הקיץ בפתח וגם בעידן בו המדיה נפתחת לסוגי יופי שונים, שיער גוף ממשיך להיות מוקצה. לנערות ונערים אין היום באמת חופש לקבל את עצמם כמו שהם אם ברצונם לא להיפטר משיער הגוף שלהם וגם אם הם רוצים להיפטר מכולו. מה עדיין מחזיק אותנו שם כל-כך חזק?
המאמר הזה צעק מתוכי. יש כאן וידויים שלא יצאו ממני במשך 26 שנותיי. מוכנים?
במשך כל חיי שנאתי את מה שראיתי במראה. אף פעם לא הייתי מרוצה, לא משנה כמה ניסיתי. מעולם לא הייתי ילדה חריגה מבחינת המראה החיצוני שלי, ועדיין הרגשתי צורך עז להתחבא. הרגשתי לא מספיק: לא מספיק רזה, לא מספיק יפה, לא מספיק שזופה, לא מספיק חלקה ועוד עוד.
לפני שנתיים נחשפתי באינסטגרם לתנועת bodypositive#. התנועה התחילה מכמה נשים אמיצות שהחלו לחשוף איך הגוף שלהן נראה באמת. בלי פילטרים, בלי פוטושופ, בלי פוזות של בטן שאובה פנימה חזק.
גם כשיש גיוון, שיער גוף יוצא דופן
בעקבות התנועה המדהימה זאת, יצאתי למסע אישי, מרגש ואמיץ. מסע שמאפשר לי היום, יותר מאי פעם, לקבל את גופי ואפילו ממש לאהוב אותו.
אולי גם אתם נחשפתם לאחרונה לשינוי. חברות האופנה בארץ, לא נשארו אדישות לשינוי שהתנועה מחוללת בעולם והחלו לשלב מגוון רחב יותר של נשים בפרסומות שלהן:
דלתא עם הסיסמה “מגיע גם לך דגם משלך” פרסומת שיצאה בחודש מאי 2021.
אבל גם בתוך החופש, יש נושא אחד שנשאר טאבו. הדיבור עליו בעולם כבר הרבה יותר נפוץ ובארץ שלנו, עדיין כולם מפחדים ממנו. אני מזמינה אתכם לצפות בפרסומת שמביטה לפחד הזה בעיניים (הפרסומת אגב, יצאה כבר בשנת 2018, בחו”ל כמובן):
העולם מעמיד פנים שהשיער הזה לא קיים
כשצפיתי בפרסומת הזו עלתה בי מחשבה, כמה אנחנו מזדעזעים לראות במדיה נשים עם שיער גוף. כן כן, גם אני. גם היום! “העולם מעמיד פנים שהשיער הזה לא קיים” נכתב שם באדום על גבי ורוד, “אבל הוא קיים. בדקנו.” מדהים! כמה מצחיק – ככה נכון ומדויק.
עד כמה לנערות יש חופש בחירה?
אידיאל היופי עובר שינוי, משתנה בקצב מסחרר ונפתח ומקבל אליו עוד ועוד סוגי אנשים. אבל בעוד הרבה מאד משתחרר ונפתח, זה נעצר בשיער גוף. פה נהוג לדבר על “ניקיון ואסתטיקה” לא?
שמעתי את צירוף המילים הזה לא פעם כשהנושא המדובר היה בחירה לא להסיר שיער גוף. אולי כי אנחנו חיים במדינה חמה מאוד, בה מזיעים ברוב ימות השנה? אבל אולי זה בעצם מגיע ממקום אחר. האם יש לנו בכלל בחירה במציאות של ישראל 2022? האם נשים, בחורות צעירות, יכולות לבחור לא להסיר שיער בבית השחי, ברגליים מבלי שיסתכלו עליהן עקום? האם הן יאלצו לשלם מחיר של החרמה חברתית, נידוי, השפלות, הערות או אפילו מבטים נגעלים?
הרשו לי לצטט את דודה שלי לפני עשור וחצי כשסיפרתי לה שהתחלתי להסיר שיער: “עמיתוש, כשהייתי בגילך כל היום התעסקתי בשיער שלי! הורדתי בשפם- צמח לי בגבות. הורדתי בגבות – צמח לי ברגליים. הורדתי ברגליים – צמח לי בשחי. הורדתי בשחי- צמח במפשעות. הורדתי במפשעות – צמח לי שוב בשפם. כל היום התעסקתי לרדוף אחרי השיערות שלי!”
