לחגוג רחוק ולהרגיש קרוב

בני משפחת ורבר שיצאו לטיול חובק עולם במהלך הקורונה, חגגו לשני ילדי המשפחה ימי הולדת שאף אחד מהם לא ישכח לעולם. הקסם נמצא בפרטים הקטנים

כבר באוגוסט האחרון כשיצאנו לטיול משפחתי של שנה בעולם, ידעתי שנחגוג יומולדת לכולנו, כל אחד בתורו, בארץ זרה. לא ידעתי באיזו מדינה או עם מי, לא ידעתי מה יהיה טיב הקשר של הילדים עם החברים, אחרי תקופת היעדרות כל-כך ארוכה בטיול, אבל היה לי ברור שאעשה את המיטב כדי שהילדים (ותכל’ס גם אנחנו) נרגיש הכי עטופים ואהובים גם ממרחק.

כך התקרב לו חודש פברואר, בו אנחנו חוגגים ימי הולדת (גם לי וגם) לשני ילדינו – למאיה 14, ולנועם, יומיים קודם, 12.

רוצה לחגוג בעברית

כבר לפני חודש נועם אמר שהוא מבקש רק דבר אחד: “לחגוג יומולדת עם ילדים דוברי עברית”. כך נשתלה לה מחשבה שהשפיעה על ההתנהלות שלנו בטיול בשבועות האחרונים במהלכן חגגנו עם שתי משפחות ישראליות מקסימות שהכרנו במהלך הטיול. לפגוש משפחות מטיילות כמונו עם ילדים בגיל המתאים היא לא מובנת מאליה והערכנו את ההזדמנות. אבל ידעתי שהחגיגה האמיתית תצטרך להיות עם החברים מהבית.

התלבטתי מה לעשות. במקרה של נועם היה קל – אם היה בבית הספר, נועם היה לומד בכיתה ו’, עם חברים מוכרים וקרובים. לא הייתה לי דילמה על הפורמט: ידעתי שהכי ישמח אותו לפגוש אותם, את חברי קבוצת הכדורסל בה שיחק ומספר חברים קרובים נוספים. אבל מה עושים ואיך. המרחק, מן הסתם, חייב פעילות בזום. בשלב הזה קיבלנו צחי ואני החלטה משותפת (שהיא נכונה תמיד) – כל אחד צריך לעסוק במה שהוא טוב בו, ולהנחות יומולדת בזום זו לא החוזקה לא של צחי ולא שלי. קבענו עם מפעיל ימי הולדת שזה מקצועו לחגוג לנועם זומולדת בהפתעה עם החברים שלו מהארץ.

אכזבה לצורך הפתעה

בבוקר יום ההולדת, אחרי הפתיחה המשפחתית המסורתית של בלונים ושירים, נועם שעוד לא ידע כלום על העתיד להתרחש בצהרי אותו יום, אמר לי: “אמא, את יודעת, כל פעם כשלילד מהכיתה יש יומולדת, איזה ילד או שניים שזוכרים את התאריך רושמים הודעת מזל טוב בקבוצה ואז כל האחרים מגיבים. היום, אף אחד לא כתב לי מזל טוב….”.

הלב שלי נצבט. היה לי ברור שהם לא רוצים להרוס לו את ההפתעה. ידעתי גם שהם צילמו לו קליפ ברכות מדליק מכל החברים. החזקתי את עצמי לא לגלות לו וקיוויתי שהחגיגה המשפחתית המצומצמת שתכננו לשעות הבוקר תשכיח את המחשבות האלו לכמה שעות.

הפרטים הקטנים מהם עשויה אהבה

את הבוקר התחלנו בבית קפה עם נוף יפהפה לאגם נאוול הוואפי שבברילוצ’ה, ולאחר מכן בילינו יחד במשחקייה שנועם בחר. בצהרים, הפתענו אותו עם עוגה שדאגנו להזמין כשבועיים קודם לכן, כשהזמנתי דירה לשבוע היומולדת של שניהם, וביקשתי מבעל הבית שיחבר אותי למקום בו אפשר להזמין עוגות. לא תיארתי לעצמי שהוא יחבר אותי לאמנית עוגות. כזו שיוצרת עוגות בציפוי ופיסול בבצק סוכר בהתאמה אישית. היא אפשרה לנו להראות לו בפרטים הקטנים שעל העוגה כמה אנחנו אוהבים ומכירים אותו. הרי בינינו, מה הכי משמח בני אדם? שידעו שהם חשובים ומשמעותיים ושיש מישהו שרואה ומכיר אותם. והעוגה הייתה פלטפורמה מצוינת להמחיש לו את זה.

