fbpx

אלימות – איך נלחמים בה?

כשהאלימות בקרב בני נוער גוברת והולכת, כדאי לחזור ולהסתכל פנימה. מערכת החינוך לבדה לא תוכל לספק לבני נוער את כל תשומת הלב הנדרשת כדי לעזור להם למצוא את עצמם בלי להיזקק למופעי אלימות. הבית הוא המקום להתחיל בו את החיפוש אחר פתרון


המשפט “הכל מתחיל מהבית” הוא לא עוד סיסמא או קלישאה, הוא הבסיס להבין למה המתבגרים מתנהגים בצורה בה הם מתנהגים וכמה חשוב לספק להם מענה ראוי לצרכים להם הם זקוקים.

איך נוכל להפחית את מקרי האלימות?

משמעות

1. אחד הצרכים הבסיסיים החשובים של בני האדם ומתבגרים בפרט הוא הצורך במשמעות. משמעות מאפשרת תחושה של רוגע, שלווה וסיפוק.
מתבגרים שמרביצים, מקללים ומחרימים באופן פיזי או דרך הרשת, הם צעירים שהבינו בטעות שזו הדרך שלהם להרגיש משמעותיים ושייכים.
מבחינתם, ככל הנראה משתלם להם להתנהג בצורה הזו. בדרך זו הם מקבלים יחס רב ותשומת לב, ועל אף שזהו יחס שלילי הנובע מהתנהגות שלילית, מבחינתם זה ממש לא משנה.
בדרך כלל אלה אותם מתבגרים שמרגישים שכשהם שקטים ורגועים לא מתייחסים אליהם כלל. מתבגרים כאלו זקוקים לעזרה כדי לגלות את הכישורים שלהם כך שיוכלו לגלות  את המשמעות החיובית שלהם.
מומלץ לפנות אליהם באופן יזום כשהם רגועים ולתת פידבקים חיוביים כמו  “אני שמחה לראות אותך רגוע”, “אני גאה בך” כדי שירגישו שדווקא כשהם רגועים רואים אותם ומתייחסים אליהם.
בנוסף, מומלץ לחבור לעולם שלהם ולהתעניין בו מבלי לזלזל. להציע לצפות לצידם במשחק המחשב שהם משחקים בו, לשבת במרפסת ביחד על כוס קפה, לצאת ביחד להליכה משותפת.

לגיטימציה לרגשות

2. ההתנהלות הרגשית מול מתבגרים מהווה אתגר בכל בית.
הם מדברים קצר, לא תמיד הדיבור ברור, לעיתים קרובות מתפרצים וצועקים. יש תנודות קיצוניות במצב הרוח שלהם. התחושה של הרבה הורים היא שהמתבגר שהלך לישון בלילה הוא לא אותו אחד שקם בבוקר.
הנטייה של ההורים היא להשתיק את הרגשות של המתבגרים “תפסיק לצעוק”,
“מה אתה מתעצבן?” “מה כבר קרה? לא קרה כלום”.
כשהורים משתיקים את הרגשות של המתבגרים זה גורם למתבגרים להגביר קצב בהתפרצויות הרגשיות שלהם כי הם מתוסכלים ומרגישים לא מובנים.
מאחר ולחלקם אין את הכלים לנהל את הכעסים שלהם ולווסת את הרגשות, בהתנהלות מול החברים, הם שולפים את מה שהכי קל וזמין להם: קללות ואלימות. בדרך כלל הם יאתרו את הילד היותר שקט, ביישן ומופנם והם ישפילו אותו ויפגעו בו כי ברך זו הם מתדלקים את הכוחניות והמשמעות שלהם.
חלק חשוב בתפקיד ההורי הוא לא להיבהל מהרגשות של המתבגרים כדי שהם לא ייבהלו מעצמם. כלומר לתת לגיטימציה לרגשות ולומר להם “אני רואה שאתה כועס”, “אני מבינה שאתה מתוסכל” ולהבין שהם מתנהגים בעד עצמם ולא נגד ההורים, זו הדרך שלהם לבטא את עולמם הפנימי הסוער.
למתבגרים היודעים להתבטא מבחינה רגשית אין צורך להשתמש באלימות פיזית ומילולית מאחר ויש להם ערוץ לביטוי הרגשות שלהם והם מצליחים בו.

נטיעת האומץ להגיד לא


3. התנהגות סיכונית: מתבגרים רבים חשים צורך עז להסתכן על מנת לחוש בעלי יכולת ובגרות. הרבה פעמים הם מתאגדים כחבורה, מנסים לפגוע באחרים בכל מיני דרכים ומייחסים חשיבות רבה לדעות של חבריהם. מי שנמצא בחבורה לא יגיד לא להחלטה שהתקבלה בקרב החבר’ה. כך מגיעים למצב של אלימות בבית ספר וחרמות דיגיטלים ואחרים.
ככל שהתקשורת עם הילדים בבית תהיה יותר פתוחה, נעימה ומכבדת, ותהיה כזו מאז שהם ילדים רכים באופן מתמשך וקונסיסטנטי עד וגם כשהם מתבגרים כעוסים,  כך יוטמעו בהם ערכים חיוביים שהקניתם להם, שישלפו ברגעים כאלה.
המטרה היא שיהיה להם את האומץ להגיד לא, במצבים של התנהגות לא הולמת ולא מוסרית גם כשכולם בחרו לומר כן.  

דוגמא אישית

4. מודלינג: מתבגרים מתנהלים לפי מה שהם סופגים בבית ולכן יש משמעות גדולה למודל שההורים מהווים עבורם. אפשר להרצות בפניהם, להסביר להם, לחנך אותם אבל בסוף מה שתופס הכי חזק זה מה שהמתבגרים רואים הלכה למעשה.
במידה ובבית ההורים משתמשים באיומים “אם לא תסיים את השיעורים אין מחשב” או בעונשים “אין לך פלאפון כל השבוע” המתבגרים מבינים שההתנהלות בחיים היא כוחנית. מבחינתם הם לא רוצים להרגיש חלשים או פראיירים, כך שגם הם ימהרו לתקוף באלימות פיזית ומילולית מתבגרים אחרים.

הכותבת היא מרצה, מדריכת הורים, מאמנת רגשית לילדים ונוער, מטפלת בלקויות למידה. לאתר של מיטל

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.