אירועים מתוקשרים מזמנים לנו לעיתים שיעורים טובים שנוכל להעביר לילדינו. כאלה הם למשל אמירות פוגעות של מפורסמים שהתקשורת נהנית לעוט עליהם, גם כאשר מתלווה אליהן התנצלות אמיתית. במקרים כאלה כדאי לתרגל הפעלת שיקול דעת, לזכור שכולנו בני אדם ומותר לנו גם לטעות, וגם לסלוח לאחר
כל כך הרבה אנחנו מדברים עם הילדים שלנו על תרבות דיבור ועל ניהול שיחה בכבוד ובנועם. כל כך הרבה אנחנו משקיעים בלהסביר להם על המשמעות של מילים, על איך לנהל וויכוח מבלי לצעוק, איך להעביר את הדעה שלהם ואת מה שיש להם לומר בצורה שהצד השני יוכל לשמוע וגם להקשיב. לכן, מן הסתם, כאשר אדם מפורסם או ידוע אומר דבר מה מכעיס ומסעיר או פוגעני שעובר את הגבול אנחנו ממהרים לגנות ולהשתמש בו ובדבריו כדוגמא לאיך אסור לדבר ומה אסור לומר. וגם כאשר אותו אדם חוזר בו או מתנצל בפומבי אנחנו ממשיכים לגנות – בתקשורת הכתובה, בטלוויזיה, בשיחות כתובות, במדיות החברתיות.
בעידן בו הילדים שלנו בטוחים שהכל בחיים זה סטורי – קיים ל-24 שעות ונעלם, אנחנו צריכים להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהזכיר להם שיש דברים שנשארים ומחלחלים פנימה. ובעוד אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שיעור חשוב אנחנו מפספסים שיעור נוסף, לא פחות חשוב – היכולת למחול ולחמול.
למי מאיתנו זה לא קרה?
עם יד על הלב, למי מאיתנו לא קרה שאמרנו משהו שהתחרטנו עליו? שאמרנו בקול משהו שלא היה אמור להיאמר, שאמרנו משהו בכוונה בכדי לפגוע, שנפלטה לנו שטות מהפה והתחרטנו עליה רגע אחרי. כל אחד מאיתנו חטא פעם אחת לפחות בלשון הרע ובאמירות כאלה ואחרות שהיה עדיף שהיו נשארות עמוק עמוק בפנים. אבל כולנו אנושיים ולפעמים אנחנו טועים ואומרים דברים במקום הלא נכון או בזמן הלא נכון. החוכמה היא להבין שטעינו, לקחת אחריות ולהתנצל.
אז נכון, אנחנו לא אנשים מפורסמים אלא “רק” הורים אבל הדרך בה אנחנו מתנהלים היא הדרך בה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו להתנהל והם יחקו אותנו. גם אדם מפורסם או מוכר הוא בסופו של דבר רק אדם וגם הוא יכול לטעות. נכון, הוא צריך להיזהר קצת יותר מהאדם הממוצע אבל גם הוא אנושי. ואם הוא אמר דבר מה שלא היה צריך להיאמר, עליו, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו – להבין שטעה, לקחת אחריות ולהתנצל. לאחרונה התפרסמו הרבה מקרים בהם אנשים מוכרים בעלי שם אמרו דברים מטופשים שצוטטו והגיעו לכותרות וכל הארץ רעשה וגעשה, ובצדק. אך הרשת המשיכה לרעוש ולגעוש גם אחרי שאותו אדם הבין שטעה והתנצל והסביר. וכאן נשאלת השאלה, אם אדם טעה, הבין, לקח אחריות והביע התנצלות כנה בפומבי, איפה המחילה? איפה החמלה?
זה לא אומר שאפשר לומר הכל ואז להתנצל
ברגע שמילים פוגעות יוצאת מהפה אין שום דרך להחזיר אותן. אותו אדם שאמר אותן צריך לדעת לבקש סליחה ממי שפגע בו במילותיו (ולא בסגנון הנשמע לעיתים של “אם מישהו נפגע מדברי…”) ולבקש סליחה מכלל הציבור על הדברים שנאמרו. וזה לא אומר שאפשר וצריך מיד למחול ולסלוח. זה גם כלל לא אומר שהוא לא צריך לחשוב פעמיים לפני האמירה הבאה שלו אבל זה בהחלט אומר שכולנו צריכים לזכור שהוא סך הכל אנושי והוא טעה, ועשה את המעשה הנכון והתנצל.
חשוב לעשות הפרדה בין אנשים מוכרים ומפורסמים, או אנשים בכלל, בעלי דעה נחרצת וברורה לגבי נושא כלשהו שהאמירות שלהם אינן חד פעמיות והם לא נזהרים בלשונם כדרך קבע, לבין אנשים שבלהט הרגע אמרו את דעתם והיא לא התקבלה יפה. חשוב גם לשים לב להתנצלות ולהסברים שכן יש שיאמרו סליחה בכדי לצאת מידי חובה ויש שיתנצלו מעומק ליבם כי באמת הבינו שטעו ופגעו.
וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה. אנחנו כאן להזכיר לילדים שלמילים יש כוח, ושכל מילה שנזרקת לאוויר יכולה לפגוע במישהו שעומד ליד. אבל לא פחות חשוב: אם נאמר משהו לא בסדר, משהו פוגע, צריך גם לדעת לומר סליחה ולקבל את הסליחה. כי התפקיד שלנו הוא לא רק ללמד את הילדים שלנו מה לא היה בסדר באמירה שנאמרה ואיך לנהל תרבות דיון ושיח כמו שצריך, אלא להבין שכל אחד יכול לומר את הדבר הלא נכון במקום ובזמן הלא נכון ושעלינו לדעת למחול, ולא פחות חשוב, לחמול.
הכותבת היא אמא לשניים, שותפה במשרד היח”צ חן קרופניק וליבי ברגמן וכתבת תוכן. לאתר
