fbpx

דייט עם המתבגרים ובחינם

איך אפשר לצאת לדייט איכותי עם מתבגרים? מה אפשר ללמוד עליהם מהפלייליסט שלהם? כל זאת בלי להוציא כמעט שקל. שניה לפני שהחופש נגמר, קבלו רעיון לבילוי

הקיץ עדיין כאן. המתבגרים שלנו גם כאן. יותר נכון הם שם, בחדר שלהם, בנייד, במחוזות שלא מוכרים לנו ובעיקר לא נגישים לנו.

בעולמם, היום הפך ללילה, והלילה ליום. אנחנו לא פוגשים אותם, ואם כן זה איפשהו בשבע בבוקר כשהם מצחצחים שיניים כדי לישון, ואנחנו מצחצחים כי התעוררנו.

התקשורת בימי הקיץ מסתכמת בעיקר ל”בוקר טוב/לילה טוב”. אנחנו מודאגים, לא יודעים מה עובר עליהם, מה מצבם כשהמסגרות הקבועות התפרקו. מה אפשר לעשות כדי לשמור על תקשורת ופעילות משותפת?

ברוכים הבאים לנסיעה

הרשו לי להציע לכם את הפעילות המופלאה והחשובה ביותר שניתן לעשות די בקלות. כזאת שתאפשר זמן איכות צמוד, נושאי שיחה והמון שעות של לימוד על המתבגר/ת האישי/ת שלנו:

ברוכים הבאים לנסיעה ארוכה ברכב.

אני יודעת, אנחנו נוהגים להתלונן על הפקקים שחונקים אותנו ביום יום.  אבל במקרה של נסיעה עם  מתבגרים יש בכך גם ברכה, שכן כל תוספת זמן משותפת היא זמן איכות אמיתי.

מה אומר לנו הפלייליסט?

הקיץ הזה נסענו לחיפה לבקר את סבתא. היה זה עוד ביקור מאזור המרכז שאליו המתבגרת שלי הסכימה להצטרף. ביקשתי ממנה לשים לנו את הפלייליסט שלה. העיניים שלה התחילו לנצוץ. היא התיישבה ושאלה “איזה פלייליסט לשים?  זה של האוחצ’ות? של הערסים? או את הזמרת שאני הכי אוהבת אבל מקללת מלא?”

הרמתי גבות שואלות וביקשתי הסברים לשטף המילים הלא מובנות שהיא אמרה. המתבגרת שמחה מאוד לספר על כל הפלייליסט שלה והתחלנו לשמוע אותו לאורך הנסיעה. סביב כל שיר התפתחה שיחה ערה ופוקחת עיניים. הקשבתי בקשב רב וגיליתי להפתעתי שהמוסיקה שהיא שומעת מעניינת ומלאת מסרים שחשוב לי כאמא להבין. לדוגמא, שירים של רביד פלוטניק (נצ’י נצ’) ששר שירי מחאה חשופים על מצב הצעירים היום. בשיריו הוא חושף כאבים, דיכאונות, תחושות נחיתות ופסימיות מהחיים. כל זאת בטקסטים מרתקים וחשופים שהשאירו אותי סקרנית ומרוגשת.

רביד פלוטניק “בור ועם הארץ”:

“הגעתי עד לכאן ואל תשאל איך

אנ’לא עומד בצד, עובד בפרך

הם שאלו “לאן?” עניתי אנערף

בור ועם הארץ, בור בור ועם הארץ

אין לי הוכחות חותכות שטויות בסלק

יום יום כל העולם שותה לי ת’דם ות’דלק

שרמוטות מציקות באות הולכות, כוסעמק

וואלה אקסיות עוזבות ולא חוזרות, בצדק.”

דכדוך גיל ההתבגרות

המתבגרת הכירה לי זמרת שלא הכרתי אוליביה רודריגו ששרה באופן חשוף על תחושותיה בגיל ההתבגרות. על הפער בין הציפיות של הסביבה שתהיה מאושרת לבין תחושות קשות של דכדוך, דימוי עצמי נמוך, או כמו שהיא מסכמת את גיל ההתבגרות בשיר brutal:

“כל-כך נמאס לי משבע עשרה

איפה לעזאזל חלום הנעורים שלי?

אם מישהו יאמר לי עוד פעם אחת

‘תהני מהנעורים שלך’ אני אבכה מיד!”

הטקסטים החזקים והקשים הובילו לשיחות מרתקות על תחושות בגיל ההתבגרות, לחץ חברתי, קשר עם בני המין השני ופתחו דלת לעוד נושאים שמעולם לא דיברנו עליהם. כשהיה ממש חם וצפוף עצרנו בתחנת דלק לארטיק, והמשכנו הלאה לפלייליסט הבא.

בכדי שזה יצליח אני ממליצה לבוא עם הרבה סבלנות ופתיחות. המוסיקה שבני הנוער שומעים שונה מזאת שמתנגנת בדרך כלל באוזנינו. קל ליפול לפח של השפה הבוטה והיום יומית ולאבד את המסרים שהם פעמים רבות עמוקים ומדברים אליהם.

כמו בכל שיחה הכי חשוב לבוא כנים. לשאול שאלות ולא להיות שיפוטיים, ובסופה לקבוע זמן לעוד נסיעה ארוכה.

בהצלחה ונסיעה טובה

הכותבת היא סופרת ילדים ונוער, בעלת חברת “זהירים ברשת” ועובדת סוציאלית

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.