fbpx

הבטן הרכה של רובנו

סרטה של פאולה רוזנברג הציג בפריים טיים את המציאות המורכבת של קורבנות מיתוס היופי ובכך תרם רבות להעלאת המודעות החברתית לנושא. ובכל זאת, בלטו בהיעדרם הגברים – אבות ובנים

בטן מלאה – מה עוד לא נאמר על הסרט חורך הרשת שפאולה רוזנברג עשתה?

פאולה רוזנברג החליטה להביא לפריים טיים את דימוי הגוף ואת מערכת היחסים הבלתי אפשרית שרוב הנשים מנהלות עם גופן. כאשת תקשורת מנוסה היא הצליחה ליצור סרט שמדבר אל ועל  הבטן הרכה של רובנו.

השיח הסוער ברשתות החברתיות הזכיר לי מאוד את השיח שמתקיים תדיר בקבוצות לאמהות ובנות בגיל ההתבגרות בנושא של דימוי גוף ותזונה. זכורה לי במיוחד קבוצה נפלאה של אמהות ובנות באזור השרון שעסקה בנושא של דימוי גוף. רוב האמהות סיפרו שהבית שלהן הוא בית שדוגל בתזונה נכונה והרגלים ספורטיביים ובמקביל הן מקפידות להחמיא לבנות שלהן. ברגע של כנות חלק מהאמהות סיפרו שהבנות לא “קונות” את המחמאות:  “את אמא שלי, את חייבת להגיד לי שאני נפלאה אבל את מגזימה וזה לא נכון”. הבנות רוצות להאמין אבל לא מאמינות ואם הן תופסות את אמא בשמץ של ספק או מבט ביקורתי זה מאשש את התחושה שהן לא באמת נפלאות.

הן יודעות שמאחורי המושג “בריאות” מסתתרת דיאטה

במערכת היחסים בין אם לבת מתערבבות הבניות חברתיות והעברות בין דוריות ומסבכות את הקשר.  הבנות מצידן סיפרו שהן משוות משקל ומשוות ציונים והן תמיד מרגישות לא מספיק יפות ולא מספיק מצטיינות. אי אפשר לעבוד עליהן עם המושג “בריאות” כי הן יודעות שמאחורי זה מתחבאת דיאטה . התחרות וחוסר שביעות הרצון מתקיימת כל הזמן בחברת הילדים אבל זה הופך לבלתי נסבל כשהיא מחלחלת אל הבית . גם שם מודדים אותן כל הזמן  וגם שם הן מרגישות שהן אף פעם לא מספיק יפות ואהובות בזכות עצמן אלא רק בזכות הישגיהן. הבנות ידעו להגיד שההורים מנסים לעזור ולהכין אותם לחיים אבל תחושת הלא מספיק וההישגיות מחלחלת כל הזמן.

החיים המושלמים של אחרים

הסרט של פאולה רוזנברג עסק במחיר של המושג  “מיתוס היופי” שטבעה נעמי וולף בשנת 1999. מדובר בתופעה חברתית שבה ככל שמעמד הנשים עולה כך גם גוברת הציפייה שהן תעמודנה בסטנדרטים נוקשים של יופי. הסטנדרטים האלו מטופחים באמצעות גורמים בעלי אינטרסים כלכליים כגון תעשיית האופנה הקוסמטיקה והניתוחים האסתטיים.

פאולה הצליחה להנגיש לקהל הרחב באופן מרשים ומעורר שיח דיון חשוב על המחיר של תעשיית היופי ובצד זה הרשתות החברתיות שמספקות לנו השוואה עם תצוגת החיים המושלמים של אחרים, כמו פעולה של חיטוט כפייתי בפצע הגם שאנחנו יודעים שזה לא בריא לנו אבל לא מסוגלים להפסיק.

למה לפנות לנשים בלבד?

ובכל זאת כמה הערות לגבי הסרט:

  1. השיח בסרט וגם ברשת כולל בתוכו כמעט רק נשים. מראש הוא שובץ במשבצת שידור שמיועדת רק לנשים (מול היורו). זו החלטה של מחלקת השידור ונראה שעומדת מאחוריה מחשבה חברתית שגויה כאילו דימוי גוף ומיתוס היופי הוא בעיה חברתית שמשפיעה רק על נשים.

קרול גיליגן אחת התיאורטיקניות הפמיניסטיות החשובות הצביעה על התפשטות הבעיה גם לכיוון העולם הגברי. תמונה זו נראית יותר ויותר בקליניקות במרפאות להפרעות אכילה ובמיוחד במכוני הכושר.

2. היעדרותו של האב מהמסך צורמת לעין, כאילו מדובר במשפחה של אם ובת ואב בצד. בעוד פאולה מציינת כמה בן זוגה הוא מקור כח עבורה הרי שבסרט לא נראה תפקידו של האב. צרם לי חסרונם של גברים ואבות והיעדר הביקורת על הכוחות הכלכליים שמזינים את מיתוס היופי ומפנים את הזרקור אל האמהות שניגפות מולו ופוגעות בכך בדימוי העצמי של בנותיהן.

3. בעידן שבו בני נוער נחשפים וברשת החברתית נראה לי שלפחות בערוצי הטלוויזיה כדאי לנקוט משנה זהירות בעיסוק במערכות יחסים משפחתיות ובחשיפה של נערות מתבגרות. הבטתי באי נוחות בנערות המקסימות שרואיינו בסרט ושאלתי את עצמי האם גם בעוד 10 שנים הן יהיו שלמות עם החשיפה הזו ועם המחיר שלה.

 4. לצערי לא הוזכרה מגפת הפרעות האכילה והעומס במחלקות האישפוז .

ועם כל זאת אני מברכת על הסרט ומחזקת את ידיה של פאולה בהעלאת הנושא למודעות הציבורית.

הכותבת היא עו”ס קלינית פסיכותרפיסטית ומדריכה מוסמכת עוסקת שנים רבות ביחסי אמהות ובנות.  לעמוד הפייסבוק של הילה

דימוי גוף שלילי – לא לבנות בלבד!

בואו נוותר על המילים הלא טובות שאנו אומרות לעצמנו

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.