורת חיובית עם הילד, הורים קובלים על כך שלא תמיד זה באמת מצליח לנו. הורים מספרים על ילדים צעירים בני 10 שמתנהגים כמתבגרים לכל דבר, מסתגרים בחדר, טורקים דלתות, ועוד. אכן, בגיל ההתבגרות, שמתחיל כיום בגילאי תשע ונמשך עד גיל 30, הילדים עוברים שינויים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים, גופם משתנה, מתחילים שינויים הורמונליים, מצבי הרוח משתנים, ולעיתים הם גם חווים מצבי רוח קיצוניים. במצב הקיים, שבו העולם האישי נמצא בכאוס, יש ילדים שחשים ביתר רגישות תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים וחרדה. זה לא מפתיע – גופם משתנה וגם מצבי הרוח שלהם משתנים, לעיתים בקיצוניות של ממש. בשלבים אלה הם יתחילו להעדיף סגנונות לבוש מסוימים וגם סוגי בילויים עם החברים, יש כאלה שהופכים לדעתניים יותר ואחרים דווקא מסתגרים בחדר, ונראה שהם לא מעוניינים בשיח או תקשורת כלשהי עם ההורים. יש הורים שנהנים מהגיל הזה שבו הילדים הופכים עצמאים יותר, בעוד אחרים עלולים לחוש תסכול מתמשך.
לעיתים התחושות הללו גורמות להורים להסתגר בתוך עצמם, ולהתייחס לכל מה שהילדים רוצים בחשדנות מהולה בעלבון. הדבר המעודד הוא קודם כל להבין שזה חלק טבעי מגיל ההתבגרות. ליתר דיוק כדאי להיזכר במתבגרים שאנחנו היינו, ולהודות שגם אנחנו לא תמיד רצינו לשתף את ההורים בכל דבר שקרה לנו, ולא מעט פעמים בכלל לא רצינו שהם יהיו מעורבים.
אני הורה מספיק טוב?
מעבר לכל זה, למסכים, לגיל ההתבגרות ולאתגרי החינוך, הנושא המרכזי שמעניין את ההורים לתחושתי, הוא האם אני בסדר? אני משקיע את נשמתי אבל לא תמיד בטוח שמה שאני עושה באמת מצליח. האם הילד שלי יהיה עצמאי, יצליח להסתדר בעולם ויהיה מאושר? הבעיה היא שכשאנחנו מנסים למצוא תשובה לשאלה הזאת על בסיס יום יומי , לא תמיד קל לנו. צריך לזכור שהורות היא דרך ארוכה, כזאת שלא מסתיימת ואי אפשר למדוד אותה על בסיס יום יומי. ולכן, הרעיון הוא לעשות את מה שאתם חושבים שהוא הכי טוב היום, ומדי פעם לראות רואה הבזקים של מי הילד שלך יהיה, ואז נוכל לחייך ולהגיד לעצמנו : “וואלה, הצלחתי!”.
ומה יהיה בעתיד?
בקרוב אפרסם טורים נוספים המשקפים סוגיות חדשות: לימודים בעזרת טיקטוק, בינה מלאכותית, אפליקציות בקרה וסינון, אפליקציות חדשות שיתחרו בטיקטוק ובאינסטגרם כמו בי ריל ומשחקים נוספים. הרשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים שוטפים.
שתהיה לנו שנה מעניינת ומספקת.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הילד והנוער, עיתונאית ומנכ”לית האתר ״עשר פלוס״