השבוע מצוין בעולם “יום זכויות הילד” שנולד מזמן אבל התקבע רק בסוף המאה ה-20. המהפכה התפיסתית הזו הושפעה בין השאר גם משינוי מערכות היחסים בתוך המשפחה. יחד עם זאת עוד לא הגענו לקרקע בטוחה, יש קלקולים בדרך ויש גם מה לעשות כדי לתקן אותם
“יום זכויות הילד” נולד אי שם כבר במאה ה-19, מתוך הרצון לייצר מודעות והכרה בזכויותיהם של ילדים, בתקופה בה מעמדם של ילדים לא זכה להתייחסות ייחודית, לא הייתה הכרה בצרכים הייחודיים של ילדים והם היו נתונים למרותם של המבוגרים.
ההכרזה על זכויות הילד באו”ם ואימוץ “אמנת זכויות הילד” כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1989 על ידי האו”ם, הוביל לאישורה של האמנה במדינות רבות, ביניהן, ישראל. אמנה זו מכילה כללים לשמירה על זכויות הילד ולהגנה עליו.
מתפיסה אוטוקרטית לתפיסה אנרכית
הישג זה הינו חשוב ומשמעותי עבור חברת בני האדם וההתבוננות על יום זה שולחת אותי לעקוב אחר התהליך אשר עברו משפחות ברבות השנים. בעבר התנהלו המשפחות באופן אוטוקרטי, הייתה הפרדה מוחלטת בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים, המבוגרים ציוו והילדים צייתו. המטרה של ההורים הייתה לגדל ילד אשר יהיה צייתן וממושמע ויתנהג על פי דרישות החברה האוטוקרטית. בשנים אלו היה מעט מאד מקום לייחודיות של ילד, לרצונו החופשי ולביטוי אישי. ילדים היו נתונים לחסדיהם של המבוגרים ולא נתפסו כבעלי רצון משלהם.
התפתחותה של התפיסה הדמוקרטית בשלטון ובחברה במדינות רבות השפיעה גם על המשפחות ועל מערכות היחסים בין הורים לבין ילדים. זניחת התפיסה האוטוקרטית הובילה לקצה השני – לתפיסה אנרכית, בה אין גבולות ואין חוקים. ה”אושר” של הילד הינו המטרה המרכזית וזה בא לידי ביטוי במילוי בלתי פוסק ועקבי של כל רצונותיו.
חופש בחירה בתוך גבולות
בין שתי גישות קיצוניות אלו, צמחה התפיסה שבין כל בני המשפחה מתקיים שיוויון בצרכים הפיזיים והרגשיים. השוני בין הורים לילדים מתבטא בתפקיד – ההורים מובילים את המשפחה ומתווים את הדרך ומאפשרים לילדים חופש בחירה בתוך גבולות. ההתנהלות בין בני המשפחה הינה ביחסים דמוקרטיים.
אז מה התקלקל לנו?
- מתוך מקום אחראי מאד חשים ההורים כי מוטלת עליהם המשימה לדאוג לכל צרכיו של ילדם. אולם המענה המיידי והתמידי משפיע על תפיסת עולם שהילד במרכז ואינו מאפשר לילד לפתח את ההבנה שהוא חלק מחברה. הילד לא מכיר שיש מולו זולת (ההורה), שהוא גם אדם ושהוא בעל צרכים פיזיים ומנטליים משלו.
- העמדה המוטעית שכדי שהילד שלנו יהיה מאושר הוא צריך לקבל הכל בכל עת. הוא צריך להיות כל הזמן שמח, להנות ולקבל כל מה שהוא מבקש ורוצה ולא לחוות תסכול.
- הצבת הילד במקום של קבלה בלבד, שכולם עושים בשבילו. שתפקידם של המבוגרים לשרת אותו ולתת לו הכל וכל הזמן.
- פחות מידי לאפשר לילד לחוות ולהיות בעשייה אשר מועילה ותורמת לחברה (המשפחה) בה הוא חי. מעט מידי הזדמנויות בהן הילד נותן מעצמו לאחר.
- בלבול בין קרבה של הורה אל הילד לבין סמכות והובלה הורית.
ומה כן נעשה?
- נהיה במקום של הקשבה לילד שלנו. הקשבה אמיתית, עם פניות, לא כזאת שעסוקה במחשבה מה לענות לו.
- שווה לאפשר לילד לחוות תסכול, אי נוחות ומורת רוח, ההתגברות מאפשרת לו לגלות את יכולותיו ובונה את החוסן הנפשי שלו.
- לא נקפוץ עם פתרונות, נשאל את הילד שלנו מה הוא חושב, מה לדעתו אפשר לעשות. נהיה קצת במקום “לא יודע”, נבדוק עם הילד שלנו מה נחוץ לו, מה יעזור לו.
- נהיה ערים לצרכים של הילד שלנו ונאפשר לו גם להכיר בכך שהוריו הם אנשים בעלי צרכים – הם אוכלים, ישנים, משוחחים ולא כל העת זמינים אליו.
- נשמור על זכויות הילד שלנו – ללמידה מותאמת ליכולותיו, להתנסות אשר תאפשר לו התפתחות וגדילה, ובה בעת נאפשר לו לשאת באחריות של חיים בחברה. נאפשר לו התנסות בעשייה ובתרומה למען אחרים, למען הסביבה, לא רק למען עצמו.
תגלית: גם הזולת קיים
במציאות, הילד שלנו יצא לדרך ויגלה שבגן הוא חלק מקבוצה, בבית הספר הוא חלק מכיתה, כך גם בצבא ובעולם העבודה. בעצם, לאורך כל החיים אותו ילד יידרש לשתף פעולה בחברה בה הוא נמצא. להיות מבוגר החי בהדדיות עם האנשים איתם קשור. מתנסה בדחיית סיפוק צרכיו ובהתחשבות באחר. לומד כיצד להסביר את עצמו ומקרב עמדות עם הזולת. לומד, מתפתח וצומח מתוך אמונה בעצמו וביכולותיו ולא על חשבון אחרים. נושא באחריות לבחירות ולהחלטות שלו ואינו מצפה מאחרים לשאת באחריות על חייו. בזוגיות יידרש למזג את הרצונות, המאוויים והתפיסות השונות שלו על מנת לתפקד בזוגיות ובמשפחה אשר הקים.
טוב קרה לנו שיש הכרה בזכויות הילד וכי מציינים יום זה ברחבי העולם. בצד זה שווה שנראה כיצד אנו מגדלים את הילדים שלנו להיות ילדים המכירים בזכויותיהם, בצרכיהם וברצונם לצד אלו של הזולת.
הכותבת היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר
