זה נחמד מאד ששירים החליפו את הצלצול הצורמני של בתי הספר, אבל יש חשיבות לשיר הנבחר. מילים המושמעות לילדים יום יום, כמה פעמים ביום, משפיעות על התודעה. מורים, כוונו אותם ותנו להם לבחור. דעה של אמא
לפני ימים אחדים העלתה אמא שאלה בקבוצת הורים לילדי בית ספר יסודי בנוגע לשיר שמתנגן כצלצול להפסקה בבית הספר. אותה אמא הביעה דאגה שהשיר ‘רסיסים’ של היוצר רביב כנר שכולנו מכירים ומזמזמים באופן אוטומטי מכיל מילים קשות ומסר שילדים בגילאים האלה לא צריכים לשמוע, בטח שלא באופן חוזר מספר פעמים ביום. לטענתה המילים חודרות לתת מודע ולמחשבות של הילדים אפילו מבלי שבאמת יקשיבו לו והיא ביקשה עזרה כדי לשכנע את המנהלת להחליף אותו בשיר אחר. התגובה הראשונית שלי היתה שהיא מגזימה, בסך הכל שיר וזה מאוד נחמד שיש שירים במקום הצלצול הצורמני שהיה כשאני הייתי ילדה. אבל מהר מאד קלטתי שהשיר שאני מזמזמת במהלך רוב היום הוא ‘אני ואתה נשנה את העולם’ של אריק איינשטיין מהסיבה היחידה שאני גרה מעבר לכביש מבית הספר היסודי של הבת שלי, וזהו השיר המושמע שם מספר פעמים ביום.
למילים יש כוח
זו לא קטנוניות. למילים יש כוח ויש להן גם משמעות והשפעה, גם אם הן לא נאמרות ישירות אלינו. כשאנו שומעים שיר בשפת האם שלנו, המילים חודרות לתודעה גם אם אנחנו לא מאזינים לו באופן פעיל. כמה פעמים מצאתם את עצמכם מזמזמים עם הרדיו שיר שאתם מכירים? כמה פעמים התחלתם לשיר שיר והייתם מופתעים שאתם מכירים את המילים שלו? זה קורה לכולנו, גם לילדים. כך שכן, בהחלט יש חשיבות רבה לשיר שמשמש כצלצול הפסקה בבית הספר ואותו הם שומעים כל יום, כמה פעמים ביום.
“רק בלילות עולים קולות, שאלות אבודות, מחפשות תשובה מה שעוד לא בא….”
“הכל תקוע במקום….. במים לא רואים דמעות….”
“אין על מי לשים את הראש….. לך תמצא על מי לכעוס…”
אלא רק חלק מהמשפטים של השיר “רסיסים”, מילים קשות שלכל הדעות אינן משהו שילדים צריכים לשמוע כצלצול של בית הספר.
תנו לילדים לבחור
אנחנו לא צריכים לבחור עבור הילדים את השיר שישמש כצלצול בבית הספר. התפקיד שלנו כהורים וכמורים הוא לא להחליט עבורם ולהורות להם מה לעשות ואיך לעשות את זה. התפקיד שלנו הוא להנחות אותם, להדריך אותם, להראות להם את הדרך ולכוון אותם. תפקיד נוסף שלנו הוא להסביר להם. להעביר את האחריות אליהם. אני אומרת – תנו להם לבחור את השיר, אבל עשו זאת באופן מושכל ומודרך.
בבית הספר של הבן שלי לדוגמא, הילדים בחרו שיר של סדרת אנימציה יפנית (אנימה). המורה לקחה את השיר והשמיעה חלקים ממנו בכיתה ולאחר מכן הילדים היו צריכים לכתוב את התחושות שלהם. כמו כן היא דיברה איתם על אנימה והאלימות שקיימת בה. רוב הילדים כתבו שהמוסיקה צרמה להם, גרמה להם לאי נוחות. חלק כתבו שהיה נחמד לשמוע את השיר אבל לא היו רוצים לשמוע אותו כמה פעמים ביום. לאחר ההסבר על האלימות ועל כך שהשיר יכול גם לגרום למחשבות אלימות הילדים בעצמם ויתרו על השיר ובחרו בשיר אחר. הבחירה היתה שלהם, בהכוונה והדרכה והסבר של הצוות החינוכי.
אז ‘רסיסים’ הוא אמנם שיר מעולה, אבל אין ספק שהוא אינו מתאים לצלצול בית הספר. כאמא אני אומרת לכם שזה משנה מה השיר. מאוד משנה. ואם אתם חושבים אחרת ממני, בפעם הבאה שאתם מורידים אותם בבית הספר או אוספים אותם – חכו רגע והקשיבו לשיר שמושמע אצלם. הקשיבו למילים. ונסו להבין באמת מה הילדים שלכם שומעים כל היום. אולי גם תשימו לב שהשיר לא יוצא לכם מהראש בהמשך היום ואתם מזמזמים אותו גם אחר כך. ככה גם הילדים שלכם.
הכותבת היא אמא לשניים, מקדמת שילוב ושותפה במשרד יחסי ציבור. לעמוד הפייסבוק.
