סדרת הספרים החדשה “הבחורים של טומן”, כובשת את בני הנוער ומספקת להם אמנם התרגשות רומנטית אך היא גם עמוסה בתוכן בוטה, שספק אם בני נוער צעירים יודעים לעכל. חן קרופניק, אמא למתבגרת, קראה, התרגשה ומסמנת את המוקשים
אני מאוד אוהבת לקרוא. גם בתור ילדה אהבתי וזה המשיך איתי לבגרות ועבר לילדים שלי. תמיד תוכלו למצוא אותנו עם ספר ביד ועוד ספר שמחכה שיקראו בו, או מבלים זמן איכות בספריה. מדי פעם אני מתעניינת במה הם קוראים בכדי לקבל הצצה לעולם שלהם. לפעמים אני אפילו קוראת את הספרים שלהם כדי לקבל תזכורת לשלב ההתבגרות הקסום והמסובך הזה, ואני מאוד נהנית.
לאחרונה שמעתי את בת ה-12 וחברותיה מדברות על סדרת ספרים חדשה בשם “הבחורים של טומן” שחובה לקרוא. כל נערה מתבגרת בסביבתי אמרה לי בעיניים נוצצות שהספר הראשון ‘לכבוש את 13’ הוא ספר חובה. “רומנטיקה” הן אמרו. “סיפור אהבה מהפנט”.
הסתקרנתי והשאלתי מהשכנה בת ה-14 את הספר. כל מה שכתוב בכריכה האחורית (והרי כולם יודעים שאת זה קוראים לפני הכל) “סיפור מרגש על אהבה ראשונה, על תהילה, על סודות מבעיתים ועל כאב שמתמזגים יחד לסיפור מהפנט, סוחף ועוצר נשימה” אכן קיים כאן. אבל גם הרבה יותר מזה, הרבה מאד חומרים שנוער לאו דווקא צריך להיחשף אליהם, בטח לא בלי הדרכה או דמות בוגרת שאפשר לדבר איתה.
“לבבות התחברו, חיים נשזרו ושני צעירים אבודים משני עולמות שונים התנגשו”
קראתי אותו בלילה אחד. ובאמת היה “מהפנט, סוחף ועוצר נשימה” כמובטח. הוא החזיר אותי לגיל 16 המתוק והנאיבי עם הפרפרים בבטן, ומערבולת הרגשות הבלתי נשלטת. הוא גרם לי לחייך, לצחוק ולדמוע. אבל, ופה נעוץ הבדל משמעותי – אני קראתי אותו בתור אמא בת 40, מנוסה ובעלת הבנה ויכולת לשלוט ברגשות. בי הוא עורר זיכרונות לטוב ולרע אבל עבור הנוער הוא מדבר על כאן ועכשיו. ופה מתחילה הבעיה.
הספר הראשון, ובהמשך הסדרה כולה, עוסקים בחייהם של בני תיכון באירלנד. במרכז העלילה סיפור אהבה בין שחקן רוגבי בן 18 שעתיד להיות כוכב וילדה בת אוטוטו 16. עד כה הגיוני ומעניין. רק שהחיים באירלנד שונים מאוד מהחיים בישראל, בדגש על התיכון. וכך מתחילת הספר מתוארות סצנות סקס בתיאורים בוטים שלעיתים אפילו גרמו לי להסמיק. בנוסף, אלכוהול בהפרזה, מכות שמביאות לבית חולים בגלל הערה שנזרקה, בריונות בבית הספר, וסקס. המון סקס. רק שהם קוראים לזה בכינויים יותר בוטים ואפילו די דוחים (גם עבור נערה וגם עבור אישה).
בני הנוער יודעים ומבינים הכל? לא בטוח
כשסיפרתי על זה לחברה היא אמרה לי שבגיל הזה הם כבר יודעים ומבינים הכל. אבל אני חולקת עליה. נכון, הנוער של היום חשוף יותר ורואה ושומע יותר ממה שאנחנו ראינו וידענו בגילו, אבל זה לא אומר שהוא מבין יותר. אני בספק אם נערה שקוראת בפירוט מה הנער רוצה לבצע לנערה, ואגב, הכל חד צדדי לטובתו של הגבר (שהוא ילד בן פחות מ-18 ), מבינה מה הם בדיוק עושים. האם היא מבינה, כמה זה מתואר באופן חד-צדדי ואיך זה אמור להיראות באמת. אני בספק אם יש לה את מי לשאול או את האומץ לשאול.
יחסים אובססיביים לא בריאים
“מה יקרה כאשר הנערה המסתורית שנקראה על שם נהר מפורסם, תהפוך לדבר היחיד שיראה לנגד עיניו?”
נעזוב לרגע את הביטויים הגסים ואת המעשים המתוארים בספר, ונניח שהנוער, או יותר נכון הנערות שקוראות אותו מבינות במה מדובר והן מספיק חכמות להבין שלא ככה מקיימים יחסי מין או כל מערכת יחסים שהיא.
סיפור האהבה בין שני הילדים שחיים במציאות כמעט בלתי אפשרית, רחוק מלהיות סיפור אהבה תקין וטוב שנערה מתבגרת צריכה לשאוף אליו. האובססיה שהנער מפתח כלפי הנערה, העובדה שאין אף יד מכוונת בחיים שלהם והדוגמא האישית המזעזעת למערכת יחסים שהם מקבלים מהמבוגרים בסביבה – כל אלה מאוד נוכחים בספר אבל נערה מתבגרת לא תראה אותם כמוני. היא תראה את הניצוץ בעיניים כשהם מבטים זה בזה, היא תחווה את הפרפרים בבטן כשהוא מציע לה לצאת. היא תתאהב בו כמו הילדה בסיפור ובדיוק כמוה היא לא תבין כמה מסוכן המצב ולא תקין.
נכתב על הסדרה שהיא “חצתה יבשות ושבתה רבבות של לבבות מרוגשים ברחבי העולם”. אני מאמינה שכך עשתה כי גם אני השתוקקתי לקרוא את הספר השני בסדרה. מה גדולה היתה ההפתעה כשניגשתי לספריה וגיליתי שהסדרה ממוקמת תחת ספרות לנוער וכל הספרים הושאלו, על ידי נערות מן הסתם.
כשהקטנה שלי שאלה אם היא יכולה לקרוא את הספר אחריי אמרתי לה שלא. יותר נכון, עוד לא. היא צריכה ללמוד קודם כל מה זו אהבה תקינה, להבין ממני או מדמות בוגרת אחראית אחרת מה זו מערכת יחסים שמתנהלת נכון ומה מותר ומה עובר את הגבול. היא צריכה להכיר את המילים היפות המתארות מה שקורה בין בחור ובחורה לפני שהיא מכירה את הגסויות.
אני לא נגד קריאת הספר, אבל אם הבת או הבן שלכם קראו אותו, כדאי שתקדישו גם אתם זמן לקרוא אותו ולהבין במה מדובר ועם כל המבוכה ואי הנעימות שעלולה להיות כרוכה בכך, כדאי לפתח איתם שיחה ולהבין בדיוק מה הם הבינו מהספר ומה הם לוקחים איתם הלאה.
הכותבת היא אמא לשניים, שותפה במשרד היח”צ חן קרופניק וליבי ברגמן וכתבת תוכן. לאתר
