fbpx

מחקר קובע: חרם חברתי קיים ב -60% מהכיתות

חרם חברתי אינו רק “בעיה” של הילד והוריו אלא של החברה והקהילה. על כולנו מוטלת האחריות להגביר את המודעות של ילדינו לעוולות כלפי האחר ולחנך אותם לערכים של שיוויון אחווה וסולידריות. איך נעשה זאת?

לפני חודשים ספורים, כולנו התרגשנו ממפגן התמיכה בעמית כהן, תלמיד כיתה ח’ מראשון לציון, שהוכה והושפל בידי תלמידים במסדרון ביה”ס. אני מברכת גם על דיון החירום שנערך בכנסת בנושא חשוב זה. תופעת החרם בקרב ילדים ובני נוער בישראל, היא לצערנו תופעה שכיחה למדי. מרכז טאוב שביצע מחקר נרחב בנושא, מדווח שביותר מ-60% מהכיתות בבתי הספר דווח על קורבן לחרם. 6% מהתלמידים דיווחו שהיו קורבן לחרם כאשר החרם הנפוץ יותר הוא בבית הספר היסודי (בעיקר כיתות ה’-ו’); תלמידים מרקע סוציו אקונומי נמוך סובלים יותר מחרם מאשר ילדים מרקע סוציו אקונומי גבוה; תלמידים מהמגזר הערבי סובלים יותר מחרם (11%) מעמיתיהם שמהמגזר היהודי (4%).

חשוב לקיים שיחה פתוחה

חרם חברתי אינו רק “בעיה” של הילד והוריו הדורשת התמודדות וטיפול. זו בעיה של כולנו כחברה וכקהילה. גם אם הילד שלנו נמצא במצב חברתי מעולה, הוא מוקף חברים ומוזמן לכל האירועים החברתיים וגם אם החרם לא מתבצע על הילד שלנו, הרי שסיטואציה בה ילד כלשהו או ילדה כלשהי במסגרת החינוכית בה לומד ילדינו נתונים במצב של חרם חברתי, הגם שמדובר על שכבת גיל שונה מזו שבה לומד ילדינו, זו בעיה של כולנו כהורים, כאזרחים, כבני אדם!

בכדי להתמודד עם הבעיה הזו, עלינו לבצע שיחה פתוחה עם הילדים שלנו בנושא. חשוב לשאול את הילד או הילדה שלנו, מהו חרם, האם הם מכירים ילד שמחרימים אותו בבית הספר, לו היו מחרימים ילד או ילדה בכיתתם מה היו עושים? כיצד היו נוהגים? חשוב לשמוע את נקודת מבטו של הילד ולשמוע הצעות ופתרונות שהוא מעלה.

מתי חובה לדווח?

חשוב לשוחח בפתיחות על חובת הדיווח, וההיבטים המאתגרים בה, למשל: “אינני רוצה להיות מלשן.ית”. מה משמעות דיווח, ומתי הוא חשוב והכרחי. עלינו לשוחח עם הילד ולהבהיר כיצד באים לידי ביטוי סוגים שונים של חרמות, חרם במרחב הוירטואלי וחרם במרחב הפיזי.

הדיון עם הילד על החרם ומשמעותו הוא חשוב ביותר, והוא מאפשר לגעת בפרשנות ובנקודות המבט האפשריות להבנת החרם. כך נפתח את המודעות החברתית של הילד ואת יכולתו לזהות נקודות מבט שונות לגבי מצבים חברתיים, ובפרט מצבי חרם. וזאת לצד דיון עקרוני עם הילד לגבי ערכים של חמלה, סובלנות לאחר, סולידריות ואמפתיה.

חשיבה משותפת על יוזמות למציאת פתרונות

בגילאים המתאימים ניתן להציע לילד לקדם פרוייקט כמו הצגה, מחזה או דגם הממחיש מצב של חרם והשלכותיו. כאשר הילד מתכנן בעצמו תוצר כלשהו הקשור בחרם, הוא הופך למודע יותר, לקשוב יותר לסביבה, לחומל, קשוב ומבין את סביבתו באופן טוב יותר.

לאחר שהגברנו את המודעות של הילד לחרמות, יש לבצע חשיבה משותפת עם הילדים על יוזמות ופתרונות אפשריים למניעת חרמות בכיתתם ובבית ספר. עלינו לדון עם הילד על זיהוי מוקדם של מצבי חרם, דרכים להתמודדות עם “ניצני” חרם במרחב החינוכי כמו למשל, הבחנה בילד בודד בהפסקות, זיהוי חרם במרחב הוירטואלי שלעתים הוא קודם לחרם במרחב הפיזי. לאחר ביסוס המודעות של הילד, מומלץ לחשוב על דרכים בהן הילד עצמו יכול להעצים ילדים מוחלשים חברתית בכיתה ובבית הספר, לשוחח על ערך האחריות כלפי הזולת, ערך הרעות והאחווה.

האחריות ליצירת אקלים מיטבי ותרבות שיוויונית למניעת חרם אינה מוטלת רק על כתפיהם של אנשי החינוך. תפקידנו כהורים לחנך את ילדינו מבעוד מועד לערכים של שיוויון, אחווה, סולידריות ואמפתיה, אשר אינם עולים בקנה אחד עם יצירת חרם ועוולה חברתית.

הכותבת היא מרצה בחוג לחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו.

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.