fbpx

הזדמנות לחשיבה מחודשת על חינוך

הלמידה מרחוק בחסות הנגיף שמתעקש להישאר, תפסה את כולם לא מוכנים, אבל חשיבה יצירתית יכולה לקדם את כולנו אל עבר צמיחה וחינוך משופר המתאים למאה ה-21

“אפיזודה חולפת” חשבנו כולנו, כאשר הפציע באחת נגיף ה- Covid 19 בחיינו. ולא כן הוא. שנה ומחצה חלפו בצל נוכחותו המתמדת, ונראה כי על כולנו, הורים, מורים ותלמידים להסתגל להוראה/למידה מרחוק או לכל הפחות להוראה משולבת (היברידית, פנים אל פנים בשילוב הוראה מרחוק).

משפחות רבות מצאו עצמן בעימותים תמידיים סביב הלמידה מרחוק. מציאות חייהם של מתבגרים רבים כללה התעוררות בשעה היעודה, הפעלת מצלמה עד לבדיקת נוכחות ושיבה לחיק מיטתם עד בדיקת הנוכחות הבאה. לחילופין, הפעלת מצלמות, הנהון מלא הבנה מול המצלמה ושיבה לגלישה ערה בטלפון, בטבלט ובמסכים הנוספים המחוברים למחשב במקביל למסך עליו מתנהל לכאורה השיעור. תגובתם הטבעית והספונטנית של ההורים? כעס. האשמה. אולם האם יש מקום לאמפטיה? האם מתוך האמפטיה נוכל להוביל את מתבגרינו ללמידה אחרת?

גם תלמידים מצטיינים מצאו עצמם אבודים


ננסה להתבונן בדגמי התנהגות אלה בצורה שונה מעט. לאחר השמחה הראשונית על שהיה בלתי מוגבלת בבית, עיכלו מתבגרים רבים את הבידוד החברתי הקשה, אשר נכפה עליהם בגיל בו קשרי הגומלין החברתיים כה משמעותיים להתפתחות. לפתע הם מצאו עצמם ימים ארוכים לבד ללא תקשורת עם בני גילם למעט התקשרויות אלקטרוניות. במקביל, גם תלמידים, אשר הצטיינו קודם לכן בלימודיהם מצאו עצמם אבודים נוכח הבהייה הפסיבית במסך.  פעמים רבות הם ניצבו חסרי אונים מול דרישה לעבודות, כאשר במהלך השיעור עצמו הם איבדו קשב ולא נדרשו להיות אקטיביים. (חשוב לציין כי אין כאן ולו קורטוב האשמה כלפי המורים אשר לא הוכשרו להוראה מרחוק והוטלו באחת למציאות עבודה בלתי מוכרת).

תלמידים רבים מדווחים על אובדן קשב, חוסר יכולת להתרכז מול המסך שעות רבות (ואין דומים כמובן משחקי מחשב או פעילות ברשתות חברתיות ללימודים פסיביים אל מול מסך). גם כאשר יצאו התלמידים להפסקות, הרי שהיו אלה בדרך כלל במיטותיהם, לצורך גלישה במסכיהם שלהם, ללא שהיה פיזית עם חברים, ללא ריצה במגרש הספורט וכיו”ב. הפסיביות שבהפסקות מדומות אלה הובילה אותם חסרי כוחות אל השיעור המקוון הבא. כך נוצר מעגל המזין את עצמו, בו דיכוי הולך וגובר של הכישורים החברתיים הוביל לדעיכה בכושר הריכוז וביכולות הלימוד וחוזר חלילה. נכון, מורים רבים טעו והעתיקו את ההוראה הקונבנציונלית מן הכיתה הפיזית אל ההוראה מרחוק, מבלי להתאימה לפלטפורמה החדשה. נכון, שומה היה על המורים להפעיל את התלמידים ולא לעודד צפיה פסיבית. היה עליהם ליצור עבודות שיתופיות, לעודד יצירתיות וחשיבה ביקורתית תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות, אך לא בכך עסקינן כרגע כי אם במתבגרים.

