כולנו נסחפים על גל ענק של הפרעת קשב קולקטיבית. החיבור האינטנסיבי למכשירים האלקטרוניים, הרשתות החברתיות, חוסר הסבלנות הכללי, כל אלה תורמים לכך. האם אנחנו בדרך שאין ממנה חזרה ואיך בכל זאת נוכל לעזור לילדים שלנו?
ישבתי על סלע אי שם במדבר, שמיים כחולים, ריקנות ושקט מסביב, קצת רוח. באין מפריע של זמזום רשתות מסרונים וטלפונים, המוח משתחרר ונרגע, המחשבה משתחררת, הקשב מפסיק לקפוץ מדבר לדבר, ואני מוצאת את עצמי מהרהרת בעניין מסוים בנחת, לעומק. המחשבה הפנימית נודדת ללא גורם חיצוני המחייב אותי בתגובה מהירה המקפיצה אותי מעיסוקי.
בשונה מכך, רוב הזמן אנחנו מחוברים למחשב, לנייד, לרשתות החברתיות, לאינטרנט, למיילים לטלפונים מצלצלים, לאינסוף של מידע – כתבות, מסרים, נתונים, סיפורים, תמונות, סרטונים – שאופפים אותנו מכל צד ומתחרים על תשומת הלב. אנחנו נסחפים על גל ענק של הפרעת קשב קולקטיבית, שום מחשבה לא מספיקה להבשיל וכבר מגיעה הבאה.
שיח מעמיק הפך ללא לגיטימי
המצב דומה ברשתות החברתיות. ברוב המקרים מתחיל פוסט מסוים, בטענה, בסיפור, ברעיון, לעיתים מעניין, מעורר מחשבה אבל תוך מספר שניות מגיעות תגובות, לא שאלות, לא בירור, נכתבות אמירות, לעיתים שיפוטיות ועוקצניות, וכמו שד עם מאה זרועות התגובות מלבות את האש ומוחקות כל זכר לרעיון הראשוני.
נראה שחוסר הסבלנות והפרעת הקשב הפכו את השיח והניתוח המעמיק ללא לגיטימי. ריבוי פרספקטיבות, ניתוח ומתינות, הפכו למילים נרדפות לבזבוז זמן שלא מתאים ל”קצב החיים העכשווי”. כל נושא או מחשבה, מעובדים למסר קצר ומכובס, ממש כמו סוכר לבן מעובד וממכר שמוזרק למוח ונצרך בקלות ובמהירות.
הסחת הדעת מובילה לניוון מחשבתי
אף כי מרבית הרעיונות ופריצות הדרך המשמעותיות הגיעו מניתוח, התמדה בחיפוש אחר חלופות, התמודדות עם משברים, העמקה, ושאילת שאלות, דומה, כי מזון מחשבתי בצורתו הגולמית, נדחק כיום הצידה כי רמת הקשב שלנו אינה יכולה להכיל אותו.
מחקרים בתחום הפרעות קשב של יחידים מציינים כי המאפיינים העיקריים לכך הם קושי בפעילות “משעממת” לאורך זמן, קפיצה מדבר לדבר, דעת המוסחת מהר, החמצת פרטים קטנים, טעויות שנעשות והיזקקות לתנאים מיוחדים (אולי מדבר?) כדי לפעול מחשבתית ביעילות.
עם יד על הלב – האין זה כמעט כולנו היום? האם יש מישהו מבין הקוראים.ות שלא מזהה כאן את עצמו ואת ילדיו?
הסחת הדעת המתמדת בה אנו מצויים מביאה בסופו של דבר להשטחת החשיבה, לניוון ואובדן מיומנויות הנרכשות בעמל רב לאורך הילדות. מיומנויות כגון היכולת לדחות את הסיפוק המיידי, להשתהות לנתח לשאול, לצד המתינות והנחישות הנדרשת לצורך פיתוח והתעמקות ברעיונות מורכבים.
איך ניתן לשנות את המצב?
האם אנחנו בדרך שאין ממנה חזרה? האם ניתן בכל זאת להקנות, במיוחד לילדים, כלים ומיומנויות לפיתוח רעיונות ומחשבות בסביבה בהפרעה? ואיך נגרום להם לרצות בכך?
