צמצום מדורות אולי לא יעצור את ההתחממות הגלובלית אבל יסמן לדור הבא את הדרך להתפייסות עם הטבע. גם כשרשויות רבות קוראות לבטל מדורות, אסור לשכוח שהאחריות להמשך ההידרדרות האקלימית מוטלת גם עלינו בני הנוער
כמה דובר על משבר האקלים. אלפי כתבות שמסקרות את השפעות ההתחממות הגלובלית על עולם החי, על החקלאות ועל התעסוקה. מאמרי דעה שמתפרסים על עמודים שלמים ונבואות זעם על האפוקליפסה ונקודת האל-חזור. מעטים הישראלים שמכחישים את האיום הממשי על חיינו אשר כבר נותן אותותיו, ואף על פי כן, מרבית האוכלוסייה הישראלית נשארת דוממת למראה חגיגות ל”ג בעומר ההמוניות והמזהמות. אז כן, השפעתו של ל”ג בעומר על פליטת גזי החממה זניחה ביחס לכמות הנפלטת באופן קבוע, והיא נאמדת בפחות משעה נוספת של פליטת גזי החממה הרגילה בישראל. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהמחדל החינוכי שנגרם לכלל ילדי ישראל בכל שנה. יחסינו לאותו חג, שההצדק הדתי לו – אלא אם אתם במקרה מבקרים בהילולה במירון – לא זכור למרבית הילדים, שנהנים בעיקר מעצם הצפייה במדורה, ומתפוחי האדמה, כמובן, מאשר לילדים שזה בטוח ונכון לשרוף ערימות של עצים ולהקים מדורות ענק לכיתה ד’1, ד’2 וד’3 בנפרד. ברור לי שצמצום המדורות ואף ביטולן לא צפוי לעצור את ההתחממות הגלובלית, אך הוא יכול לסמן לדור הבא, את הדרך הנכונה להתפייסות עם הטבע ולספיגה אחראית של אסונות שינוי מזג האוויר, בהם הוא עומד לחזות בתדירות גבוהה בהרבה מזו שאנו עדים לה.
רובנו כבר לא משתתפים במדורות ענק
השבוע כמו כולנו התביישתי לצפות בממשלת ישראל בוועידת האקלים העולמית, מכריזה על הגעה ליעד העלוב של 10% אנרגיות מתחדשות. אבל עתידנו לא תלוי רק ברגולציה ובמיסוי ירוק, הוא גם תלוי ביחס שלנו לסביבה – בצריכה ובחשיבה הסביבתית שלנו, בהעדפה של תחבורה ציבורית על פני פרטית, התקנת מערכות סולאריות, וגם – חינוך סביבתי לילדינו. ההבנה שעדיין בידינו לעצור את ההידרדרות הבאה, עוד לא חלחלה כראוי אצל רוב הילדים והוריהם.
סבא שלי היה נגר כל חייו. גם היום, הרבה אחרי שנת הפנסיה, הוא מבקר בנגריה כמה שאפשר. בכל שנה משנותיי במערכת החינוך הממלכתית, הוא סיפק לנו ולשאר הכיתה ערימה נכבדה של קרשים שעמדה עוד כמה ימים קודם לחג בחניה שלנו בבית. מדורה רחבה וגבוהה הופקה מאותם קרשים מיותרים, בכל שנה. גם אני חגגתי, נהניתי ושמחתי על החג, בלי להיות מוטרד מנזקי הסביבה, שלא הובהרו לי באותו הגיל. מרגע שהפסיקו לארגן מדורות כיתתיות, באזור כיתה ז’, פסקתי גם אני מלהשתתף בהן בצורה עצמאית. כן, זה אולי נשמע טהרני וצדקני מצידי, אך היום, באזור הגיל שלי, רוב מי שבסביבתי, גם הוא כבר לא לוקח חלק באותן מדורות ענק. יש אפילו כמה רשויות ועיריות שקוראות לבטל מדורות ומוסיפות לעשות ומצמצמות את השטחים שמיועדים לאותן מדורות.
אנחנו אחראים כלפי אלה שעוד לא נולדו
כולנו משפיעים על המצב האקלימי, כולנו חיים בחברה אחת, גם אם אנחנו לרוב מתכחשים לכך, ויש לנו אחריות כלפי כל מי שנפגע מהנזקים שגרמנו ושאנחנו ממשיכים לגרום לכדור הארץ – לפליטי האקלים, לחקלאים ששדותיהם מוצפים בפתאומיות, ויותר מכל, למי שעוד לא נולדו ועלולים להיוולד לעולם אחר, לא מוכר, שישתנה בקיצוניות ואולי לא יוכלו לטעום את החיים כמונו. תנו לילדים לשמוח. לא בהבערת מדורות. תנו להם עתיד לשמוח בו.
הכותב הוא נער בן 17, תלמיד בכיתה י”א מהוד השרון
