ההסלמה באלימות ובשנאה בתקופה האחרונה מחייבת תכנית לאומית ועד שזה יקרה, מוטלת עלינו ההורים החובה להילחם על הערכים שלנו ולשמש דוגמה
בימים האחרונים, מאז החלו שיגורי הטילים צצה תופעה מדאיגה בה ביטויי הגזענות הולכים ותופסים תאוצה בערים רבות ברחבי הארץ: התפרעויות קשות שיצאו מכלל שליטה ביפו, עימותים שלוו בשימוש בנשק בלוד, בבת ים, בחיפה, אנשים עם סכינים שהתרוצצו בהרצליה. נושא הגזענות, לצערנו, אינו חדש. כבר זמן רב שאנחנו חיים במציאות שבה אמירות שנאה וטינה כנגד האחר הפכו לשגורות בשיח הציבורי. דו”ח השנאה של קרן ברל כצנלסון, שיוצא לאור מדי שנה, מצא כבר בשנת 2019 כי האוכלוסייה המותקפת ביותר בישראל היא האוכלוסייה הערבית, כש-31% מכלל שיח השנאה נגד מגזרים/קבוצות הופנה נגדה, לאחריה האוכלוסיה החרדית ולאחר מכן השמאל. עם זאת, אין ספק, שלאחרונה אנחנו חווים הסלמה בנושא ומוצאים עצמנו חיים תחת גל הסתה וגזענות פרוע שהולך וצובר תאוצה, וכעת ישנה עליית מדרגה מדאיגה.
המערכת החינוכית לא מצליחה להתמודד
במציאות הזאת גדלים כיום אלפי ילדים ובני נוער בישראל, ואין ספק שהם מושפעים מהאווירה רוויית השנאה, האלימות והגזענות שמציפה אותנו. הם עדים לאמירות ולביטויים גזעניים שמגיעים אליהם מכל עבר: הם צופים בתכניות הטלוויזיה ורואים את העדויות הקשות למעשים האלימים, ברדיו הם שומעים בדיחות גזעניות של בדרן זה או אחר, או נחשפים לאלימות כשהם שומעים מרואיינים שצורחים זה על זה, ובאינטרנט וברשתות החברתיות נכתבות בקלות מפחידה מילים, שפעם לא הינו מעיזים להעלות על דל שפתינו. המצב הזה טומן בחובו מתכון לאסון.
במשרד החינוך מנסים מזה שנים לפעול כנגד הבעיה באמצעות תכניות שונות המיועדות למאבק בגזענות. גם במשרד המשפטים ניסו בעבר להתמודד עם התופעה בדרכים שונות, כגון: העלאת קמפיין לעידוד המודעות בנושא, פתיחת קו טלפוני, ושיתוף פעולה עם משרד החינוך (הרצאות לתלמידים, סדנאות). אך בעוד בזמן שיגרה הייתה לאלו השפעה כלשהי על בני הנוער הרי שכעת, בעודנו מתאוששים מהקורונה, המערכת החינוכית הפועלת מרחוק אינה יכולה להתמודד עם התופעה בצורה מיטבית. לעומת זאת, רשת האינטרנט והרשתות החברתיות נעות בקצב מהיר מאד. שם צצים כפטריות אחר הגשם סרטונים נוטפי ארס ושנאה, נפתחות בזו אחר זו קבוצות שמדגישות שנאה, נותנות לגיטימציה לשימוש בביטויי שנאה רבים, וחושפות את המשתתפים בהם לתמונות קשות הכוללות גם כיתוב גזעני.
גיל נוח להשפעה
כולנו יודעים שבני הנוער נמצאים בגיל ההתבגרות שבו הכל הופך לקיצוני יותר. זהו גיל המאופיין בראיה חד צדדית, פחות רחבה ומאוזנת וברגשות סוערים. בני הנוער, מעצם היותם בגיל שכזה נוחים להשפעה, ובעיקר כאשר מדובר בהשפעה קיצונית. במצב הקיים כיום ניתן לומר כי חלקם עדיין לא מבינים מדוע הגזענות שלילית כל-כך, ורובם הגדול כלל אינו מבין שכאשר הוא מסמן לייק בקבוצה שמסיתה כנגד האחר – הוא משפיע. בקצב הזה, אם לא נבין את חומרת המצב שבו אנו נמצאים, מהר מאד המגמה הזו של גזענות, אלימות והסתה תלך ותתפוס תאוצה.
במצב הנוכחי אין ספק כי בתכנית הלאומית, הקיימת כיום בנושא הסתה וגזענות, דרושה התערבות ופעילות מאסיבית יותר של הורים בנושא. מערכת החינוך צריכה להבין שההורים הם כוח עזר משמעותי, ויש בהם רבים שרוצים להיות מעורבים בנושאים שונים וחשובים, וכדאי למנף רצון זה כל עוד הוא קיים. תכנית כזאת אמורה לשלב גם את ההורים כך שגם הם ישמעו הרצאות בנושא הגזענות, ובנושא פיקוח הורי ברשת, וילמדו כיצד אפשר להגן על ילדינו (ככל שניתן כמובן).
להסביר ולתת דוגמאות
עד שזה יקרה, כדאי שאנחנו ההורים נתעורר ונלחם על הערכים שאנחנו מאמינים בהם. כדאי שנבין שמתנהלת פה מלחמה של ממש – מלחמה מול הגזענות – וכדאי שנפעל כבר עכשיו מבלי לחכות. כדאי שנדבר עם ילדינו על גזענות ונסביר להם מהי גזענות תוך מתן דוגמאות אקטואליות, ואלו לצערנו קיימות היום בשפע. כדאי שנסביר לילדים שלנו מה ההשלכות לכך שהם מסמנים לייק לבדיחות גזעניות או מצטרפים לקבוצה ששונאת מגזר זה או אחר.
זהו המקום גם לדבר עימם על “בריונות ברשת“, ותתפלאו כמה סיפורים יומיומיים אתם יכולים לשמוע מהם בנושא. כאלו שבכלל לא דמיינתם שהם מכירים. מעבר לכך, ואולי הדבר הכי חשוב, כדאי שניתן לילדינו דוגמה אישית. כי ברגע שבו אנחנו בעצמנו מסננים מדי פעם משפטים גזעניים או מצטרפים לקבוצה ששונאת מישהו או משהו, כל מה שנסביר לילד לאחר מכן כבר לא ישנה. זה מה שהוא רואה ושומע וזה מה שהוא יספוג ויפנים. האם זה באמת מה שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יפנימו? האם כל הדיבורים על מדינה דמוקרטית, שבת אחים גם יחד, סולידריות, ומשפטים מרכזיים ביהדות כמו “ואהבת לרעך כמוך”, היו לשווא? האם אנחנו באמת רוצים לפתח את הכיוון של אלימות, שנאת האחר וראייה צרה, קיצונית ובדלנית? הגיע הזמן שניקח אחריות אישית, ונלמד גם את ילדינו לקחת אחריות.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הילד והנוער, ומנכ”לית פורטל עשר פלוס.