על פי החוקרת קרול ס. דווק (Carol Dweck), שכתבה את הספר “כוחה של נחישות”, אימונים מתמשכים לתיפקודים ניהוליים של המוח יכולים לשנות משהו במבנה המוח גם בתחומים שונים של הפרעת קשב. באמצעות כלים מעולם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ניתן לחזק את הילדים למיקוד, העמקה ולמידה מטעויות. הנה כמה אפשרויות כיצד ניתן לעשות זאת:
- האזנה למוזיקה עם מבנה מורכב יותר משיר קצר קליל וקליט. למשל שירים של יוני רכטר, וקטעי מוסיקה קלאסית כמו: פרלוד מספר 1 של באך, אגם הברבורים של צ’ייקובסקי ועוד.
- תרגול פתרון הדרגתי של בעיות – בחרו עם הילד בעיה וחקרו אותה, זה יכול להיות בכל תחום, למשל – כיצד יוצרים אקווריום לדגי ים (בשונה מדגים שחיים במים מתוקים) בבית. שאלו שאלות. לא לקפוץ מיד לפתרון אלא זהו את מרכיבי הבעיה, אספו מידע ותכננו דרך לפתרון.
- ספורט מחזק קשב ויוצר מיקוד ועניין בדבר אחד – במחקר מ- 2016 נמצא כי ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הצליחו לפתור נכון יותר תרגילים ולהתרכז טוב יותר בלימודים בימים שהיו פעילים גופנית ועדיף סמוך למועד בו הילד אמור להיות מרוכז.
- לעודד לבחור וללמוד נושא שלא מכירים ומעורר עניין – נושא שלא קשור דווקא למסגרות לימודיות, אוספים עליו חומר, לומדים אותו ,אפשר להכין סרטון, ומלמדים אותו או עושים איתו משהו אחר. בסוף כותבים כמה שאלות/המלצות מה עוד אפשר ללמוד עליו.
- מתמידים באותה פעולה יותר מכמה דקות – למשל אפיה, הרכבת פאזל, בניית מבנה מחלקים
- הפקת לקחים – לומדים ומתרגלים להסתכל על מה שעשיתי ולערוך בדיקה עצמית לבדיקת איכות הביצוע ומה ניתן לשפר.
- קריאת משותפת בספר – הורה וילד קוראים במקביל אותו ספר ומדברים עליו. כמו מועדון קריאה.
- פיתוח כשרון מיוחד – הורים שמזהים בילד שלהם כשרון מיוחד, כגון בספורט, אומנות, יכולת מכנית וכו’, יתמקדו בפיתוח שלהם ובמיוחד בתחום ספציפי בו הילד ירכוש בהדרגה יכולת והבנה עמוקה.
- צמצום זמן מסך והגברת תנועתיות ככל שרק ניתן – בימינו רוב הילדים, ובפרט בני הנוער, אינם מבלים מספיק בתנועה ומשחק בחוץ בגלל המחשב והטכנולוגיות הרבות סביבנו. נוצר חסר בתרגול של החושים הפוגע ביכולת קליטת ועיבוד מידע הנאסף באמצעות החושים ונוצר תהליך “ניוון תנועתי”.
- ו… לאכול פחות סוכר לבן ומזונות מעובדים.
לסיכום, ריכוז ועומק מחשבה זו יכולת שניתן לשפר אבל צריך לעבוד בזה. אלפרד בינה, ממציא מבחני האי-קיו אמר: “תרגול, הדרכה, ומעל לכול, שיטה, מסייעים לנו להגביר את רמת הקשב שלנו, את הזיכרון ואת שיקול הדעת שלנו ובעצם להיות הרבה יותר אינטליגנטים מכפי שהיינו קודם”.
רוברט סטרנברג, חוקר אינטליגנציה אומר אף הוא: “הגורם המרכזי המשפיע על יכולתם של אנשים לרכוש מומחיות אינו יכולת קודמת קבועה כלשהי, אלא התעסקות מכוונת בנושא”.
הכותבת היא ד”ר לחינוך ויועצת ארגונית. חוקרת ומרצה מתמחה בפיתוח חשיבה והעצמת כישרונות
