טיול בפריז חשף בפניי עשרות נערות שרצו להיות ייחודיות והצטלמו ליד האייפל עם אאוטפיט פריזאי מושלם, כולל ברט אדום ובגדים בצבעי הדגל. אבל אחרי שהן תכננו, התלבשו, התאפרו והצטלמו – הן נראו כולן בדיוק אותו דבר. האם מה שהילדים לומדים זה לזייף מראה, מושלמות וחיוכים – ועכשיו גם לזייף אותנטיות?
הטור החדש של נירית צוק, מנכ”ל עשר פלוס באתר ynet. לקריאת הכתבה המלאה
במאמר “היי, זאת אמא, את באמת מסננת אותי?!” נירית צוק, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ״לית פורטל עשר פלוס – מתארת רגע שכל הורה למתבגר מכיר: אתה מתקשר שוב ושוב, שולח הודעות, מוודא שיש קליטה… ועדיין – דממה. ואז נוחתת התובנה הלא נעימה: הילד פשוט מסנן אותך.
צוק כותבת בכנות ובהומור על תחושת העלבון והכעס שמציפה הורים כשהם מבינים שהמתבגר שלהם ראה את השיחה – ובכל זאת בחר לא לענות. “זה רגע שמרגיש כמו סכין באגו ההורי,” היא כותבת, “לא רק כי הילד מתעלם, אלא כי הוא בעצם אומר לנו – ‘אתם לא בראש שלי כרגע’.”
אבל צוק, כדרכה, לא נשארת באזור הרגש בלבד. היא מסבירה למה זה קורה – ומציעה דרכים אמיתיות להתמודד.
למה המתבגרים מסננים אותנו?
לדבריה, זה חלק טבעי מתהליך ההתבגרות. בגיל הזה הילדים נאבקים על עצמאות וזהות אישית, ומנסים לייצר לעצמם מרחב פרטי. לפעמים זה מתבטא בהתנגחות, התרחקות רגשית, או פשוט – בהשתקה של שיחות מההורים.
צוק מזכירה שגם אנחנו, כשהיינו מתבגרים, לא תמיד רצנו לענות כשקראו לנו מהחלון. ההבדל הוא שהיום – ההתעלמות מתועדת בזמן אמת עם “וי כחול” וסטטוס “נראה לאחרונה”.
אז מה עושים?
היא ממליצה לא להגיב בכעס, אלא לדבר אחרי שהסערה נרגעת. לברר אם מדובר באי-הבנה או בסינון מכוון, ולהסביר בכנות: ההתעלמות פוגעת ומכאיבה. לדבר על דאגה, לא שליטה.
בנוסף, היא מציעה כמה צעדים פרקטיים:
- לערוך תיאום ציפיות ולהחליט מראש על כללים – למשל, לשלוח הודעת “דחוף” כשיש צורך אמיתי במענה מיידי.
- להסכים על מילת קוד, או להשתמש באפליקציות מיקום במקרים של דאגה.
- להחזיר את הווי הכחול בוואטסאפ כשנמצאים מחוץ לבית.
- ובעיקר – לבדוק גם את עצמנו: “האם באמת כל שיחה שלנו דחופה? ואנחנו – עונים כשמתקשרים אלינו?”
בסוף, היא מזכירה לנו שתקשורת עם מתבגרים דורשת שילוב של גבולות ורגישות:
“כן, תגידו להם שזה מעליב. אבל גם תזכרו – עצמאות היא לא כפיות טובה, היא חלק מהדרך שלהם להפוך למבוגרים.”
וכרגיל אצל נירית צוק, מאחורי ההומור מסתתרת תובנה עמוקה:
לפעמים הדרך לשמור על קשר עם הילדים – היא דווקא לתת להם קצת מרחב לנשום.
