על רקע פתיחת שנת הלימודים, הורים התלוננו על שיבוץ מורה ערביה בכיתתם, ועוררו דיון סוער. חן קרופניק, אמא לילד מיוחד מציעה להצטייד בסובלנות ומאמינה שהילדים אף יכולים להרוויח ממורה ערביה, לפחות בנושא קבלת האחר
“ואם הייתם הורים לילדי כיתה ב’ להם שובצה מחנכת ערבייה, הייתם מסכימים/מתנגדים לבחירה?”
ביום הורים שהתקיים כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים, בישרו להורי ילדי כיתה ב’ בבית ספר כלשהו בארץ כי המחנכת שלהם לשנה הקרובה תהיה ערבייה. בעקבות ההתנגדות שעלתה אצל חלק מההורים, העלתה אחת האימהות את השאלה הזו בפייסבוק. רוב התגובות היו חיוביות, וטענו שאין בעיה כלל שתהיה מחנכת ערבייה וחלק אף כעסו על כך שהשאלה בכלל עולה, אבל עובדה שעלתה, ועובדה שלחלק מההורים יש התנגדות לכך.
לכבד, להבין וללמד
ההורים שהתנגדו מנו כמה סיבות אך העיקרית והמשותפת שבהן היתה: ” איך היא תלמד על יום העצמאות?”. אתחיל בזה שאני מבינה את החשש. הרי עבור האוכלוסייה הערבית שמתגוררת בישראל, גם אלה שחיים איתנו, לומדים איתנו ועובדים איתנו יום העצמאות הוא לא יום שמח, אלא יום עצוב. עבורם, זה היום בו גזלו להם את אדמותיהם, גירשו חלק מהמשפחה שלהם וכפו עליהם מדינה יהודית עם שלטון יהודי. אז איך אישה ערבייה יכולה ללמד את הילדים הקטנים על יום העצמאות היהודי? או בכלל להזדהות עם החגים היהודים והמנהגים היהודים?
אמשיך ואומר שבתור מורה בכלל ומחנכת בפרט, היא לא חייבת להזדהות. היא אף לא חייבת להסכים, היא חייבת לכבד ולהבין וללמד. מבחינתי זה זהה לכך שבתור ילדה חייתי בארצות הברית בשליחות. המחנכת הנוצרייה שלי לא היתה צריכה להבין את החגים שלי, לחגוג איתי או להיות עצובה איתי בימי האבל שלי. היא היתה צריכה לכבד, לקבל ולאפשר לי חופש, וכך עשתה. אותה מחנכת ערבייה החליטה להיות מורה בארץ ישראל. היא למדה לתואר, הוציאה תעודת הוראה וכל זה בעברית במדינת ישראל שהיא המדינה שלה בדיוק כמו שהיא המדינה של הילדים ושל ההורים של הילדים אותם היא הולכת לחנך. היא למדה את החומר שתצטרך להעביר ויודעת שהיא עומדת להיות מחנכת בבית ספר יהודי בכיתה בה כולם יהודים. אם היא יודעת, ומוכנה, ומסוגלת, למה להורים יש קושי לקבל אותה?
מפגש פנים אל פנים עשוי לפוגג חששות
לצערי לא משנה כמה נתקרב וכמה נתערבב, החשש של מרבית אזרחי המדינה היהודים הוא שברגע שתצוץ ההזדמנות כל ערבי יקום נגדנו כי בסתר ליבו הוא רוצה במותנו. ו”כל ערבי” , כולל גם את אותה מחנכת. “מקסימה ככל שתהיה חכי תראי אותה אחרי הפיגוע הבא או המבצע הבא”, כתבה מישהי בתגובות. כאילו שברגע שיש סבב לחימה או פיגוע בחסות גוף טרור, באופן מידי כל הערבים הופכים למחבלים שונאי יהודים ואי אפשר לסמוך עליהם.
האם אותם הורים פגשו את המחנכת? האם הם גיבשו את ההתרשמות מתוך שיחה והיכרות איתה? אולי מפגש איתה ושאלת השאלות שמטרידות אותם באופן ישיר הם אלו שירגיעו את אותם הורים? ואולי בכלל לקראת יום העצמאות, בהתחשב בכך שזה הנושא שהטריד כמעט את כל ההורים- ימצא פתרון חד פעמי ? אולי בכלל המחנכת מתכננת לא להיות נוכחת בגלל הקושי שנוצר סביב אותו יום?
כשלא עושים עניין, אין עניין
כאמא לילד בחינוך המיוחד אני יכולה לומר שאצלנו יש הכל מהכל. יש מורים ערבים ויש ילדים ערבים ואף פעם הנושא לא עלה לדיון. פשוט מאוד כי אין מה להעלות לדיון. אף פעם לא שאלו אותנו אם זה מתאים לנו שהמורה למדעים תהיה ערבייה אלא פשוט אמרו לנו את שמה והבנו לבד. אף פעם לא התייעצו איתנו אם זה בסדר שיהיה ילד ערבי בכיתה שלנו, הוא פשוט סיפר לנו על החבר החדש בכיתה והבנו לבד. כי ברגע שלא עושים מזה עניין, אין עניין. אני אפילו לא זוכרת אם המורים והילדים הערביים בבית הספר היו נוכחים בחגיגות של יום העצמאות וזה בכלל לא משהו שאני או אף הורה אחר בבית הספר מייחס לו חשיבות. יכול להיות שבגלל שמדובר בחינוך מיוחד ויש בו כל מיני ואנחנו פשוט רגילים לקבל את כולם בידיים פתוחות. יכול להיות שזו אני וההורים האחרים שפשוט מוכנים לקבל את כולם.
ולאותם הורים באותה כיתה אני מציעה לפגוש את המחנכת. להכיר אותה ולשאול אותה את כל מה שמטריד אותם. ואז להבין שהיא אדם בדיוק כמונו גם אם היא לא יהודייה. והיא אזרחית בדיוק כמונו עם אותה תעודת זהות כחולה והיא לא מחבלת בתחפושת. והיא יכולה ללמד את הילדים שלהם הרבה על קבלת האחר, חיים משותפים של שני עמים זה בצד זה, הסתכלות קצת שונה על ההווה ועל ההיסטוריה המשתפת ובעיקר אהבת חינם. אולי אפילו יותר ממחנכת יהודייה.
הכותבת היא אמא מיוחדת ושותפה במשרד יחסי ציבור. לעמוד של חן