בידוד אין משמעו התבודדות


אם נרחיב לרגע את נקודת המבט, נראה כי גם “הייטקיסטים” רווקים צעירים חוו אותן חוויות עצמן. בעוד בעבודתם היו רגילים לשיתופי פעולה עם קולגות, לסיעור מוחין פנים אל פנים ולעבודת צוות, מצאו הם את עצמם לפתע נאלצים לעבוד בגפם. פועל יוצא מכך, כפי שמעידים מחקרים, הוא עלייה דרמטית במספר הדיווחים על דיכאונות ועל מצב נפשי ירוד גם בקרב קבוצה זו.

מה עושים? אין פתרונות קסם. אבל מודעות של ההורים לקושי האמיתי שבמצב, יצירת שיח אמפטי סביב הקושי תאפשר דיון משותף לצורך מציאת פתרונות. כאשר המתבגר לא יהיה בעמדת התגוננות מן ההורה, אלא יחוש כי מצבו הקשה אכן מובן, הדרך למציאת פתרונות על ידי התלמיד עצמו תהיה קלה יותר. כאן מקומנו לגייס את יתרונות המאה ה-21 לטובת הלמידה. המערכות ללימוד/הוראה מרחוק אינן מיועדות רק למורה. כל קבוצת תלמידים (לרבות זוגות) יכולה ליצור קבוצות לימוד עצמאיות על גבי התשתית הנבחרת. חשיבה ביקורתית, עבודה יצירתית ועבודת צוות אינן דורשות בהכרח מפגש פנים אל פנים. תוך כדי מפגשם המקוון המשותף, הילדים יכולים לעבוד על מסמך שיתופי, ליצור תוצרים עתירי יצירתיות, לפתור בעיות יחד תוך יצירת פרויקט, לבנות פרזנטציה משותפת (הצגת נושא בפני כלל הכיתה). ואם תוך כדי עבודתם הם ידברו, יצחקו, יעלו סרטון לטיק טוק או ליו טיוב, יש בכך משום ברכה. הבדידות תופג והיצירתיות תשוב. עלינו להזכיר לילדים חזור והזכר כי בידוד אין משמעו התבודדות וכי שיתופיות אפשרית בכל מצב ומכל מקום. הקורונה מזמנת לנו אפשרויות לפיתוח היצירתיות ולעבודה שיתופית טובה אף יותר מזו שמזמנת עבודה קבוצתית פנים אל פנים.

העברת האחריות אל הילדים

לקראת סיום נזכיר עניין, הנובע אף הוא מן הניתוק ממערכת שעות מסודרת. ניהול זמן וחלוקת המשימות הן מן הקשיים הגדולים שמעמידה בפני התלמידים הלמידה מרחוק. חשוב לעודד את הילדים מגיל צעיר להגדיר בכוחות עצמם את לוחות הזמנים: זמן לעבודה משותפת, זמן לעבודה עצמית, זמן להקשבה לשיעור, זמן לרגיעה. האחריות תועבר אל הילד. לא ההורים הם האחראים לניהול זמנו, כי אם הוא. ההחלטה על ניהול הזמן תהפוך להיות מתוך אחריות אישית ואם יחליט שלא להיות נוכח בשיעור מסוים, יהא זה הוא שיישא בתוצאות.

נגענו אך בקצה המזלג בנושא. כיצד על המורים להיערך לשינוי? כיצד עלינו, המכללות להכשרת מורים להנחות את פרחי ההוראה לחוות את השינוי כפריצת דרך, כהזדמנות לשינוי דרמטי של דרכי ההוראה וכהזדמנות לצמיחה, על כך במאמר נפרד. חשוב שנזכור כי עדיין איננו נפרדים מן הקורונה על הווריאנטים שלה. אולם בצד הקשיים, היא פותחת הזדמנויות חדשות ליצירה וללמידה. בואו נשתמש בהן בתבונה.

הכותבת היא מומחית לטכנולוגיות למידה ומיומנויות המאה ה-21, מכשירת פרחי הוראה במכללה האקדמית לחינוך ע”ש קיי בבאר שבע. ד”ר לביולוגיה מוליקולרית.

“יותר מדף נייר מלא במספרים חברי משמעות”

מערכת החינוך צריכה לעבור חינוך מחדש

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.