הטיפול בכלב המשפחתי נופל לעיתים בין הכסאות. ההורים מבקשים להטיל על ילדיהם אחריות לטיפול כדי שיפתחו ערכים של אחריות ודאגה לאחר, אך לעיתים הם לא משחררים או שהם מגלים כי לילדים קשה לעמוד במטלות. איך מוצאים את האיזון?
הורים רבים בוחרים לגדל כלבים במשפחה, או חיית מחמד אחרת, בין השאר כדי שיסייעו לילדים לרכוש ערכים של אחריות ודאגה לאחר.
ערכים אלה אינם מתפתחים מעצמם, רק מעצם הנוכחות של כלב בבית. כדי לפתחם, ילדים צריכים להתנסות בטיפול בחיית הבית. ילדים רבים יוצרים בקלות קשר רגשי קרוב עם הכלב (או החתול) המשפחתי, והם שמחים ללמוד כיצד לדאוג לו.
לבנים במיוחד, הטיפול בחיית המחמד המשפחתית הוא אמצעי חשוב כדי ללמוד לדאוג לאחר ולא רק לקבל דאגה הורית, שכן הטיפול באחים צעירים משויך יותר לבנות בהיבט התרבותי.
חסרות הגדרות ברורות של תפקידי הטיפול
עם זאת, על אף ציפיות הורים שבעלי החיים יסייעו לילדים בלימוד אחריות ודאגה, ועל אף רצון ילדים רבים לקחת חלק בדאגה האקטיבית לכלבים, לעתים קרובות ההורים מתקשים לשחרר ולהרשות להם לדאוג ולטפל בהם, בעיקר מהחשש לפגיעה בילד או בכלב במהלך הטיפול.
בנוסף, במשפחות רבות אין הגדרות ברורות של תפקידי הטיפול בכלב או בחיות אחרות, וכיצד לחלק אותם בין בני המשפחה, ולרוב ההורים ובעיקר האימהות מבצעות את רוב העבודה הטיפולית.
לחילופין, במשפחות אחרות קובעים ההורים שהילדים הם שיהיו אחראים באופן בלעדי על הטיפול בכלב, ולא מסתפקים במטלה אחת מוגדרת בהתאם ליכולתם. היות שילדים רבים מתקשים לבצע באופן קבוע את המטלות, הורים רבים מוותרים לבסוף ומוציאים את הכלב מהבית.
בשני המקרים, הן כשהורים לא מאפשרים לילדים לטפל בכלבים והן כשהם דורשים מהם מטלות רבות מידי, הם לא מאפשרים להם ללמוד ערכי אחריות ודאגה לאחרים. בניגוד מוחלט לרכישת הערכים הרצויים, ילדים עלולים להפנים את המסר שאינם מסוגלים לדאוג לכלב ולטפל בו.
המלצות לשיתוף נכון במטלות הטיפול
להלן כמה המלצות שיסייעו להורים לשתף את הילדים במטלות הטיפול בכלב בצורה מאוזנת יותר:
- הורים צריכים להיות עבור הילדים מודל לאינטראקציות בטוחות עם הכלב. אינטראקציות משותפות של הורה, ילד וכלב יכולות לכלול מטלות טיפוליות, משחק והליכה לטיול עם הכלב.
שילוב אינטראקציות משותפות בשגרת היום-יום מסייע להורים להתגבר על מחסומי זמן בשל מחויבויות אחרות, וגם מספק להם הזדמנויות לשיחות בלתי רשמיות על בטיחות ועל הדרכים המתאימות ליצירת אינטראקציות עם הכלב. עשייה משותפת יומיומית זו מאפשרת להורים לחוש בטוחים יותר ולאפשר לילדים לקחת אחריות רבה יותר (אך לא בלעדית) על הטיפול בכלב.
- מודל הורי לאינטראקציות בטוחות עם הכלב חשוב במיוחד כדי למנוע נשיכות של הילדים. ילדים צעירים בגילאים שמתחת לחמש, נמצאים בסיכון גבוה במיוחד להינשך מכלבים בשל ניסיונם המועט עם כלבים, התנהגות בלתי צפויה ו/או בלתי מאופקת בחברתם, וכן בגלל היעדר פיקוח היות שהורים משערים שהם יודעים כיצד לנהוג בבטיחות בחברת הכלב המשפחתי.
במהלך אינטראקציות משותפות ובטוחות עם הילדים והכלבים, הורים יכולים ללמד את הילדים כללי בטיחות שיסייעו להבטיח את ביטחונם מפני נשיכות, כמו להימנע מלגעת בפיות הכלבים או להוציא דברים מתוכם.
- גם אימון מקצועי של הכלב למשמעת, מסייע להבטחת אינטראקציות בטוחות, כשבהזדמנות זו, מומלץ גם להורים לוודא שהידע הנדרש לביטחון הן של הילדים והן של הכלבים באינטראקציות ילד-כלב, מצוי בידם.
ולבסוף, הורים צריכים לפקח בעקביות על אינטראקציות בין ילדים בגילאי טרום בית ספר לבין הכלב המשפחתי.
- הורים צריכים להבטיח את רווחת הילדים בכך שלא יטילו עליהם מטלות טיפוליות רבות מידי בכלב, כאלה שהן מעבר ליכולותיהם. במקביל עליהם להטיח את רווחת הכלבים, על ידי מניעת הסיכונים לפגיעה או וויתור עליהם בשל כישלון הילדים לעמוד לבדם במטלות הדאגה והטיפול.
לסיכום, התנסות במטלות של טיפול בכלב המשפחתי מסייעת לילדים ללמוד על אחריות ודאגה לאחר, ולהורים מקום חשוב בתיווך למידה זו.
אולם, ההורים בסופו של דבר, הם האחראים על הדאגה לרווחת הכלב. מסירותם ומחויבותם כלפיו כבן משפחה חשוב, מעבירות לילדים לא פחות ואולי אף יותר ערכים של אחריות ודאגה לאחרים.
הכותבת עוסקת בטיפול, סיוע ותמיכה במשפחות לאחר אובדן חיות מחמד וסביב סוגיות הקשורות אליהן. לאתר
