בני נוער ישראליים החיים בחו”ל נאלצים להתמודד לא רק עם הריחוק אלא גם עם מכת פייק ניוז המתפשטת ברשת. רק מידע אמין ומאוזן יעזור להם מול חבריהם
מאז שהתחילה המלחמה בישראל, גם אנחנו בסינגפור לא ישנים טוב בלילה. ידוע שמבחוץ המצב תמיד נראה גרוע פי כמה ממה שהוא באמת ובכל זאת, גם הפעם נראה שיש לנו סיבה לדאגה. משפחותינו וחברינו רצים למקלטים, חרדים מהאזעקות, חווים את הרקמה החברתית מתפוררת ואת רוחות הגזענות והשנאה מנשבות. אנחנו סופגים מהם את הפחד, הייאוש והחרדה, כי הרי בעידן הנוכחי מה שקורה בישראל בהחלט לא נשאר רק בישראל.
הנוער ניזון מחצאי אמיתות
בימים שהנייד מחובר באופן רציף לאתרי החדשות ולרשתות החברתיות, טריוויאלי לצרוך בזמן אמת חדשות על מה שקורה בקצה השני של העולם. ולא אחדש כשאומר שרבים מאיתנו צורכים חדשות ומידע פוליטי בעיקר דרך הרשתות החברתיות, לא דרך אתרי החדשות. אני חושבת שרובנו כבר הבנו שלא ניתן לסמוך עליהן תמיד במאת האחוזים בגלל ריבוי הפייק-ניוז שמופץ בהן, ובכלל האופן שבו הן מתעדפות לנו ידיעות. השאלה היא מה קורה לבני נוער שחיים ברשת, וניזונים מסרטונים חד-צדדים וחלקי אמיתות שרצים שם?
השבוע התוודעתי לכמה סיפורים של ילדים בגיל חטיבה ותיכון, החיים כאן בסינגפור, וחווים את המצב בארץ גם דרך היחס של חבריהם, הלא-ישראלים. הילדים מספרים שבשבוע האחרון רוב הפיד שלהם ברשתות החברתיות למיניהן הוצף, על ידי חבריהם לשכבה, בסרטונים וקטעי חדשות ערוכים בצורה חד צדדית. הסרטונים אליהם נחשפו נראים אמיתיים ומציאותיים, ועקב כך מעוררים הרבה רגשות שליליים בקרב אותם חברים.
ההשפעה של סרטונים שמופצים עלולה להיות הרסנית
אחד הילדים סיפר שבהפסקה חבריו קמו ועזבו בהפגנתיות את השולחן בו ישב, לאחר ששמעו אותו מדבר עברית. אחרים סיפרו על חברים שמתרחקים מהם בטענה ש:”לא יודעים במי לבחור ומי צודק”. ילדה אחרת סיפרה על שילד שפנה אליה ישירות בשאלה: “למה אתם כל כך רעים לעזה?”. הילדים מספרים על ההשפעה הגדולה של הסרטונים המופצים ע״י סלבס, שמנסים להיות אקטיביסטיים ומפיצים תוכן בלי ממש להבין את ההקשר הרחב. אם תמונה שווה אלף מילים, סרטון שווה עוד יותר והוא ננעץ היטב בזיכרון. מכיוון שהנטייה הטבעית שלנו היא להאמין לאנשים מוכרים לנו כמו חברים או משפחה, ברור עד כמה למידע המופץ ברשתות על ידי אנשים מוכרים יש סיכוי יותר טוב להיתפס כאמין, גם מבלי לבדוק את העובדות.
הילדים נתקלים בתמיכה רחבה בעמדה הפלסטינית ונדרשים להסברים
הילדים ששוחחתי איתם אמרו שלא פנו למורים או להנהלת ביה”ס אלא להוריהם. אחת האימהות אמרה לי “זה מסוג הדברים שצריך להיות מוכן אליהם בשליחויות בחו”ל. צריך לתת לילדים כלים להתמודד, כי לא לכולם יש את המידע וזה גם מאוד תלוי באישיות של הילד איך הוא יבחר להגיב”. דרך אגב, אותו ילד שחבריו עזבו את השולחן, סיפר שלאחר שאימו הסבירה לו במפורט את המצב, הוא הסביר לחבריו ונראה שהם קיבלו את הדברים בהבנה.
יש לציין שלאורך השנים, תמיד היו הערות מסוג זה כלפי הילדים הישראליים. כל מבצע צבאי כזה או אחר מציף רגשות לאומיים והזדהות עם הצד החלש. כתוצאה מכך, גובר הרצון להתבטא באופן חופשי ובדרך כלל ישנה תמיכה רחבה בעמדה הפלסטינית. בעבר, אירועים מסוג זה שהובאו לידיעת הנהלת בית הספר, טופלו מיידית. בבתי הספר הבינלאומיים יש ילדים מעשרות מדינות. בהתאם, רמת הרגישות כלפי נושאים קונפליקטואליים ולאומיים גבוהה, והם לא מהססים לפעול ולדאוג לשיח מכיל ומכבד.
פסיכולוג בשם ניל לוי (Neil Levy)– פרסם ב-2017 מאמר בשם “החדשות הרעות על פייק ניוז ” (“The Bad News about Fake News”) –שבו הוא טען שפייק ניוז מזיק יותר מכפי שרובנו סבורים. הסיבה העיקרית לכך היא שהן משאירות חותם עמוק שנותר חקוק זמן רב במערכת האמונות שלנו ובהתנהגות שלנו גם אם אנחנו יודעים שמדובר במידע כוזב. אלו חדשות רעות במיוחד עבור בני נוער שנמצאים בתקופה קריטית של גיבוש זהותם ושצורכים את רוב המידע שלהם על העולם מתוך הרשתות החברתיות.
היתרון של בני הנוער עמם שוחחתי הוא שהם מסוגלים להנגיש את הסיפור הישראלי באנגלית וכך להפיץ אותו באופן נרחב. אם ממילא הם נוכחים ברשת ורוצים להגיב תפקידנו כהורים הוא להעצים אותם ולצייד אותם במידע מתאים.
תקשורת ישירה המשלבת מידע אמין ומאוזן היא התקווה ליצירת זוויות ראייה נוספות ושינוי דעת הקהל העולמית.
הכותבת היא יועצת חינוכית ומדריכת הורים, בוגרת מכון אדלר
