התרבות העכשווית מעודדת אובססיה למראה החיצוני וזאת באמצעות מידע רב שזורם ברשתות החברתיות שיש בהן פעילות יום יומית בנושא זה. חלק גדול מתוך המסרים הללו הם מסרים שקריים ולכן הם יוצרים מצבים של נורמות חברתיות אשר עלולות להזיק למתבגרים ללא תמיכה והכוונה. זה עלול לפתח אצל המתבגרים ציפיות לא מציאותיות לגבי משקל ומראה הגוף שעלולות להוביל להפרעות אכילה.
משקל הגוף בגיל ההתבגרות
תרבות הצריכה המודרנית עמוסה בפרסומות שמטרתן היא לעורר חשק והנעה לפעולה באמצעות דוגמניות וידוענים. אם הנראות של מי שמביט בפרסומות או קורא את המסרים הללו אינה תואמת זאת, הפרסומות הללו גורמות לו להרגיש לא בנוח עם עצמו. לכן המטרה של בני המשפחה ושל אנשי המקצוע היא להעצים את ביטחונם העצמי של המתבגרים ולהעביר להם את המסרים הנכונים.
אובססיית משקל משפיעה על מיליוני בני נוער כיום, במיוחד על בנות. בכל זמן נתון, אחת מכל שבע נשים סובלת או נאבקת בהפרעת אכילה. ההערכה היא שכשליש מהנערות המתבגרות – יותר מאחת מכל שלוש – האמינו שהן סובלות מעודף משקל, בעוד 59% ניסו לרדת במשקל.
יותר מ-90% מהאנשים עם הפרעת אכילה הן בנות. אך גם לבנים בגיל ההתבגרות יש דאגות בנושא דימוי הגוף. בנים רבים שואפים לגוף המושלם על ידי דיאטה או על ידי ביצוע פעילות גופנית כפייתית.
מהן הפרעות אכילה?
הפרעות אכילה, לרבות אנורקסיה נרבוזה, בולימיה והפרעת אכילה בולמוסית, הן הפרעות פסיכולוגיות הכרוכות בהפרעות קיצוניות בהתנהגות האכילה,.בולימיה תתבטא באפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה מוגזמת ואחריה התנהגויות כפייתיות, כמו הקאות או שימוש בחומרים משלשלים כדי להיפטר מהגוף ממזון. אכילה מוגזמת מאופיינת באכילת יתר בלתי מבוקרת.
אנורקסיה נרבוזה משפיעה על עד אחת מכל 100 נשים. בני נוער עם אנורקסיה חוששים להשמין ונמצאים לפחות ב-15% מתחת ממשקל הגוף האידיאלי שלהם. הם מאמינים שהמדד העיקרי לערך העצמי הוא דימוי הגוף שלהם.
בנות רבות הסובלות מבולימיה שומרות על הבעיה בסוד. בולימיה מתחילה לעתים קרובות בשנות העשרה המאוחרות ובבגרות המוקדמת והן מפתחות בעקבות המחלה אורח חיים שונה אשר משפיע עליהן כמו לדוגמה שעות רבות של פעילות גופנית אירובית.
חוסרים תזונתיים
חוסרים תזונתיים הן סימן היכר של הפרעות אכילה ועומק הבעיה קשור לחומרה ולמשך הזמן של הרגלי תזונה לא נכונים. מחסור באנרגיה (קלוריות) וחלבון, חשובים במיוחד לזיהוי מכיוון שמרכיבים אלו חיוניים לצמיחה. מתבגרים עם הפרעות אכילה עלולים לאבד מרכיבי רקמה קריטיים, כגון מסת שריר, שומן בגוף ומינרלי עצמות, במהלך שלב של גדילה בו אמורות להתרחש עליות דרמטיות באלמנטים אלו.
מה גורם להפרעות אכילה אצל בני נוער?
אין סיבה אחת להפרעת אכילה.
לנער עשוי להיות דימוי עצמי נמוך והוא עסוק יהיה בלהשיג אידאל חברתי של גוף רזה.
לפעמים, להיות חלק ממסגרת ספורטיבית שבה מעודדים רזון גורם להפרעות אכילה אצל בני נוער. במחקר אחד, חוקרים קשרו אנורקסיה עם אובססיה לפרפקציוניזם – פחד מטעויות, סטנדרטים אישיים גבוהים וציפיות וביקורת של ההורים.
מהם התסמינים של הפרעות אכילה אצל בני נוער?
- דימוי גוף מעוות
- מדלגים על רוב הארוחות
- הרגלי אכילה חריגים (כמו אכילת אלפי קלוריות בארוחה אחת או דילוג על ארוחות)
- שקילה תכופה
- שינוי קיצוני במשקל
- חורים בשיניים
- שחיקה של אמייל השן
- אובדן שיער או איכות ציפורניים
- היפראקטיביות ועניין רב בפעילות גופנית
בני נוער עם הפרעות אכילה מתכחשים לרוב לכך שמשהו לא בסדר. הם עשויים לסבול ממצבי רוח, חרדים, מדוכאים. הם עלולים להימנע מחברים, ולהיות רגישים מדי לביקורת. הבעיה מתעוררת כאשר ההורים אינם מודעים לתסמינים הללו מכיוון שהנער שומר אותם בסוד – בדיוק כמו הטראומה, חוסר הביטחון, הדיכאון או הדימוי העצמי הנמוך שעלולים לעורר את ההפרעה.
