fbpx

איך להיות הורה גאה לילד גאה?

למשפחה יש תפקיד מכריע בקבלה ובתמיכה בילד להט”בי אבל גם בני המשפחה זקוקים לתמיכה. הורים חווים קושי רב ומתמשך של יציאה מהארון ושיתוף עם בעלי נסיון יכול לעזור. ראיון עם מירי ביאלר, יו”ר תהל”ה, לרגל חודש הגאווה

בניגוד למה שאנו אולי מעדיפים לחשוב, לפחות במרכז הארץ בה יש נוכחות להט”בית המתקבלת כחלק אינטגרלי מהנוף האנושי, מסתבר שמספר גילויי שנאה והעבירות האלימות כנגד להט”בים עולה עם השנים ולא פוחת. בגרמניה למשל נרשם בשנה החולפת זינוק של 36% בפשעי שנאה נגד להט”בים. גם בארץ, לפי דו”ח של האגודה למען הלהט”ב שפורסם לאחרונה, מספר הדיווחים על גילויי שנאה ואלימות נגד להט”בים ב-2020 היה גבוה ב-27% ממספרם ב-2019. אלו נתונים מדאיגים ואי אפשר להתעלם מהם.

לרגל חודש הגאווה ומצעד הגאווה שיתקיים השבוע, בחרנו לשוחח עם מירי ביאלר, יו”ר עמותת תהל”ה המגויסת לתמיכה ומתן עזרה להורים ללהט”בים.

“אנחנו קיימים כדי לעזור להורים. כדי שהורים יבינו ששום אסון לא קרה. זה הילד וצריך להילחם על הזכויות שלו”, אומרת ביאלר ומוסיפה בנחרצות כי “ההעדפה שלהם לא הופכת אותם לשונים בחברה”.

ביאלר עצמה נחשפה לעמותה והתחילה להתנדב בה אחרי הרצח בבר נוער. “הרצח בבר נוער טלטל אותי, הבנתי שגם אם מקבלים אותם הם לא בטוחים, רוצחים אותם בגלל מה שהם. עוד באותו ערב התקשרתי לקו החם של תהל”ה והצעתי להתנדב. עשיתי קורס של קו קשב, בהמשך קורס מנחים , עם הזמן הצטרפתי לוועד המנהל ומזה חמש שנים אני יו”ר העמותה.”

 “את העמותה הקים  יונתן דנילוביץ שהיה דייל באל-אל ותבע זכויות שוויוניות עבור בן הזוג שלו”, מספרת ביאלר. “הוא זכה ונרשם בג”ץ על שמו. דנילוביץ’ חבר לדבורה לוז ז”ל, הם הבינו את חשיבות הרווחה הנפשית של ההורים והתמיכה בהם והקימו את הארגון ב- 1989.”

ביאלר,  אמא ל-4, וסבתא ל-6, רקדנית בעברה והיום פסיכותרפיסטית גוף ונפש. שני ילדיה הצעירים שהיום הם בני למעלה מ-30 הם הומו ולסבית. “ידענו מגיל צעיר”, היא מספרת לנו.

“הבן דיבר בלשון נקבה מרגע שהתחיל לדבר ושיחק עם בובות. בהתחלה חשבנו שהוא מחקה את אחותו הגדולה, אבל בגיל 4-5 פנינו לייעוץ. הבנו שאם אנחנו כהורים נהיה לחוצים, נשפיע באופן לא חיובי על הילד. גוללנו את הסיפור בפני פסיכולוג ואני זוכרת עד היום את העצה שלו – פשוט תהיו ההורים שלו. אימצנו את העצה הזו. ידענו שזה מה שמונח לפתחינו אבל זה לא הפך את זה לקל יותר. גידלנו ילד יצירתי ומקסים אבל ההשתלבות החברתית שלו לא היתה קלה. הוא ספג הרבה קריאות ‘הומו’ ואז לפני 20 שנה זה היה קשה יותר מהיום”

מתי הוא דיבר אתכם על זה לראשונה?

