fbpx

ספיידרמן החדש – חוויה חד פעמית

“ספיידרמן: אין דרך הביתה”, החדש בסדרת ספיידרמן, שעלה לאחרונה בבתי הקולנוע,  מוציא מהקהל שאגות שמחה אבל לאו דווקא בגלל העלילה. ביקורת

בואו נתחיל בזה שהסרט הזה הוא חוויה קולנועית שלא מקבלים כל יום. אני מאוד מאוד נהניתי לראות את הסרט בפעם הראשונה. הצרחות והכפיים של הקהל, כשדמויות מסרטים קודמים הופיעו, הייתה חוויה שאני באמת לא אשכח.

זאת הייתה המטרה של הסרט בסופו של דבר: להכניס כמה שיותר דמויות עבר לסרט כדי שהמעריצים ישתגעו ויצרחו לשמיים. כך הם יתעלמו מהבעיות שקיימות בסרט.

זה אחד הסרטים הראשונים שראיתי שסמך על זה שמעריצים יכירו דמויות שהופיע לפני כמעט 20 שנה. בתור מעריץ, שמחתי מאוד שאנדרו גארפילד ( מי  ששיחק בעבר את הדמות של ספיידרמן) הופיע, אבל אם מסתכלים על הסרט מבחינה אובייקטיבית ושוכחים לרגע שלדמויות שהופיעו היה רקע ומשמעות קודמת בסרטים קודמים, הסרט עצמו מבחינה עלילתית לא היה כל-כך טוב ואפילו לא טוב.

מפגש עם יקומים קולנועיים קודמים

העלילה של הסרט היא כזאת: כל העולם מגלה את הזהות הסודית של פיטר פרקר, ופיטר הולך לד”ר סטריינג כדי לטפל בזה כך שכולם ישכחו מכך שהוא ספיידרמן. הכישוף מסתבך וד”ר סטריינג בטעות מביא את כל מי שיודע את הזהות הסודית של ספיידרמן מיקומים אחרים אל תוך היקום של העלילה המרכזית של מארוול. מהרגע הזה העלילה של הסרט מסתכמת בזה שפיטר צריך לצוד ולהחזיר כל אחד מהנבלים שחזרו מהסרטים הקודמים ליקום שלהם, ובדרך הוא פוגש את שחקני ספיידרמן הקודמים בתור ספיידרמנים מיקומים אחרים. המטרה העלילתית של הסרט בתוך היקום הקולונעי של מארוול היא בעצם לעשות איתחול מחדש לדמות של ספיידרמן בתוך הסרטים.

סרט שעשה את אותו דבר אבל הרבה יותר טוב היה “ספיידרמן ממד העכביש”. זה היה סרט מצויר שגם הוא עסק בספיידרמנים אחרים מיקומים מקבילים, אבל הדמויות שהוא הציג בסרט לא היו צריכות משמעות קודמת מסרטים קודמים והם שימשו מעיין מנטור לדמות של ספיידרמן, אבל באותו זמן ראינו את הבעיות שלהם ואיך כל דמות של ספיידרמן מאזנת אחת את השנייה ולומדת אחת מהשנייה. הסרט הזה נחשב בעיני רבים כסוג של מאסטרפיס קולנועי. “ספיידרמן: אין דרך הביתה” סומך על זה שהצופים יכירו את הדמויות מסרטים מלפני 20 שנה, ושהם ישמחו בטירוף כשהם יופיעו, ובעצם מוותר על כל מרכיב עלילה משמעותי כי הם לא באמת צריכים שתהיה לו עלילה מושקעת.

אסור להתעלם מהבעיות ואסור גם לפספס

אני שמעתי את כל החברים שלי ובערך את כל האינטרנט מתאר את הסרט הזה כסרט הכי טוב של מארוול, ולדעתי זה בגלל שזורקים עלינו כל כך הרבה רפרנסים ודמויות מסרטים קודמים כך שהמעריצים רואים את הסרט כחוויה כל כך חיובית שהם אפילו לא מסתכלים על הסרט כמות שהוא, שזה בעצם סרט עם עלילה ממוצעת מינוס.

אני נהניתי בזמן שראיתי את הסרט אבל לא יכולתי להתעלם מהמחשבה שמה שאהבתי בסרט, ובעצם הדבר היחידי שאני חיכיתי לראות בסרט היה את שני הספיידרמנים הקודמים ששיחקו בסרטים לפני המון שנים. ואם לא הייתה לי משמעות קודמת לדמויות האלה, ואם לא היה לי אכפת מהם, הסרט כנראה היה נכשל מבחינתי.

לדעתי מדובר בסרט שאסור לפספס אם אתה מעריץ של ספיידרמן, אבל לדעתי גם אסור להתעלם מהבעיות שלו ואסור לתת לו קרדיט כ”סרט הכי טוב של מארוול” כי בכנות הוא לא, ולא מגיעה לו הכותרת הזאת. היו הרבה סרטים של מארוול שעשו עבודה הרבה יותר טובה כמו “שומרי הגלקסיה” הראשון או “קפטן אמריקה”, “חייל החורף” או “תור ראגנרוק”, שעשו עבודה טובה בתור סרטים יחודיים בפני עצמם, ולא סמכו על זה שנתרגש מכך שדמויות עבר הופיעו. 

הכותב הוא בן 18, תלמיד כיתה י”ב מתל אביב

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.