כך, אספתי תמונות מהרשת ושלחתי לה בדיוק מה שרציתי שיהיה על העוגה – במקרה של נועם זו הייתה עוגת שוקולד כמו שהוא אוהב, בצורת משחק המיינקראפט האהוב עליו, עליה היא פיסלה את כיסא הגיימינג המדויק שלו מהבית (זה עם הפסים הצהובים שנועם כל כך מתגעגע אליו), שולחן עם מחשב ומסך עם המשחקים שלו ובנוסף גם פיקאצ’ו צהוב ומשמח. נועם היה בהלם, הוא בחן עוד ועוד את הפרטים על העוגה ולא הפסיק להגיד כמה הוא שמח, כמה שזו עוגת היומולדת הכי שווה אבר שקיבל.

כשעה אחרי הגיע הרגע לזומולת הפתעה. הילדים נכנסו לשידור מבלי שנועם ידע מזה, ואותו הכנסנו כשכולם כבר היו בפנים. המבט שהיה לו על הפנים היה שווה כל שניה של התאפקות. הילד התרגש ובקושי היה מסוגל לדבר. גם אני התרגשתי ממש, גם מלפגוש את כל הילדים וההורים שהצטרפו למסיבה וגם מלראות את המבט על פניו שאמר בלי להגיד – לא שכחו אותי. אוהבים אותי ובאו לחגוג איתי. בסיום אותו היום נועם לחש לי שהוא ממש מאושר, כי הייתה לו יומולדת מושלמת!

דיברנו על כך שעד כמה שאנחנו רחוקים, זה היה יומולדת מאוד קרוב, אולי אפילו מוצלח יותר מאשר היה אם היינו חוגגים אותו בארץ עם הגבלות הקורונה.

רואים אותך עד לפרטים הקטנים ביותר

יום ההולדת של מאיה היה מאתגר טיפה יותר. אם היינו בארץ, מאיה הייתה לומדת עכשיו בכיתה ח’ עם חברי כיתה חדשים שבשנה שעברה נפגשו לימים בודדים והיא בקושי הכירה. ממש לא ידעתי האם ישמח אותה שנזמין את כל חברי הכיתה או האם נכון לחגוג לה רק עם חברות קרובות. החלטתי שהכי פשוט שאשאל אותה.

מאיה ביקשה לחגוג עם 4 חברות קרובות ובנוסף שנעשה משהו יחד כל המשפחה. “בטוחה שזה כל מה שאת רוצה ליומולדת?” שאלתי אותה. “אני בטוחה” היא ענתה לי. לי היה ברור שגם לה תחכה עוגה מיוחדת, אבל בשלב הזה אף אחד עוד לא ידע מה אני מתכננת.

מאיה בחרה לתפעל בעצמה את ההכנות לזומולדת עם החברות. היא הזמינה את ארבעתן, קבעה את היום והשעה, חקרה והכינה את המשחקים שישחקו יחד.

כשהסתיים יום ההולדת של נועם (יומיים קודם) מאיה באה אלי בערב ואמרה לי: “אמא, את זוכרת ששאלת אותי מה אני רוצה ליומולדת? אם הייתי יודעת שתהיה כזו עוגה יפה, גם אני הייתי מבקשת עוגה”. התעלמתי באלגנטיות וידעתי שמחכה לה עוגת הפתעה מרגשת לא פחות.

את בוקר יום ההולדת של מאיה פתחנו בבית קפה שבחרה. אחריו חזרנו לדירה ורגע לפני שעשתה זומולדת עם החברות הבאנו לה את העוגה! גם הפעם זו הייתה עוגה Tailor made, והפעם – תרתי משמע: מאיה מאוד אוהבת עיצוב אופנה וכבר 4 שנים לומדת תפירה ועיצוב אופנה. אחד הבגדים המיוחדים שתפרה לעצמה היה אוברול פרחוני מיוחד איתו אהבה ללכת עם וסט ירוק. כשהזמנתי לה את העוגה, ובמסגרת המסר – את חשובה לנו, אנחנו אוהבים אותך ורואים אותך עד לפרטים הקטנים, הזמנתי עוגה שיש עליה את סרט המידה של מאיה, את מכונת התפירה שיש לה בבית, ואפילו בובת דיגום לבושה באוברול ווסט ירוק.

מאיה כל כך התרגשה! העוגה לא רק היתה מהממת ביופיה, אלא זו הייתה עוגת קצפת ותותים טעימה להפליא ופשוט התנפלנו עליה כולנו כאילו אין מחר. אחה”צ לקחנו את מאיה לבילוי משפחתי בקניון מקומי בו שילבנו משחק באולינג ראשון אחרי למעלה מחצי שנה שלא שיחקנו.

זהו, תם הטקס, או נכון יותר הטקסים. סימנו וי גדול על ימי ההולדת של כולנו בטיול. למדנו הלכה למעשה איך בעזרת תשומת לב לפרטים הקטנים אפשר, גם בקצה השני של העולם להרגיש עטופים, אהובים ומחוברים, ושעל אף המרחק הפיזי הגדול, כשפועלים מאהבה, המרחק הרגשי קטן מאוד, עד כדי כמעט ולא קיים.

הכותבת היא מנטורית לחופש כלכלי, סופרת בינ”ל, יזמת ומרצה. לעמוד הפייסבוק של יונית