כיצד מטפלים בהפרעות אכילה בקרב בני נוער?
אף על פי שאין טיפול קל להפרעות אכילה, הן בהחלט ניתנות לטיפול.
אפשר להשתמש בשילוב של טיפולים, כולל טיפול קוגניטיבי התנהגותי ותרופות נוגדות דיכאון, כדי לעזור לבני נוער להתגבר על בולימיה.
טיפול באנורקסיה כולל בדרך כלל האכלה תזונתית, ניטור רפואי וטיפול פסיכולוגי.
אך לעיתים יגיע הצורך באשפוז מסיבות שונות.
תמיכה במתבגר עם הפרעת אכילה – עשה ואל תעשה
יש להבין שאין פתרון מהיר וקל. לעולם אל תוותרו; זוהי מחלה ארוכת טווח ואנשים מחלימים מדי יום. דעו לשחרר ולתת לילדכם להיות אחראי. האדם צריך לרצות להחלים או שזה לא יעבוד. כניסה לטיפול כדי “לשמח” או “להרגיע” את בני המשפחה לא עובדת.
יש לשוחח עם המתבגרים על החששות הללו, לשאול שאלות ולהקשיב. לא להתעלם מהבעיה ולקוות שהיא תיעלם; לדבר על זה ולהגדיר גבולות לגבי מתי להתערב.
חשוב להביע את הרגשות בכנות עם המתבגר ואל תדברו על דיאטה, הוא או היא חשים איך ההורה מרגיש. נסו לתכנן פעילויות חברתיות משותפות, שאינן כוללות אוכל.
נסו לתמוך בילד לקבל את ההחלטות שלו ולהיות אחראי על החלטותיו. אל תניחו שאין בעיה אם ילדך אינו מראה תסמינים גופניים.
תאפשרו לילד להיות אחראי על שגרת חיי היומיום שלו, תוך הבנה שבוויתור על השליטה של ההורים מעניקים את הבמה לילד כדי שיפתח שליטה עצמית בריאה. חשוב לא להכריח את המתבגר לאכול או להגיד לו או לה “רק לאכול”, אלא היו שם כדי לתמוך בו רגשית.
עודדו את ילדכם לקבל הערכה מקצועית מרופא מנוסה בהפרעות אכילה. אל תהפכו את האהבה שלכם לתנאי למראה, בריאות, משקל, הישגים או כל תכונה אחרת של המתבגר.
יש להבין שהמתבגר אמביוולנטי לגבי החלמה. לכן חשוב לא להגיב באופן חיובי או שלילי על מראה או משקל.
הביעו דאגה ועניין לראות את הילד בריא. אל תתנו להפרעת האכילה לשבש את השגרה המשפחתית.
כדאי להבין שהפרעות אכילה כמעט אינן קשורות רק לאוכל. לכן עדיף לא לנסות לשלוט בהתנהגותו של המתבגר כי זה יכול להעצים את הבעיה.
השקר הוא תוצאה של בושה וחלק מהפרעת האכילה; המתבגר עשוי להתחרט עמוקות על כך שלא היה כנה.
הביעו הכרת תודה זה לזה. אין לכפות כללים מלבד אלו הנחוצים לבטיחות ולרווחתו של המתבגר או המשפחה. הימנעו ממאבקי כוח.
הציגו מודל של התנהגות אכילה נורמלית ובריאה. אל תאשימו את עצמכם, אל תרגישו אשמה ואל תתעכבו על סיבות.
תבינו שבמהלך ואחרי ארוחות יכול להיות מלחיץ במיוחד; זה יכול לעזור לדון במה שהלך טוב ובמה היה מאתגר. אל תאמר למישהו עם אנורקסיה שעלה במשקל שהוא נראה טוב יותר.
תפרידו בין הפרעת האכילה של ילדכם לבין מי שהוא. אל תתייחסו אליו בצורה שונה בעת אכילת ארוחות וסביב אוכל.
המידע לקוח מפרסומים של בית החולים ההתנהגותי המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה, המרכז להתאוששות האכילה, דנבר קולורדו.
שאלות ותשובות
מהן שכיחותן באוכלוסייה של הפרעות אכילה?
- הפרעות אכילה הן מחלות מורכבות המשפיעות על מתבגרים בתדירות גוברת. הם מדורגים כמחלה הכרונית השלישית בשכיחותה בקרב נשים מתבגרות, עם שכיחות של עד 5%, שיעור שעלה באופן דרמטי במהלך שלושת העשורים האחרונים.
איך להתנהג עם המתבגר כשאני חושד בהפרעת אכילה?
- כדאי לעקוב אחר ההתנהגות שלו ואם יש סימנים המעידים על כך, ללכת אתו לרופא כיוון שבמקרים חריגים יש צורך באשפוז.
האם יש קשר בין הפרעות אכילה ופוביות מזון?
- הפרעות אכילה עשויות לשלול אנרגיה דרושה מתאי מוח, ובסופו של דבר לשנות את האופן שבו אנשים מעבדים מידע. שינוי זה בכימיית המוח תורם לפוביות מזון וחשיבה מעוותת, במיוחד לגבי האופן בו מתבגר תופס את דימוי הגוף שלו
