איך נוכל לעזור לעצמנו ולילדים לאור כל אירועי השנה האחרונה?

החרדות והממ”דים הם אקורד הסיום, בינתיים, לשנה של סגרים, בידודים וריחוק חברתי, שנה שבה כולנו עברנו יותר מדי. נירית צוק מנכ”לית “עשר פלוס” תוהה איך בכל זאת אפשר לצאת ממנה מחוזקים. טור מיוחד ל-ynet

במאמר “השנה ההזויה של הילדים – ואיך אפשר לחזק אותם”, נירית צוק מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ״לית פורטל עשר פלוס, מתארת את השנה הבלתי אפשרית שעברו ילדי ישראל – שנה שבה מציאות אחת קשה התחלפה באחרת, בלי רגע מנוחה לנפש.

צוק כותבת מתוך ממ”ד, לצד בנה החרד ששואל בלי הרף “מתי תהיה עוד אזעקה?”, ומציפה את התחושה הלאומית של הורים מותשים שמנסים שוב ושוב להרגיע – גם כשהם עצמם כבר חסרי כוחות.

היא מזכירה שהילדים שלנו עברו השנה מסע רווי טלטלות: קודם הקורונה, הסגרים, הזום והבדידות; אחר כך, כמעט בלי נשימה, חזרה ללימודים עם ימי שואה וזיכרון גדושים בתכנים קשים; וכעת – אזעקות, טילים ומקלטים. “שנה אחת – יותר מדי”, היא כותבת.

צוק מביאה נתונים מדאיגים ממחקרים עדכניים – אחד מכל חמישה ילדים בישראל סובל מתסמיני חרדה, וכמחצית מהם זקוקים לסיוע רגשי בעקבות הקורונה. לדבריה, הילדים מבולבלים, חסרי שקט ומלאי שאלות שאין להורים תשובות אליהן.

עם זאת, היא מצביעה גם על צדדים מעודדים: השנה הזו, על כל הקושי שבה, חישלה את הילדים, פיתחה בהם חוסן ויכולת הסתגלות לשינויים, ואולי גם תגרום להם להבין שהחיים אינם קו ישר, אלא מסע מורכב של שמחות, פחדים ותקווה.

בסיום היא פונה בקריאה ברורה למדינה, למערכת החינוך ולהורים:
“הגיע הזמן לטפל בילדים – עכשיו. לפתוח מוקדי תמיכה רגשית זמינים, לנהל שיח רגשי קבוע בבתי הספר, ולהציע להורים ולילדים עזרה חינמית, מסביב לשעון.”

כי, לדבריה, אם הילדים של היום הם דור העתיד של ישראל, אסור לנו להמתין עד שיתגברו לבד. “הם צריכים אותנו – עכשיו, יותר מתמיד.”