“אני זוכרת שבערך בגיל 14 נסענו ביחד באוטו והוא אמר “אני מפחד שאני הומו”. זהו, הוא הוציא את זה “אבל אל תספרי לאבא”, הוא ביקש. הוא עוד לא היה בטוח, היתה לו חברה אפילו, ובו בזמן האחים שלו ידעו, קיבלו את זה ולא עשו ענין. אמרתי לו שאנחנו ההורים שלו, ואנחנו אוהבים אותו ולא משנה מה יהיה. אבל היה לו עדיין חוסר בטחון בעצמו. כי אף אחד לא רוצה להיות שונה. הוא היה צריך להיות בטוח בעצמו ולכן גם אני לא יצאתי עם זה החוצה. ולמרות הקבלה שלנו אותו אצלי כל הזמן ניקרו המחשבות, שאולי זה באשמתנו, אולי יש לנו חלק בזה ולמה זה רק אצלנו.”

ואיך היה הגילוי של הבת?

“אחותו קטנה ממנו בשנתיים וחצי, גם עליה ראיתי. היא היתה טום בוי, ילדה מיוחדת. היא היתה קצת מלאה ולא אהבה את זה והסתירה את עצמה בבגדים רחבים  וכאב לי שהיא מסתירה את הנשיות שלה. שוב, בערך בגיל 14 היינו בפיקניק והיא תפסה אותי ואמרה לי ‘אמא אני אוהבת בנות’. התגובה שלי היתה ‘את בטוחה?’, ואני מצטערת על כך אבל זה היה לפני הרבה שנים ועוד פחות מקובל.”

זה היה לך קשה יותר?

“זה עורר מחדש תהיות של מה לא בסדר עם הגנים שלנו, מה לא בסדר אצלנו. לא עשינו מזה סוד בבית ובקרב החברים אבל זה כן צבט את הלב, בעיקר מהמקום של הדאגה ההורית. הפעם לא הלכנו לייעוץ, עברנו שלבים במהלכם הבנו שאנחנו מלבישים על הילדים שלנו את כל הציפיות שלנו אבל בסופו של דבר אנחנו מגדלים אותם לחיים עצמאיים והם מוצאים את עצמם.

בסופו של התהליך שלנו, הצטרפנו בעלי ואני למצעד הגאווה ללוות את בני על משאית. בעלי אפילו צילם אותו והייתי מאד גאה בנו.”

איך תהל”ה עוזרת להורים?

“למשפחה יש מקום מרכזי ברווחה של הילד. הרבה הורים מגיעים אלינו ואומרים ‘אנחנו אוהבים את הילד שלנו אבל נורא קשה לנו’. אז להורים אני אומרת – בואו להיעזר, אל תישארו עם זה לבד.

לכל אחד יש קצב משלו לעבור את התהליך, להיות מסוגל להגיד שקשה לי או כמה לא הייתי רוצה שזה יהיה כך כי אולי יהיה לו קשה יותר. אפשר להפיק הרבה מאד מלהיות בין אנשים שמבינים את מצבך.

יש לנו 20 קבוצות בכל הארץ וגם קבוצות ייחודית להורים דתיים ולהורים לטרנסים כי חשוב להבין את התרבות והייחוד של כל חברה. יש לנו הורים שאנו מלווים  שנים כי אנחנו ההורים יוצאים מהארון כל הזמן.

בנוסף, אנחנו עוסקים הרבה מאד בהסברה ובהרצאות, כדי לנרמל את התופעה. אנחנו בשיתוף פעולה עם כל הארגונים הקיימים כמו איגי, חוש”ן ואחרים ויש לנו אפילו לוביסט בכנסת, שעוסק בכל הנושאים החוקתיים כמו טיפולי המרה, שוויון בנושא אימוץ ופונדקאות וכד’.

מעבר לתמיכה בהורים, מה היית מייעצת היום להורים ביחס להתנהלות הפרטית מול הילדים שלהם?

“להורים הייתי אומרת היום, קודם כל להפנות את הילד לאיגי, כדי שיהיה לו מקום לדבר בחברת שווים.”

מה לגבי חלקה של מערכת החינוך?

“למערכת החינוך יש תפקיד גדול מאד בהסברה ואנחנו עדים להתחלה של תזוזה: יותר ויותר בתי ספר מזמינים אותנו לפעילות הסברה. לדעתי הנירמול צריך להתחיל כבר מהגן ויש אפילו ספרות ילדים מתאימה. צריך לפמפם מגיל צעיר שכשלא עושים ענין אין ענין. אני מקווה שהנכדים יהיו כבר שגרירים לחברה יותר מתוקנת.”

לאתר עמותת תהל”ה

גאווה בית ספרית

מה הרגשתי כשהבן שלי יצא מהארון

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.