fbpx

למידה היא יכולת מולדת

כדי שמערכת החינוך תצליח באתגרים העומדים לפניה עליה להפנים כי תפקיד המורה הוא לעניין, להסב את תשומת לב התלמיד, לעודד אותו ללמידה עצמאית ולאפשר לו ללמוד מטעויות. כך לפי שיטת “לדעת ללמוד”

המטרה המשותפת שלנו היא לגרום לכך שמערכת החינוך תאפשר לכל תלמיד למצות את מלוא הפוטנציאל שלו. הצלחה של המערכת תהיה מלאה רק כאשר כל התלמידים, ולא רק המצטיינים, יוכלו לנצל את יכולתם וללמוד. למרבה הצער, במקרים רבים במוסדות החינוך המצב השכיח הוא מורה שמלמד אבל מולו יש תלמיד שאינו לומד. כל שעת הוראה, שבה לא התרחשה למידה תואמת, היא החמצה. זהו בזבוז זמן וכסף.  מצב זה ניתן לשינוי אם נפנים שיש להבין קודם כל איך פועלת הלמידה האנושית.

למידה אנושית, אורגנית, טבועה בכל אחד מאיתנו. היא מגבירה את הקשב והריכוז של התלמיד ושל המורה, משפרת את כושר הביטוי, מסייעת במישור החברתי ומחנכת לאחריות לא רק על עצמנו, אלא גם על כל התלמידים בכיתה. גישה זו היא הבסיס לשיטת “לדעת ללמוד”.

תינוק נחשף לשיחות של אחרים ולומד מההקשר

כל אחד מהתלמידים בבית הספר כבר הוכיח בינקותו שהוא מסוגל ללמוד בעצמו. עובדה, הוא למד את שפת האם שלו. הרי לא לימדו אותנו את שפת האם, אלא רק חשפו אותנו לשימוש בה. אנו יודעים את שפת האם טוב יותר מכל שפה שטרחו ולימדו אותנו. החשיפה לשפה היא פעולת ה”הוראה” היחידה של ההורים ושל המטפלים בילד, ואין כאן הוראה “מסודרת”, אלא לפי הצורך, לפי ההקשר. ההורים חיים את חייהם, מדברים זה עם זה ועם הזולת בשפה השגורה בפיהם ואינם מתאימים אותה לילד. החשיפה היא לטוטאליות של השפה וניתן להמשיל זאת ל”לזרוק את הילד ישר למים עמוקים”, כי לא משנים את הדיבור עבורו. כך הילד נחשף לשיחות של אחרים, משוחח בעצמו ומבין את המשמעויות בהדרגה מתוך ההקשר. זהו תהליך שניזון מ הקשבה ומתוך הצורך והרצון להבין. ההורים מנדבים משמעויות כאשר השאלה נשאלת, ולא לפני כן, כי אם הילד לא שאל, הוא כנראה עדיין אינו מוכן וגם לא מסוגל לקלוט את כל המשמעויות של מה שהוא רואה או שומע. הוא בונה את השפה כמו פאזל, פיסה אחרי פיסה, כשתמונת המציאות מתגבשת לאורך זמן.

המורה צריך להיות קשוב ולתת כיוון

כאשר מגיעים להוראה מסודרת, המורה נדרש לבטל את עצמו מפני הצורך של התלמיד. כדי שתתקיים למידה צריך לאסוף את התלמיד מהמקום שבו הוא נמצא, ולראות מה הצרכים שלו. “הכוונת מודעות” היא הדבר היחיד שמורה יכול וצריך לעשות כדי שתתרחש למידה אמיתית. את הלמידה התלמיד צריך ויכול  לעשות בעצמו. מורה צריך לתת כיוון, להיות קשוב לתלמיד, לראות מתי הוא מוכן לקלוט משהו, ורק אז להצביע עליו. תפקיד המורה הוא להסב תשומת לב, זוהי הוראה. מוטב גם לא לנסות לקחת לעצמנו, כמורים, את התפקיד של התלמידים. פרופ’ כלב גטניו, מורי ורבי, מי שכונה לא פעם “המורה של המאה ה-20” (ושפיתח בין השאר את שיטת הבדידים להוראת מתמטיקה ושיטות לימוד ייחודיות ללימוד שפות) נהג לומר: “אני לא מלמד, אני מאפשר לתלמידים ללמוד. אני גורם לתלמידים להיות עצמאיים ממני, להשתחרר מהתלות בי. כדי להיות עצמאיים וכדי שיוכלו ללמוד בעצמם, בלעדי, הם צריכים לרכוש קריטריונים, כך שיוכלו לשפוט אם משהו נכון או לא. אני, כמורה, מספק להם הזדמנות לטעות, כי משגיאות לומדים. אם אני אתן להם את הפתרון לשאלות, הם יצטרכו אותי כל הזמן. אבל אם ילמדו לחשוב, ילמדו לחפש  ולבחור את השאלה הנכונה, הם יגיעו לפתרון, כי הפתרון קיים, ורק צריך למצוא אותו. צריך סבלנות, צריך לעשות שגיאה ועוד שגיאה, עד שמגיעים. זו אולי דרך ארוכה, אבל היא הדרך הנכונה יותר, וכך הידע נשאר”.

מותר לטעות ואף רצוי

ניסוי וטעייה היא הדרך הנכונה ביותר. מותר לשגות. צריך לשגות. מורה שרוצה לעזור לתלמידים החוששים לנסות ואולי לטעות, צריך לעשות לגיטימציה מלאה של השגיאה. כמורה אתה אולי נתפס כאחד שיודע ועושה הכל בצורה הנכונה, אבל אם כמורה תעשה שגיאות מול תלמידיך, ותתקן את עצמך, הם יוכלו לומר לעצמם, שאם למורה מותר לעשות שגיאה, גם לנו מותר, וכך יהיה לגיטימי לנסות, וגם לשגות, ותיסלל הדרך לקיומה של למידה, בדרך האנושית הטבעית, שפועלת בהצלחה כבר עשרות אלפי שנים.

הכותב הוא מורה ומחנך למעלה מ-30 שנה ומורה מוסמך לשיטת לחימה יפנית בדרגת דאי-שיהאן. לעמוד של שיטת לדעת ללמוד

דו”ח ה- OECD קובע: בישראל הכיתות יותר צפופות, המורים מרוויחים פחות, התלמידים לומדים יותר

וירוס הקורונה חשף את חולשתה האמיתית של מערכת החינוך

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.