תכנית חינוכית חדשה ומסעירה מתכוונת לשנות את המציאות בה מספר נמוך מאד של בנות חולמות להיות טייסות ועוד פחות, מגשימות. התכנית שכבר יושמה השנה פותחת בפני תלמידות את האפשרות לקריירה בתעופה ונותנת כלים מעצימים לעתיד. מעכשיו אמרו “הטובות לטיס”
בחיל האוויר פרסמו לכבוד סיום קורס הטיס היוקרתי את הסלוגן המוכר “הטובים לטיס” בפונט הרב מגדרי של מיכל שומר, “חיל-האוויר לא קורא רק לטובים לטיס, אלא גם לטובות!”, נכתב בחשבון הטוויטר של החיל, מעל לכרזה המציגה לראשונה גם טייסת לצד הטייס. אולם, מאז בג”צ אליס מילר לפני 26 שנים שפתח את קורס הטיס גם לנשים, סיימו רק 49 חיילות את הקורס, רק 5 מהן הוכשרו כטייסות קרב. מספר מאוד נמוך שלא משקף את הפוטנציאל של הנשים בתעופה. המצב דומה גם בתחום המסחרי, באל על (לפני משבר הקורונה) מועסקות רק 5 נשים טייסות, רק אחת מהן במעמד קברניטה. הן מהוות פחות מאחוז אחד מסכום הטייסים המועסקים בחברה.
חסרים מודלים נשיים
הסיבה למיעוט הנשים שמסיימות את קורס הטיס, נעוצה בכמות הנשים שמתנדבות לקורס מלכתחילה. כלומר, נשים לא פחות טובות מהגברים – הן פשוט פחות מעזות. מאחר שקורס הטיס הוא גם מנוף לקריירה בחברות הטיס המסחריות, זה גם ההסבר למספרים הנמוכים בהמשך. על מנת לתקן את הדליפה הזו נוצרה תוכנית WINGS למנהיגות תעופתית. התוכנית נלמדת בבתי הספר כחלק מלימודי המדעים, ומעניקה לבנות, צעדים ראשונים (ומהנים) בטייס. התוכנית מיועדת לבנות בכיתה ח’ או ט’ מתוך כוונה להסליל אותן כבר מגיל צעיר לקריירה בטיס. עד גיל 15 הבנות מרגישות שוות לבנים בתחומי המדעים, שנה לאחר מכן הן כבר פונות למסלולים אחרים, כשהסיבות לכך נעוצות בדימוי סטריאוטיפי שגוי, היעדר מודל נשי ועוד’. התוכנית פועלת לתיקון הדימוי השלילי והכוונה ישירה של הבנות לקריירה בתעופה.
התלמידות, לומדות את חוקי הפיסיקה של התעופה, ההיסטוריה של התעופה, אטמוספירה, אווירודינמיקה, מבנה הדאון, מכירות לעומק נשים פורצות דרך בתעופה וגם מתנסות בהטסה והכנת דאונים, הטסה של רחפנים וגם סימולטור טיסה. הן נפגשות עם טייסות ובסוף התוכנית, יוצאות לשדה התעופה האזרחי להכיר ולהרגיש את מסלול הטיסה ואף מוזמנות לעלות לטיסת היכרות.
השמים אינם הגבול
התוכנית פותחה במקור בארה”ב. “שמעתי עליה דרך מורה-טייסת בשם קטלין פרדט, קולגה מבית ספר אמריקאי שעבדה איתנו בשותפות וכבר משמיעה ראשונה האמנתי שהתכנית מתאימה מאוד לישראל ובעלת פוטנציאל משמעותי לשינוי. כמה חודשים לאחר מכן מצאתי את עצמי עולה על דאון בארה”ב, עם מארק פרדט, בעלה של קטלין שגם הוא מורה וטיס בעצמו ומדריך איתה בתוכנית. ברגע שעליתי לשמים והטסתי את הדאון בעצמי, הבנתי שזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להעביר לבנות מסר שהשמים אינם הגבול. כשחזרתי לארץ עשיתי שני דברים, הראשון: להתחיל ללמוד טיס בעצמי. השני: להתאים את התוכנית האמריקאית למערכת החינוך הישראלית ולאתגר המגדרי. יצאנו לדרך דווקא בשנת הקורונה בשני בתי ספר בארץ – “כפר הנוער כנות” ובית הספר “שמעוני” בגבעתיים. בשמעוני הגדילו לעשות והזמינו את כל בנות השכבה להשתתף (כולל כיתות החינוך המיוחד) מתוך מטרה לחשוף את כולן לנושא. התוצאה הייתה מאוד חיובית וחלק מהבנות כבר רוקמות חלומות על קריירה בטיס.
אני בטוחה שלא כל הבנות יהפכו לטייסות, כמו שלא כל הבנים חולמים להיות טייסים אבל זה בהחלט ימשוך יותר בנות לרצות להיות טייסות וזה כבר יעלה את האחוזים הבודדים המתסכלים של נשים בתעופה. בנוסף, גם מי שלא תהיה טייסת, עדיין מקבלת כלים חשובים ומעצימים לעתיד. יתרה מכך, בעתיד הלא רחוק יכנסו לשימוש מכוניות מעופפות ומוניות מוטסות. לצד רחפני ענק, מטוסים חשמליים ומטוסים מהירים במיוחד. זה אומר שבעתיד – רישיון הרכב של היום יוחלף ככל הנראה ברישיון טיס. חשוב שנשים לא ידירו עצמן מהאפשרויות הללו.
הכותבת היא מנכ”לית OUT OF THE BOX עסק חברתי לקידום יזמות וחדשנות בתעופה ובחלל