מעייף לרדוף כל הזמן אחרי הזנב (השעיר) של עצמנו, לא? וגם, מי קבע מה יפה? מי קבע מה אסתטי? מי קבע ששיער גוף הוא “מלוכלך”? הקודים החברתיים מבוססים על הנחות חברתיות מסלילות, מושרשות ומקבעות ונדרש הרבה כוח כדי לקום ולצעוק “המלך הוא עירום”, או “המלכה גם שעירה”, לגופו של ענין.
ומה קורה ביחסים אינטימיים?
זהו מקום בו אנחנו פגיעים, חשופים ולרוב חסרי בטחון בגופנו הערום. האם יכול להיות לנו חופש לבחור אחרת ממה שאנחנו רואים ורואות בסרטים, בסדרות וגם בפורנו? איך גברים וגם נערים יכולים לא להרתע כשהם נתקלים לראשונה בחייהם בשיער גוף נשי?
במצב כזה מספיקה מילה אחת ה”מסמנת” להם שהם “לא מספיק” בכדי לערער ולפצוע נפש של נערות ונערים מתבגרים. לפעמים די במילה אחת קטנה שמבהירה לנערות שהן צריכות להשתנות, להסיר, להוריד, לצמצם, כדי להיות טובות וראויות. אגב, מילה קטנה יכולה להיאמר, גם כלפי נערות ונשים שבוחרות להסיר את כל שיער גופן! והביקורת העצמית יכולה להרקיע שחקים כשפתאום מתגלה שערה אחת או שתיים שנשכחו מאחור וחייבים להסתיר אותן עכשיו ומייד, רק שלא יראו. כמה בושה עוטפת אותנו.
בואו נצפה בפרסומת נוספת של חברת BILLIE שאתגרה אפילו יותר, גם אותי:
בכנות, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי הולכת ככה בחוף הים.
רוצים לשמוע סוד? ממש לא בא לי להוריד שיער במפשעות. הנה כתבתי את זה שחור על גבי לבן. העור שלי ממש רגיש, גילוח מייצר לי פצעים בעור, לייזר עושה לי דלקות תת עוריות ובכלל, לי באופן אישי, זה לא מפריע. אם הייתי יכולה לכבות את הפחד שלי וחוסר הרצון להתמודד עם תגובות מזועזעות מהסביבה שלי בהקשר הזה, כנראה שלא הייתה לי התלבטות.
הפרסומת הזאת צעקה לי : יש לכולנו שיער שצומח על הגוף והעולם ממשיך להעמיד פנים שהוא לא קיים! אבל כולנו יצורים חברתיים וכולנו בסוף רוצים להרגיש אהובים.
מה היה קורה אם היינו גדלים לתוך עולם בו הפרסומות היו מראות לנו מודלים שונים, עם ובלי שיער גוף? מה היה קורה אם הדמויות הנערצות בסרטים ובטלויזיה היו משקפות לנו מגוון בחירות של נשים וגברים שבוחרים להסיר או לא להסיר שיער באיזורים שונים? האם גם אז היינו בוחרים להסיר את השיער בכל חלקה טובה בגופנו?
עד שתגיע ההתעוררות של המדיה גם לנושא החשוב הזה, אני קוראת לנו, לי ולכם, לייצר חופש קטן במחשבה. חופש שיהיה לכל אישה וגבר (ומי שביניהם) לבחור מה להסיר, איך וכמה.
אז אולי לא מחר, אבל יבוא יום שפרסומות יציגו מגוון, אני מאמינה בכך בכל ליבי. בינתיים אפשר לצפות בפרסומת הזו ולדבר על כך עם המתבגרים שלכם.
מגוון מייצר חופש, וחופש מייצר הרבה מקום לאהבה וקבלה. אהבה וקבלה לנו ולסובבים אותנו. האם זה לא כל מה שאנחנו מבקשים?
הכותבת היא יזמת, מעבירת סדנאות ויוצרת ׳באמצע׳ – הקשר בין דימוי גוף והגשמת חלומות.
המאמר נכתב בשיתוף הפורום המקצועי לקידום דימוי גוף חיובי בישראל
