אחרי שנה מאתגרת בבית, המתבגרים נדרשים לחזור למסגרת ולהתכונן למבחני הבגרות. איך מנטרלים את הקונפליקטים שעשויים לצוץ סביב זה?
המשק נפתח, מסגרות החינוך נפתחו, אפילו ביטלו את חובת עטיית המסכה בשטח פתוח. נותרו קצת פחות מחודשיים לשנת הלימודים הנוכחית ותלמידים חזרו ללמוד באופן פרונטלי ובכיתות מלאות. הורים ותלמידים מישירים מבט קדימה לעבר סיום שנת הלימודים ומבחני הבגרות. מבחנים אשר יכנסו לתעודת הבגרות שלהם, זו תלווה אותם בהמשך דרכם ובבואם להתקבל ללימודים אקדמאיים.
שאלת השאלות הינה, עד כמה על הורים להתערב בתהליך הלמידה של המתבגרים, עד כמה לדחוף, לעודד, להתרות, לדרבן?
המתבגרים עברו שנה מאתגרת מאד. כל מה שנחוץ להם בשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, נלקח מהם. האפשרות להיפגש עם קבוצת השווים, האפשרות לפתח את פעילויות הפנאי שלהם ולהביא לידי ביטוי יכולות שלהם, לא רק בתחום הלימודי. מתבגרים מצאו את עצמם יושבים לבד ימים שלמים מול המסך, רואים את חבריהם רק בקוביות השחורות, אוכלים את הכריך לבד בהפסקה בין השיעורים ואפילו המפגש בתנועת הנוער נמנע מהם.
והנה, כעת, מששבה מערכת החינוך לפעול באופן מלא, עליהם לחזור לשבוע למידה מלא ולהתכונן לקראת מבחני הבגרות. בבואנו להשיב על השאלה בראש המאמר, שווה שנשאל של מי האחריות על הלימודים של המתבגר?
אחריות היא כמו כסא, שייכת למי שיושב עליו
כאן שווה לזכור ש”אחריות” היא כמו כסא, כאשר מישהו יושב עליו אזי, הוא תפוס. כאשר הורים יושבים על כסא האחריות: “עשית? אתה צריך לעשות, ללמוד, למדת למבחן? הגשת את העבודה?”, אז המתבגר לא יכול לשבת על הכסא הזה.
התוצאה היא שנושא הלימודים צובע את כל מערכת היחסים שבין הורים לילדיהם ומסתיר את כל ההיבטים האחרים בחייו של המתבגר – כל מה שמעסיק אותו, פעילויות נוספות בהן הוא או היא לוקחים חלק – כמו עבודה, ספורט, נגינה או הדרכה בתנועת נוער.
אם כך, מה נכון לעשות?
- עשו סדרי עדיפויות – מה חשוב לכם יותר – יחסים טובים או תוצאות בלימודים? התנהלו עם המתבגרים מתוך שיח מכבד, הקשבה והגעה להסכמים משותפים.
- בחירה ביחסים טובים – שבו לשיחה עם המתבגרים, הקשיבו לו, או לה, נסו “להיכנס לנעליהם”, לשמוע עם מה הוא מתמודד, מה קשה לה. הסבירו את העמדה שלכם בנוגע ללימודים ושאלו במה תוכלו לעזור לו, מה נחוץ לה. הדגישו שאתם כאן תמיד בשבילם אולם, מעבירים אליהם את שרביט האחריות.
- להבין שמבחני הבגרות הינם מבחנים המודדים מיומנות מסוימת בנקודת זמן מסוימת, במקצוע מסוים. מיומנות היא דבר נרכש, זו יכולת ואנו יכולים בכל עת לשכלל אותה. לומדים, מתאמנים, מנסים ומשפרים את היכולת הזאת.
- יצירת הפרדה בין המבחן, בין המקצוע לבין האדם. המבחן, זה לא הילד שלכם וזה לא אומר עליו דבר. זה לא אומר איזה בן אדם הוא, זה לא אומר מי הוא, זה לא מגדיר אותה.
- שפה יוצרת מציאות – החליפו את האמירות: “הוא לא טוב ב” “היא לא טובה במבחנים”, באמירות שמפרידות את בני האדם שהם מהמיומנויות שלהם במקצוע עליו נבחנים.
- זכרו שלימודים תמיד ניתן לעשות ולהשלים. המתבגרים נבחנים היום במבחני הבגרות, תוצאות המבחנים תשקפנה את המיומנויות שלהם ב”כאן ועכשיו”. תוצאות אלה אינן סופיות ובלתי ניתנות להשפעה. כאשר ידעו אילו לימודים אקדמאיים הם מעוניינים ללמוד ומהן דרישות הסף, יוכלו לקחת קורס, ללמוד ולגשת להיבחן על מנת להשיג את התוצאה אשר תשרת אותם בתהליך הקבלה למסלול הלימודים הרצוי מבחינתם.
- תוצאות המבחנים גם אינן מנבאות איזה בני אדם יהיו בבגרותם. אינן מעידות על מי הם ו”מה יצא מהם”. המתבגרים נמצאים בגיל בו קורים כל כך הרבה דברים ברמה האישית, החברתית ובו זמנית הם נדרשים גם ללמוד ולגשת למבחנים. שווה להתבונן על התקופה הזאת תוך הבנת מורכבותה ועם סלחנות כלפיהם.
- זכרו שלימודים הם רק חלק מהחיים שלהם. נכון, זה התפקיד שלהם כעת – הם תלמידים אבל, זה לא הכל. זכרו אילו דברים הם עוד עושים, באילו מקומות נוספים הם באים לידי ביטוי ומביאים את יכולותיהם לידי ביטוי כמו תנועות נוער, חוגי ספורט, מוזיקה, כל תחומי הפנאי בהם הם מושקעים, עסוקים, עושים, אליהם הם מחויבים. כך שהלימודים הם חלק מעולמם ולא כולו.
הורים יקרים, ביכולתכם לבחור איזו מוזיקה ישמעו בבית שלכם בתקופה הזאת, כאן יש לכם השפעה – האם מוזיקה של קונפליקטים סביב מבחני הבגרות או מוזיקה של שיח מתוך כבוד הדדי, הקשבה והתוויית דרך.
הכותבת היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר
בגרויות בצל קורונה: איך לעודד אותם ללמוד?
רגע לפני הבגרויות, איך לעורר את המוטיבציה ללמוד?
